התפתחות אחרונה

yoavh24

New member
התפתחות אחרונה

לכל מי שנתן לי עצות ו"שמע" אותי רק רציתי לשתף אתכם בהתפתחות האחרונה שעברה עליי בסוף השבוע האחרון: לאחר כל ההתלבטויות והחששות שלי ישבתי ודיברתי עם חברתי ואחרי שיחה קשה (גם דרך להעביר את יום החג) החלטנו על הפסקה במערכת היחסים והנה אני היום - יום אחרי נמצא במצב של התחלה חדשה - חזרנו להורים ומפה נקווה שרק ייצא טוב. למרות שחשבתי שיהיה קשה - אפשר "לעכל" את זה. אז תודה לכם ושנה טובה.
 
מצטערת שזה מה שקרה

אבל מניחה שזה התבקש... אולי זו הזדמנות טובה לעשות סדר בראש, לחשוב על מה קורה הלאה, ולהסתכל על הקשר קצת מהצד - אולי פתאום תבחין בדברים שלא שמת לב אליהם עד היום, שכן היית עמוק בתוך העסק.
 

נתן.ל

New member
געגועי לחורף ../images/Emo13.gif

גם אני רוצה לחזור לימים טובים יותר לימים מאושרים יותר לימים רגועים יותר לימים טובים יותר עם גשם עם רעמים עם ברקים עם סופות משתוללות עם שוקו חם עם שמיכת פוך ובעיקר , עם בחורה חמה
 
געגועיי לגשם

גם אני רוצה לחזור לימים טובים יותר בהם הגשם מהשקיית העציצים אותי פוטר בהם הבגדים מסוגלים את המשמנים להחביא בהם השיער (והבנות יבינו) מסתדר להפליא בהם להישאר בבית הוא תירוץ שמתקבל בהבנה בהם הבילוי המועדף הוא ב-10 להכנס למיטה ומרק עוף (מאכל אהוב) לא גורם להזעה יתרה אלא מחמם את הלב, הריאות והקיבה אין ספק שהחורף הוא עונה מועדפת לעד בו הלחות בתל אביב יורדת ל-78 אחוז בלבד בו אין צורף לשטוף האוטו מהאבק המצטבר וחוף הים הצפוף מחכה לימים נאים יותר אך בל נשכח שעם בוא הגשם, השפעת מפציעה ואפינו זבי הנזלת מטפטפים על כל חלקה טובה והסתימות גורמת לנו להשמע אוויליים שלא במתכוון כשאנו מנסים להגיד "אָדִי חולה, מצוּדָד ובִּסכֲּן" או אז גלגלנו מתפנצ´ר באמצע כביש שוצף ופקוק ואנו בדרכנו לאירוע, אחרי שדפקנו את מיטב הלוּק ולא יעזרו עפעופינו, ומבטנו הבלונדיני הסורק איש לא ייצא מרכבו לעזור להרים את הג´ק והפסקות החשמל, עליהן אי אפשר להתלוצץ כשדווקא ביום הקר בשנה, השאלטר בחברת החשמל קופץ (ונכון שהמוסד הזה מזמן מוכר כארגון מושחת) אך מה יגידו הירושלמים שאזניהם נושרות אחת אחת? ואם הָגָעַת החורף רומזת שמעתה יכתבו שירים בסגנון הזה מודיעה אני החל מעכשיו: הולך להיות חורף קשה !!!
 

Linkin-Parker

New member
קצת היפ הופ

יושב, עומד, מרגיש בתוך חלום מתחנן לשלום שיבוא היום בוא לא נעמוד במקום בו לא נדע יגון רוצה לקום בבוקר בידיעה שאני חי ולא רוצה לחיות בספק, עד מתי? רוצה להיות מאושר, ורוצה להיות אני אז למה כולם מביטים בי? בוחנים אותי ולמה הילדה הקטנה שבלב? בקושי בת 3 מרגישה את הכאב כדורים! מפלחים את הדממה כדורים לנשמה קטנים ולבנים בתוך קופסא שהכל ייגמר אני אלך יבוא אחר אך אני עדיין פה, מלאך המוות מאחר מאחר! כי כל אדם יבוא יומו מאחר! יומי כבר בא מזמן, אז למה לא? מאחר! שייקח אותי, לא את הילדים מאחר! לא רוצה להצטער, להתעורר הדם זול מהעניים, ים של דמעות אדומות, ולא נותנות לחיות, ולא הולכות 6 ליטר של דמעות, דמעות של דם מכל אדם, כל נפש בעולם, והכל מתרוקן וצרחים: ראש הממשלה בן... הערבים רוצחים בכמויות, מה לעשות? צריך להמשיך לחיות! לא לסמוך על שילטון, לא שמאל ולא ימין. צריך להאמין! כח לא בא המונים אלא רק כשמתכוונים, עוצמים את העניים, ישנים וחולמים, חולמים על מלאכים שבאים. המדינה התייאשה. לא נלחמת למען עתידה במקום, רק יושבים במחששה בושה! נראית על פניהם של כל איש ואשה! כי המציאות קשה. אני נותן כל מה ישיש לי מה שיש לי לא מספיק. אבל אני לא אתייאש, לא הולך להפסיק כי אנימאמין במלחמה למען אושר, אהבה ולעזאזל, אתם לא תקחו לי ת´תקווה!! כל עוד בלבב פנימה, עמוק והנפש שלי תגיע עם האמונה, רחוק! והעין לציון, לציון היא מביטה וכלירעות, לעבודה! צאו מהמיטה! ארץ ציון ירושלים! בדיחה כה עלובה, ואנחנו משחיטים את ההמנון, את התקווה! יש חיים אז יש תקווה, יש תקווה אז יש חיים. וקדימה אנשים, נראה לאלהים. נראה לאלהים שישראל שווה ת´זכות! כבר 7000 שנה, וזה לא בא בקלות אז תביטו מה איתנו, עם מפולג עם דם אפל ואם לא נהיה ביחד, מה נשאר מישראל?
 
למעלה