סיגל בת 28
New member
התקדמנו עוד שלב
אני שמחה לספר שהיום ראינו דופק. עכשיו יורד לי האסימון ואני מתחילה לעכל שההריון הזה מתחיל להיות אמיתי. היה מדהים לשכב שם ולראות את השק עם הפעימות ולדעת שזה קורה אצלי סוף סוף. אז עדיין מלאה בחששות, עדיין מוכנה ודרוכה לספוג נפילה שאני מאוד מקווה שלא תגיע, אבל יחד עם זאת מתחילה להכיר בעובדה שאולי הסירה שלי מתחילה לצבור תאוצה. אני חותרת במרץ כבר קרוב ל-4 שנים. מתוכן שנה וחצי בטיפולים. אני יודעת, זה לא הרבה זמן במושגים של הפורום הזה למרות שהשנה וחצי האחרונה היתה מאוד קשה לי, כל יום ויום זכור לי. אני רוצה להודות לכל אחת ואחת כאן בבית הזה, על התמיכה, על האהדה, על הסימפטיה, על הכתפיים הרבות, הידיים המלטפות ועל תחושת השייכות שנתתן לי. לולא הבית החם שנתתן לי, הדרך היתה קשה יותר, קרה יותר, מייאשת יותר ואני באמת לא יודעת איך הייתי מצליחה לעבור את התקופה הזו בלעדיכן כאן. מאחלת לכל אחת ואחד מחברי הבית הזה להגיע לרגע הנכסף במהרה. ואם תרשו לי להישאר עוד מעט - אני עדיין לא מרגישה מוכנה לעזוב את הבית. שלכן, סיגל
אני שמחה לספר שהיום ראינו דופק. עכשיו יורד לי האסימון ואני מתחילה לעכל שההריון הזה מתחיל להיות אמיתי. היה מדהים לשכב שם ולראות את השק עם הפעימות ולדעת שזה קורה אצלי סוף סוף. אז עדיין מלאה בחששות, עדיין מוכנה ודרוכה לספוג נפילה שאני מאוד מקווה שלא תגיע, אבל יחד עם זאת מתחילה להכיר בעובדה שאולי הסירה שלי מתחילה לצבור תאוצה. אני חותרת במרץ כבר קרוב ל-4 שנים. מתוכן שנה וחצי בטיפולים. אני יודעת, זה לא הרבה זמן במושגים של הפורום הזה למרות שהשנה וחצי האחרונה היתה מאוד קשה לי, כל יום ויום זכור לי. אני רוצה להודות לכל אחת ואחת כאן בבית הזה, על התמיכה, על האהדה, על הסימפטיה, על הכתפיים הרבות, הידיים המלטפות ועל תחושת השייכות שנתתן לי. לולא הבית החם שנתתן לי, הדרך היתה קשה יותר, קרה יותר, מייאשת יותר ואני באמת לא יודעת איך הייתי מצליחה לעבור את התקופה הזו בלעדיכן כאן. מאחלת לכל אחת ואחד מחברי הבית הזה להגיע לרגע הנכסף במהרה. ואם תרשו לי להישאר עוד מעט - אני עדיין לא מרגישה מוכנה לעזוב את הבית. שלכן, סיגל
