אוקיי אז ככה..
הייתה לי בדיוק השבוע שיחה עם אמא,על המערכת יחסים שהייתה בעבר לאחותי ולי... אמרתי לה שעד היוםאני חושבת שאם היא הייתה מתערבת בינינו החיים היו נראים אחרת וזה היה חוסך הרבה סבל.. איך מצידה אמרה שאסור להורה להתערב בין אחים כי אח"כ אחד יחשוב שההורה לטובת השני... כשאני הייתי בת16-17 ואחותי הייתה 3 שנים מתחתיי,היינו רבות מלאאא...בעיקר זה התחיל משטויות של אני הייתי נותנת לה בגדים והיא לא...אמא שלי תמיד הייתה אומרת או שתוותרו או שכל אחת תסתדר עם מה שיש לה...אבל איכשהוא תמיד משומה אני הייתי נותנת לאחותי פול הזדמנויות וכל פעם היא הייתה עושה את אותו תרגיל ,אני הייתי נותנת לה וכשאני הייתי מבקשת ממנה היא הייתה אומרת שהיא צריכה את זה,וכאלה..ואני כמובן הייתי ממש מתעצבנת וכל פעם עוד פעם נותנת צאנס..וחוזר חלילה... בקיצור המב שהתחיל בכזה דבר פעוט דיי התדרדר ללשנאה אמיתית ונקמות קטנות גם בין החברים שלנו -זה היה נוראי!ואני זוכרת שעד שאמא שלי הייתה מתערבת זה היה לטובתה(כמובן שאימי מכחישה את זה)בכל מקרה בסופו של כל הסיפור הענק הזה שלא סיפרתי פה כלום...לא דיברתי עם אחותי שנתיים וגם עם ההורים שלי הייתי ממש מסוכסכת כי התעצבנתי שהם לא מתערבים... כמובן שהיום המצב אחרת לגמריי ב"ה!ואחותי ואני מדברת ויש אווירה טובה בבית ב"ה! אבל אם היואומרים לי לפני 3 שנים שכך המב ייראה לא הייתי מאמינה...כי באמת שזה היה זוועה! עברנו הרבה,ואני עדיין חושבת שאם אימי הייתה מתערבת בשלב מוקדם יותר זה היה חוסך המון!!!כי יותר קל לכבות אש קטנה מאשר לחכות שהיא תגדל.. מה אתם אומרים? אז אני צודקת או לא? קראתי את המאמר ההוא,וגם הבאתי לאמא שלי לקרוא אבל הוא עדיין כללי וגבולי מידי היא לוקחת את זה לצד שלה ואני לשלי. הבהרה:היום אנחנו מדברות על זה כדי ליישר דעות וקו ולא בקטע של להתווכח או לריב ח"ו! לא סיפרתי כמעט כלום מכל הסיפור,אבל זה נראה לי ההתחלה שאפשר היה לכבות אותה מוקדם,לא?