נו, מכיוון שבקשת כל כך יפה....
אתרום את תרומתי הדלה בפיתוח (אולי) של הנושא הזה כאן.... נדמה לי שהבטוי ``תורה ועבודה`` הוטבע רק כאנטי-תיזה למציאות התורנית שהייתה קיימת באותה תקופה, בה סברו רוב החוגים הדתיים בגלות, שתפקידו של עם-ישראל בגלות הוא רק ``לשמור על הגחלת`` ולהמשיך בלימוד התורה לשם המשך קיום העם היהודי עד לבוא הגאולה. אין חולקים על כך, שאכן בתקופת הגלות, זו הייתה המשימה היחידה שעמדה בפני יהודי באשר הוא. המחלוקת הגיעה כאשר היו כאלה שסברו שהנה בא קץ לגלות ויש ``לקום`` ולהתחיל לעשות מעשה. כבר לא היה מספיק לשבת בישיבה בגטו ולהוריד את הראש כל פעם שבאו הקוזאקים הפורעים. הנפש היהודית כבר החלה להתגבר ולרצות להגן על עצמה, להלחם על חייה לא רק באמצעים של לימוד תורה ותפילה. הייתה תחושה של ``עת לעשות לה``` (ואפ` שלא רצו ``להפר תורתך``, רבים נפלו בפח הזה מכיוון שהעולם הדתי בגלות לא סיפק לצעירים אלה שום אלטנרנטיבה...). ואז היה צריך להדגיש ``תורה`` וגם ``עבודה``. כלומר, לא מספיק תורה. אך כמובן, לא התכוונו הם וודאי שלא מתכוונים היום, שיש הפרדה בין עולם התורה לעולם העבודה. להיפך. עולם העבודה הוא חלק בלתי נפרד מעולם התורה, ורק בגלות הופסקה כליל העבודה של החולין והיתה התמקדות בתורה. היה צורך ``להשיב`` למודעות התורנית את מושג העבודה. ונראה לי שזה מה שניסו לעשות..... סליחה שהארכתי (מישהו בכלל יקרא כזה פילסוף ארוך???.)