אחת החוויות היותר מדהימות שעברתי בחיים.
ועוד בתור אחת שלא אוהבת את אזור הדרום. כל-כך הרבה שעות נהיגה, עמרי ואוחנה באוטו, עצירות מרעננות [במיוחד זאת שבמצפה
.], אמנם חור של החיים שכמעט חצינו עבורו את הגבול למצרים, אבל מקום באמת מרהיב ביופיו, כל זה בתוספת שילה שכבשה את הקהל.. דמיינו לעצמכם
ההופעה הכי טובה שהייתי בה, נהניתי מכל רגע, וראו שגם כל הקהל, ששמע אותה בפעם הראשונה [רובם ככולם
], מאד מאד נהנה. "תגידי, יש לך דיסק?".. "כן, יש לי דיסק. יש לי גם שניים..", "אני שומעת אותך פה פעם ראשונה ואני מאוהבת", "את כותבת את כל זה ומלחינה את כל זה לבד?". ואחרי ההופעה, איש איש שאמרו לה כמה היא הייתה מדהימה, אנשים מבוגרים שקנו את הדיסקים וביקשו שהיא רק תחתום, ושילה ההמומה .. "קנית את שניהם!
"- כל זה גרם לי לחייך בשבילה. כמו שעמרי אמר, אחרי ששמו עלינו את הצמידים, "קחו בקבוק מים וצאו לדרך". לטפס על הר בשביל להגיע להופעה.. פלייליסט מאוחר יותר כי שכחתי אותו בתיק בקומונה ואני כאן מהחדר מחשבים
. היה טוב, טוב שהיה וכן ירבו.