התפקידים בחיים
החיים הם במה ענקית וכל אחד מאיתנו, יש לו את הבמה כולה לרשות עצמו, להצגת יחיד בו הוא יכול/רוצה/צותר לו לשנות דמויות ככל העולנ על דעתו. פעם צוחק, פעם בוכה, פעם חזק, פעם חלש. זו הייחודיות ב"במה" הזו וב"הצגה" הזו וה"סופים" משתנים כל הזמן בהתאם למי שמגלם בהם את התפקיד הראשי ויש רק תפקיד אחד שאני סירבתי לגלם וזהו תפקיד הקורבן/אשם נרגע שהבנתי שהחיים מייעדים לי אותו, פרשתי מההפקה. לא לפני שניסיתי כמובן להתווכח, להדיג לא רוצה ולנסות להסביר למה אבל, מרגע שהיה ברור שזה מה שאני אהיה מחוייבת לו, אמרתי "תודה, אבל לא תודה" ויצאתי לחפש במה חדשה. מאחלת לכולנו בוקר נפלא וחג שמח