התקרבות ../images/Emo14.gif
האימה קיבצה כמו אגרוף קפוץ סביב הלב.. שאול חשב שליבו פוסק מפעם הזעה ירדה במורד גבו ועיניו צומצמו לכדי סדק צר. מבטו ההמום היה על צג המחשב של אשתו כשקרא את הידיעה הסתמית של הדוא"ל של אשתו. שתי שנות שיקום הלכו להן לטמיון באחת.. כאילו שלא נאמר דבר, הוא קם מכורסת המנהלים שקנה לה מתנה ליום הולדתה לקח את הסלקום ויצא מהבית תוך מלמול לילדים שהוא חוזר תוך מספר דקות. שאול צעד נמרצות לאורך הרחוב. מוחו שאג ורעש מעצמת הידיעה. עתה הכל נחבר לפניו ככה בבת אחת כל פיסות המידה – החשש שבלב החרדות העמוקות הכל התאמת בבת אחת. מה אני עושה שאל את עצמו למה למה זה קורה לי .. אין לי כבר יותר למה לצפות.. כמה שלא השתדלתי כמה שלא ניסית הכל ירד לטמיון באותו הרגע הבין כמה אומללה הייתה אשתו באותו היום שגילה לה את הרומן בינו לבין חברתה חגית שאול האת את צעדו ידו כהרגלה לטפה את כרסו הקטנה שכה התבייש בה. אותה הכרס שהראתה לו כל הזמן כמה כוח רצונו חלש לעומתה, החלטה גמלה בלבו לוותר לאשתו על הרומן שלה אם תתחייב להפסיק את הרומן שלה, כן אומנם אין להשוות בין הרומן בן השלוש שנים שהיה לו עם חגית אבל הוא היה זה שהפסיקו ואף טרח לספר לאשתו שתדע שאין לו יותר רומנים .. מחשבתו צללה שוב למחשכים אל האהבה האסורה שאסר על עצמו ואיך ברוב טיפשותו הלך ודפק את הכל. כן אלמלא היו בו כל כך הרבה רגשות אשם לא היה מגלה לה כלל והיום לא היה משלם מחיר כבד כל כך. שאול עצם את עיניו וראה אל מול פניו את חגית בלבוש מינימלי מפתה אותו אל מיטתה בביתה, דיי אני חייב להפסיק זה לא יתכן שכל פעם שמחשבתי גולשת לשם אני ממש מתפתה להרים טלפון ו"לקפוץ" רק לרגע, כמה פעמים ניסתה היא לפתותו חזרה, בשיחות כאילו סתמיות על המחשב שלה וכמה היא צריכה "סיוע" כיוצא בזה – אבל לא הוא החליט שבלי אז בלי.. איזה אופי יקה דפוק יש לו לשאול הזה. חוזר הביתה בראש מורכן ומסתגר לו בחדר השינה בלי לומר מילה לילדיו המצווחים בסלון. נשכב במיטה ועוצם את העיניים אולי כך תעלם לו התמונה הנוראה של אשתו משתגלת עם אחר, לאט בלי מסים נופל עליו תרדמה טרופה והוא בבגדיו בוחש במיטה נאבק וחולם איך הוא רב עם אשתו ועוזב את הבית ככה בלי בגדים רק עם מכנסיים קצרים וסנדלים. מתעורר לפנות בוקר ומנסה למות בשקט במיטה אולי עם יעצום מספיק חזק את העיניים הוא לא יראה יותר את המכתב הנורא.הטלפון מצלצל והוא מתוך שינה כאילו עונה ושומע את קולה של אשתו מהצד השני... התגעגעת אלי כי אני פה מתה משעמום בכנס ואני כבר רוצה לישון במיטה שלי בבית שלי, ואני רק חושב לעצמי למה זה קורה כשהיא לא לציידי אולי יתגבר על הכאב עד שתחזור ושותק ולא מוציא מילה מהפה רק אני אוהב אותך נורא – הדמעות בגרונו מצטברות עינו דומעות והוא מנתק את הטלפון וחוזר לו לישון אולי הבוקר שיפציע ייתן לו אומץ להמשיך עוד יום ולו רק בגלל שי ילדו הקטן בן השש שניגש למיטתו נושק לו באפו ומנגב דמעה שזלגה ל על לחיו.
