התפשרות בשידוכים

התפשרות בשידוכים

"אני אף פעם לא אתחתן עם קומנרית". "מתאים לי בחור שהיה בצבא ביחידה מובחרת". "מישהו שלומד תורה שלושת- רבעי יום זה בסדר, אבל חצי יום לא" ניסיון החיים מראה שיש קומונריות עדינות, בחורים חזקים ונחושים שעשו מסלול צבאי אחר, ובני תורה אמיתיים, יראי שמיים ומדקדקים בדרכה של תורה, אף שטין תורתם אומונתם. לכן במקום לדבר על התפשרות, כדאי לדבר על "הפתחות". אנשים בוחרים בן זוג בגיל צעיר, כשניסיון החיים שלהם מצומצם למדי. לכן, הם עלולים לחשוב שיש רק דרך אחת להיות מאושר, אידיאליסט, או ב"בית של תורה". מי שמנוסה יותר, טוב שיעזור להם להיפתח לאמת המוכחת של ריבוי הגוונים. התפשרות זו נסיגה. "היפתחות" זו התקדמות. מי שמציע לוותר על מידות טובות- אכן מבזה את בן/בת ישראל. אבל מי שאומר שבחור יכול להיות חכם גם אם אינו אקדמאי- משתמש בשידוך כדי להגיע לתובנות חיוניות. ונקודה נוספת: בסקר שערכו באונ' בר- אילן, עלה שיותר בנות הצהירו על עצמן כ"דתיות מאוד" מאשר בנים שעשו כך. המסקנה הנובעת מכך שעל מנת שיקומו משפחות תהיינה הבנות מוכרחות "להתפשר". אך מי שמאמין יגיד שתפקידה של האישה (לפחות בתחילת הדרך) להיות ראש המשפחה במחנית הדאגה לחיי תורה. נתינת תפקיד זה לאישה מכיר בכוחה, מעבר לבחירה של בן הזוג, זהו מהלך משמיים לדור של גאולה.( מתוךמעייני הישועה/ הרבנית טל רחמני)
 
למעלה