התקפי טנטרום בגיל....8 |אייקון מתבייש|

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

איבוד שליטה של הורה מאוד מפחיד ילדים

אני מסכימה איתך שזו לא המכה שמפסיקה את ההתנהגות.
מעבר לכך, אנחנו כהורים אמורים (להשתדל...) להיות רול מודל עבור הילדים. כשהמודל מתנהג באופן מסוים, בצורה עקבית פחות או יותר, זה מופנם אצל הילד.

 

[פילון3]

הולכים צעד אחורה

לא קראתי את כל השרשור
אני ממליצה על הדרכה בשבילכם ההורים. זה יעזור לכם לפעול אחרת, להבין למה אתם פועלים ככה ( איזו הורות את חווית?) ואיך לשנות
שנית- גבולות מציבים כאמירות מוחלטות ולא כפקודות בזמן התקף. נשמע שהילדה מנסה לנער אותכם, זקוקה נואשות להרגיש גבולות , להרגיש שרואים איתה, שמתייחסים לדעתה ולכן צריכה לצווח עד שאת מכה אותה ואז היא נרגעת . המכה מסמנת לה שאמא התייחסה וראתה אותי. היא הרגישה סוף סוף! צריך להפסיק את המכות האלה ולדבר על גבולות בשגרה רגועה ולא בעת התקף
לכי להדרכה מקצועית יוכלו לעזור לך
מאיזה אזור את? אולי יכלו להמליץ כאן על מטפלים?
בהצלחה

 

[זמנית מוכרת]

איזור השרון

 

[אoיה]

מנצל"שת

יש לי ילד מתפרץ, יש תקופות קשות וכאלה כמו עכשיו, מאוזנות יותר.
בילד חרדתי עם בעיות ויסות תחושתי, מגע פיזי תקיף עוזר מאד, לא לכיוון החובט, כן לכיוון המחבק-לש מאד חזק או מקלחת עם זרם מאד ממוקד לאורך הגב והגפיים (אצלנו קוראים לזה פסים ועיגולים).
הילד שלי יודע גם בתוך התקף עצבים כזה לומר שהוא צריך עכשיו חיבוק, או להסכים לי, למרות שהוא כועס עלי שאלוש אותו.
אני מצדי, יודעת לומר לו עניינית, לאו דווקא ברוגע או בכעס, המצב עכשיו הוא כזה וכזה, אם נעשה ככה וככה יש מצב שהם ירגעו. אם לא נחשוב על משהו אחר.

הוא עצמו כבר יודע מתי מתבשל לו משהו, זה גם פקטור של גיל (הוא בן 7), וגם של ניסיון. אפשר לעבוד עם הבת שלך, בתיווך של מטפלת טובה, על להבין מתי קורה תהליך כזה, מה הזרזים החיצוניים/ פנימיים שילבו כזה, ואיך לעבוד עליו ולפתור אותו בלי נפגעים רגשיים.

 

[זמנית מוכרת]

אני באמת חושבת שגם לה קשה עם זה כי זה פתאום

"משתלט" עליה והיא לא יודעת איך לצאת מזה. זה נראה ככה, והיא גם אומרת את זה ("אני לא מצליחה להרגע", "אני לא יודעת איך להירגע"... היא מייללת).

אבל מאידך היא גם בכזו אקסטזה של צרחות שהיא לא מוכנה לקבל כלום.

 

[אoיה]

זה המקום שלך

לומר לה 'תני לי לעזור לך להרגע', 'בואי ננסה X' וכו'
דברי איתה כשהיא רגועה, בכלל לא בהקשר לטנטרום, לא אחרי, לא בתקופה של. תזמיני אותה לטקס עצה ביחד איתך ותשאלי בדיוק - מה קורה כשהטנטרומים האלה מתרחשים, שאת יודעת שההרגשה של אין שליטה על הגוף ועל מה שיוצא מהפה היא מפחידה נורא, שיכול להיות שאם הגוף ירגע אז גם מה שבוער בפנים ירגע או לפחות יצליח לגייס קצת הגיון.
אני בטוחה שגם לה הרגעים האלה בלתי נסבלים, עובדה שאחרכך היא אומרת שזאת הילדה הרעה והיא מצטערת וכל זה.
אם תדברי איתה בזמן שלא קשור, אולי בתוך הטנטרום כשתציעי לה פתרון פיזי מהיר, היא תדע לומר לך שהיא צריכה אותו ואת עזרתך.
המקום המאד רגוע-שול שלך, לא רלוונטי למישהו שהוא בתוך כאוס מחשבתי-רגשי, זה כאילו באמת לא אותו אדם.
עזרה מבחוץ מאד יכולה להועיל, באמצעים פרקטיים-טכניים וכמובן לעזור להבין את ה'מה' הרגשי שמתחולל שם.