האימה קיבצה כמו אגרוף קפוץ סביב הלב.. שאול חשב שליבו פוסק מפעם הזעה ירדה במורד גבו ועיניו צומצמו לכדי סדק צר. מבטו ההמום היה על צג המחשב של אשתו כשקרא את הידיעה הסתמית של הדוא"ל של אשתו. שתי שנות שיקום הלכו להן לטמיון באחת.. כאילו שלא נאמר דבר, הוא קם מכורסת המנהלים שקנה לה מתנה ליום הולדתה לקח את הסלקום ויצא מהבית תוך מלמול לילדים שהוא חוזר תוך מספר דקות. שאול צעד נמרצות לאורך הרחוב. מוחו שאג ורעש מעצמת הידיעה. עתה הכל נחבר לפניו ככה בבת אחת כל פיסות המידה – החשש שבלב החרדות העמוקות הכל התאמת בבת אחת. מה אני עושה שאל את עצמו למה למה זה קורה לי .. אין לי כבר יותר למה לצפות.. כמה שלא השתדלתי כמה שלא ניסית הכל ירד לטמיון באותו הרגע הבין כמה אומללה הייתה אשתו באותו היום שגילה לה את הרומן בינו לבין חברתה חגית שאול האת את צעדו ידו כהרגלה לטפה את כרסו הקטנה שכה התבייש בה. אותה הכרס שהראתה לו כל הזמן כמה כוח רצונו חלש לעומתה, החלטה גמלה בלבו לוותר לאשתו על הרומן שלה אם תתחייב להפסיק את הרומן שלה, כן אומנם אין להשוות בין הרומן בן השלוש שנים שהיה לו עם חגית אבל הוא היה זה שהפסיקו ואף טרח לספר לאשתו שתדע שאין לו יותר רומנים .. מחשבתו צללה שוב למחשכים אל האהבה האסורה שאסר על עצמו ואיך ברוב טיפשותו הלך ודפק את הכל. כן אלמלא היו בו כל כך הרבה רגשות אשם לא היה מגלה לה כלל והיום לא היה משלם מחיר כבד כל כך. שאול עצם את עיניו וראה אל מול פניו את חגית בלבוש מינימלי מפתה אותו אל מיטתה בביתה, דיי אני חייב להפסיק זה לא יתכן שכל פעם שמחשבתי גולשת לשם אני ממש מתפתה להרים טלפון ו"לקפוץ" רק לרגע, כמה פעמים ניסתה היא לפתותו חזרה, בשיחות כאילו סתמיות על המחשב שלה וכמה היא צריכה "סיוע" כיוצא בזה – אבל לא הוא החליט שבלי אז בלי.. איזה אופי יקה דפוק יש לו לשאול הזה. חוזר הביתה בראש מורכן ומסתגר לו בחדר השינה בלי לומר מילה לילדיו המצווחים בסלון. נשכב במיטה ועוצם את העיניים אולי כך תעלם לו התמונה הנוראה של אשתו משתגלת עם אחר, לאט בלי מסים נופל עליו תרדמה טרופה והוא בבגדיו בוחש במיטה נאבק וחולם איך הוא רב עם אשתו ועוזב את הבית ככה בלי בגדים רק עם מכנסיים קצרים וסנדלים. מתעורר לפנות בוקר ומנסה למות בשקט במיטה אולי עם יעצום מספיק חזק את העיניים הוא לא יראה יותר את המכתב הנורא.הטלפון מצלצל והוא מתוך שינה כאילו עונה ושומע את קולה של אשתו מהצד השני... התגעגעת אלי כי אני פה מתה משעמום בכנס ואני כבר רוצה לישון במיטה שלי בבית שלי, ואני רק חושב לעצמי למה זה קורה כשהיא לא לציידי אולי יתגבר על הכאב עד שתחזור ושותק ולא מוציא מילה מהפה רק אני אוהב אותך נורא – הדמעות בגרונו מצטברות עינו דומעות והוא מנתק את הטלפון וחוזר לו לישון אולי הבוקר שיפציע ייתן לו אומץ להמשיך עוד יום ולו רק בגלל שי ילדו הקטן בן השש שניגש למיטתו נושק לו באפו ומנגב דמעה שזלגה ל על לחיו.