התפרקות קלה...
אחרי תקופה לא קצרה של התלבטויות (גם כאן איתכם בפורום) קשיים נפשיים ופיזיים , התפטרתי מהעבודה בחמישי האחרון. זה היה אחרי פיצוץ נוסף, בכי היסטרי, פשוט סערת רגשות נורא - גם זה היה מלווה בסערת רגשות רציניית וכך גם הייתה השיחה עם המנהלת. מהשיחה והמילים שאמרה הבנתי שאם זה לא היה בא ממני, זה היה בא ממנה בסופו של דבר. לדבריה, כנראה התחום הזה לא בשבילי, לא הצלחתי. אני מריצה על כך סרטים בראש כבר יומיים. שנכשלתי שלא עמדתי בציפיות, שאיכזבתי. היה משפט שהתלבש וכאילו הוכיח את הפחד הכי גדול שלי: שאנשים חושבים שאני יותר ממה שאני באמת ואם רק יחפרו בסוף יגלו את האמת. זה היה משהו כמו: "לכאורה יש לה את כל הנתונים אבל...". וואו, כמה שזה כאב. אנשים מסביבי אומרים שזה המקום בו עבדתי שלא נתן לי את הכלים ואת הגיבוי אבל עדיין יש את הספק. ועכשיו אני אפילו לא יודעת מה הלאה ? באיזה כיוון לחפש ? האם בכלל להמשיך באותו תחום ? (ביטוח פנסיוני) אבל אולי תפקיד אחר ואיזה? או בכלל תחום אחר ? (יש לי גם רשיון עו"ד אבל לא עסקתי בזה יום אחד וזה אפילו לא קורץ לי). שכירה ? עצמאית ? אולי לקחת פסק זמן ולחזור הביתה ולחתום אבטלה ? מרוב שאני מבולבלת אני מרגישה שאני לא יודעת אפילו מה אני אוהבת לעשות ומה אני יודעת ומסוגלת לעשות. מה היכולות שלי. אני ממש ממש מבולבלת. אני מרגישה שבאיזשהו מקום הגורל הוביל אותי לעשות את השינוי הזה כי הוא היה מתבקש , אבל אני רוצה לעשות את השינוי נכון כדי להיות הפעם במקום טוב יותר. להיות באמת מאושרת ולהצליח במה שאני עושה ולהביא קבלות. אני יודעת שהמחשבות השליליות האלו והרחמים העצמיים עושים לי רע יותר מאשר טוב אבל אני לא יכולה להימנע מכל השאלות והמחשבות האלו. ואני אפילו לא יודעת מאיפה התשובות יגיעו
אחרי תקופה לא קצרה של התלבטויות (גם כאן איתכם בפורום) קשיים נפשיים ופיזיים , התפטרתי מהעבודה בחמישי האחרון. זה היה אחרי פיצוץ נוסף, בכי היסטרי, פשוט סערת רגשות נורא - גם זה היה מלווה בסערת רגשות רציניית וכך גם הייתה השיחה עם המנהלת. מהשיחה והמילים שאמרה הבנתי שאם זה לא היה בא ממני, זה היה בא ממנה בסופו של דבר. לדבריה, כנראה התחום הזה לא בשבילי, לא הצלחתי. אני מריצה על כך סרטים בראש כבר יומיים. שנכשלתי שלא עמדתי בציפיות, שאיכזבתי. היה משפט שהתלבש וכאילו הוכיח את הפחד הכי גדול שלי: שאנשים חושבים שאני יותר ממה שאני באמת ואם רק יחפרו בסוף יגלו את האמת. זה היה משהו כמו: "לכאורה יש לה את כל הנתונים אבל...". וואו, כמה שזה כאב. אנשים מסביבי אומרים שזה המקום בו עבדתי שלא נתן לי את הכלים ואת הגיבוי אבל עדיין יש את הספק. ועכשיו אני אפילו לא יודעת מה הלאה ? באיזה כיוון לחפש ? האם בכלל להמשיך באותו תחום ? (ביטוח פנסיוני) אבל אולי תפקיד אחר ואיזה? או בכלל תחום אחר ? (יש לי גם רשיון עו"ד אבל לא עסקתי בזה יום אחד וזה אפילו לא קורץ לי). שכירה ? עצמאית ? אולי לקחת פסק זמן ולחזור הביתה ולחתום אבטלה ? מרוב שאני מבולבלת אני מרגישה שאני לא יודעת אפילו מה אני אוהבת לעשות ומה אני יודעת ומסוגלת לעשות. מה היכולות שלי. אני ממש ממש מבולבלת. אני מרגישה שבאיזשהו מקום הגורל הוביל אותי לעשות את השינוי הזה כי הוא היה מתבקש , אבל אני רוצה לעשות את השינוי נכון כדי להיות הפעם במקום טוב יותר. להיות באמת מאושרת ולהצליח במה שאני עושה ולהביא קבלות. אני יודעת שהמחשבות השליליות האלו והרחמים העצמיים עושים לי רע יותר מאשר טוב אבל אני לא יכולה להימנע מכל השאלות והמחשבות האלו. ואני אפילו לא יודעת מאיפה התשובות יגיעו