 

[זמנית מוכרת]

באחד הפעמים שזה קרה, לפני מספר שבועות

גם בו היא נרגעה רק לאחר התערבות פיזית קשה שלי, הבאתי לה קערה עם מים קרים, ושמתי לה על הפנים. (היא היתה כולה נסערת ומזיעה מהצרחות והעימותים). ישבתי על מיטתה, היא נשענה עליי ולצידי, והרטבתי את פניה היגעות במטלית לחה... היא אמרה שזה הרגיע אותה.

ואתמול (גם לאחר התערבות פיזית שלי שגרמה לה להירגע קצת מהתקף הצרחות) היא ביקשה שאביא לה מגבת עם מים קרים. הייתי כבר כ"כ עצבנית עליה ונסערת ממנה שאמרתי לה "קחי לבד. אני לא משרתת שלך". והיא הלכה, לקחה סיר קטן, מילאה במים קרירים, נטלה מגבת קטנה והרטיבה את פניה היגעות.

בחיי שרציתי שכבר מישהו אחר ייאמץ אותה אתמול. זה כבר כ"כ מתיש כל העימותים האלה. פשוט רציתי לקחת את עצמי וללכת. מפחיד אותי להרגיש שאני כבר לא סובלת אותה. וכך ממש הרגשתי אתמול. (בד"כ אני מתה עליה, אבל אתמול כבר ממש לא סבלתי אותה). מרגישה שגדולה עליי ההתמודדות הזו איתה. (כשמהצד השני צופה בנו אחותה הקטנה ומנסה לרצות אותי, ולחבק אותי, ולפצות אותי על כל מה שאחותה מעבירה אותי... גם אליה כבר לא היתה לי סבלנות).

אני יודעת שאני רוצה עזרה, וצריכה עזרה, אבל גם לא מאוד סומכת על פסיכולוגים (שוב, מניסיון עבר של מריחת זמן חסרת תכלית, וגוזלת כסף

) אז המלצות על מישהו תכליתי, ממוקד, ויעיל (רצוי באיזור השרון רבתי) יתקבלו בברכה רבה.

 

[מעיין ברכה]

טיפול פסיכולוגי יכול להיות ממוקד ותכליתי

ובמקרים האלו כך הוא אמור להיות. ממוקד מטרה וקצר מועד. יש מטפלים רבים מוסמכים ומכשרים וכדאי למצוא אחד (או אחת) שיענו על הצרכים שלכם. לא הייתי הולכת כאן לכיוון של "אימון" על ידי מי שאין לו הכשרה קלינית מעמיקה בילדים.

אני שולחת לך מסר.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

לא סבלת אותה או לא סבלת את ההתנהגות שלה?

(2 דברים שונים).

 

[זמנית מוכרת]

תשמעי, היא מצליחה להביא אותי לכאלה מחוזות

שכן, הרגשתי שאני לא רוצה לראות אותה יותר.

אני אעיד על עצמי שגם אני לא מי-יודע-מה בניהול קונפליקטים. אני מעדיפה לברוח מאשר להתעמת. אני מעדיפה להעלם. כ"כ רציתי לעשות את זה אתמול. פשוט להעלם ממנה. שתעזוב אותי בשקט.

אני אשכרה מרגישה שיש בי איזה רתיעה מפגישה איתה. כמו עם איזה חבר לא רצוי... אני נרתעת ממנה.

מהילדה היפה והמתוקה שלי.

 

[מעיין ברכה]

לכן גם היא וגם אתם צריכים לעבוד על זה מחוץ

לסיטואציה, כדי שבתוך הסיטואציה היא תוכל ליישם כלים שתלמד (מן המטפל/ת) או שתלמדו אותה (דרך ההדרכה ההורית).

 

[זמנית מוכרת]

איך מכון אדלר בענין הזה ? חשבתי לקחת הדרכה

הורית במכון אדלר, ובמקביל להירשם לקבוצת הנחייה.

למישהו יש המלצות או דיס-המלצות עליהם ?

 

[מתמודדת1]

מכון אדלר יכול להיות טוב - בתנאי שיש להם

ייעוץ של אחד על אחד. אני הייתי באדלר בקבוצה לפני שהייתי בהדרכה אישית (שכתבתי לך עליה למעלה) וזה לא הספיק לי.

במקרה שלי גם הבת שלי היתה צריכה טיפול, וזה לא הספיק שרק אני קיבלתי את ההדרכה.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

את מתחברת לגישה האדלריאנית?

בעיני הכי טוב למצוא מטפל/ת, פרטי, שיעשה לכם הדרכה הורית על בסיס שבועי או דו שבועי, שלא בהכרח מצהיר באיזו גישה הוא נוקט (ובלבד שהוא יהיה קונסיסטנטי ותשדרו על אותו גל).

 

[זמנית מוכרת]

בגדול כן. מדברת אליי פסיכולוגיה חיובית. אני

בעיקר לא מתחברת למטפל שמתחרבש. אני צריכה מישהו תכליתי. יישומי. עם שפע עיצות טובות. בלי מריחת זמן. מכירה כזה ?

 

[ק ר ש י נ ד ו]

לפי מה שאת תארת לא הייתי "מסתפקת" באדלר

כתבו פה מעלי לגבי הנושא של וויסות למשל, אם יש ברקע קושי כזה אני אישית לא היתי סומכת על מנחת הורים לאבחן נכון, ולכל הפחות הייתי מתחילה מאבחון אצל פסיכולוגית גם אם הטיפול אחר כך יהיה דרך איש מקצוע אחר

 

[זמנית מוכרת]

בבקשה המלצות ! אני לא מכירה אף אחד מהתחום

בגלל זה כתבתי פה. אין לי מושג מאיפה מתחילים להזיז את התהליך הזה.

פסיכולוגית בקופת חולים זה טוב ? אשמח לקבל המלצות לפסיכולוגיות ממכבי (איזור השרון רצוי).

 

[ק ר ש י נ ד ו]

אני מחיפה אז לצערי לא יודעת לעזור

 

[מעיין ברכה]

אני הייתי הולכת למישהו עם הכשרה עמוקה

יותר (שלחתי לך המלצה במסר), ובכל מקרה, צריך כאן 1:1 לפחות בתקופה הראשונה. כפי שכבר כתבתי, בניגוד לאיזה דימוי שיש לך על פסיכולוגים (ואני יכולה להבין מאיפה הוא בא

) טיפול בגיל הזה ובנושאים הללו הוא קודם כל אפקטיבי (במובן של "התערבות במשבר"). כמובן, כל מטפל יצטרך להקדיש לפחות פגישה כדי להכיר אתכם ולשמוע אתכם, אבל רום יציידו אתכם כבר בפגישה הראשונה בעצות מעשיות ולא ב"חירטוטים".

 

[זמנית מוכרת]

רוצה לבקש את עזרתכן בעוד משהו -

אתמול, לאחר שהרוחות נרגעו, ביקשתי ממנה לחשוב על איך ניתן למנוע את המצב הזה בפעם הבאה.

הבטחתי לה שגם אני אחשוב על משהו. אבל הדבר היחיד שעלה לי בראש (ואמרתי לה אותו) הוא שברגע שהיא מרגישה שזה משתלט עליה, שתלך לחדר, תסגור את הדלת, ותירגע. ולא תנסה כל פעם לפרוץ החוצה.

יש לכן רעיונות אחרים לאיך אפשר למנוע את הדרדרות המצב שאני אוכל להעלותם בפניה ?