התנתקות מוחלטת
יצא לכם פעם להתנתק באופן מוחלט? סטייל האח הגדול? בעידן התקשורת של היום, בו אנחנו מחוברים כל הזמן לטלפון הנייד, SMSים, אינטרנט ומיילים וגם לחדשות - ברדיו ובטלביזיה, מתי פעם אחרונה אמרנו די! ניתקנו עצמנו מ-ה-כ-ל והיינו לבד, בשקט, רק אנחנו עם המחשבות שלנו? צה"ל סידר לי חופשה שכזו, ותכף יבואו התובנות. שבועיים הייתי מנותק מהעולם, תרתי משמע. לקחו לנו את הניידים (לא שהייתה קליטה בדיוק במקום שהיינו), לא היו מחשבים, והיינו 5 ימים בלי טלביזיה. זה היה ממש "האח הגדול" רק בלי המצלמות והמקרופונים. כולם סגורים בתוך כור היתוך אחד (תסלחו לי שאני לא יכול לציין כמה, ואיפה), גברים (ישמור השם איזה חתיכים...) בלי שום קשר לעולם החיצון (כמעט. רק לקצין בודד היה קשר). ומה זה עושה? בהתחלה זה היה מדכא. התבאסתי שאני לא יכול לדבר עם בעלי או הילד. זה היה ממש קשה. אחרי יומיים אתה מתרגל לרעיון. אז מעבירים את הזמן בקריאת ספרים, בלראות סרטים, בלדבר... להכיר אנשים חדשים, וללמוד אותם. כמה אנשים מענינים יש בעולם.... בין לבין גם דאגו לי לתעסוקה אבל לא יותר מדי. אין ספק שהקטע הכי קשה היה לא לדבר עם הבית, שאני רגיל לשיחות של 80 פעם ביום בערך.... ואז כמובן מתחילים לחשוב. לערוך מעין חשבון נפש.... והנה חלק מהמסקנות: 1. אני מאוהב בבעלי (כבר 6 שנים....) 2. אני לא יכול בלי הילד שלי (כבר יותר מ 7 שנים...) 3. המשפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים (ותודה להוריי שהביאונו עד הלום) 4. גם בלי עבודה ומרוץ מטורף יש חיים!! הטלפון הראשון שעשיתי היה לבעלי כמובן. אשכרה בכיתי כששמעתי אותו... כל כך התרגשתי. לקח לי עוד 7 שעות משיחת הטלפון ועד שראיתי אותו, אבל מאז אנחנו מוצאים את עצמנו כל הזמן מחובקים... איזה כיף (והפרחים לצה"ל
) אחרי הצהריים בילינו עם הילד שלי. שזה תענוג בפני עצמו. והסופ"ש הזה היה אחד הטובים שהיו לי בחיים. הבעיה היחידה עם מילואים, לפחות במקום בו אני נמצא, זה לחזור לארון, שלא נדבר על לחזור להיות סטרייט. כן, אני יודע מה תגידו ושלמי שיש בעיה עם זה שאני הומו שיחפש, אבל זה לא פשוט. אחרי 10 ימים לערך כבר היה לי ממש קשה לשמור את זה, וסיפרתי לאחד החברים שעושה איתי מילואים כבר 10 שנים. נכון, עידנתי את זה קצת ולא עשיתי מעצמי הומו ב 100%, אבל לפחות הרגשתי שאני יכול לפרוק קצת את הגעגועים שלי הביתה באמת.... בעיה נוספת היא הסדירניקים. כל שנה אני גדל בעוד שנה, והם נשארים ילדים בני 20... (או 19 או 21). ויש מהם כל כך הרבה חתיכים... זה היה קשה
אבל לא הטרדתי אף אחד
אז עכשיו אני כאן, חזרה בבית. וכמה שזה ישמע פטריוטי, אבל אני ממש גאה לשרת את המדינה בה אני חי! מה שעברתי במילואים האלה, ולמה שנחשפתי אין ספק כי יש לנו ארץ נהדרת! עם כל הרצון שלי לברוח לתקופת מה, לחיות בחו"ל, אין לי ספק שכאן זה הבית!!! שיהיה שבוע קסום לכולם!
יצא לכם פעם להתנתק באופן מוחלט? סטייל האח הגדול? בעידן התקשורת של היום, בו אנחנו מחוברים כל הזמן לטלפון הנייד, SMSים, אינטרנט ומיילים וגם לחדשות - ברדיו ובטלביזיה, מתי פעם אחרונה אמרנו די! ניתקנו עצמנו מ-ה-כ-ל והיינו לבד, בשקט, רק אנחנו עם המחשבות שלנו? צה"ל סידר לי חופשה שכזו, ותכף יבואו התובנות. שבועיים הייתי מנותק מהעולם, תרתי משמע. לקחו לנו את הניידים (לא שהייתה קליטה בדיוק במקום שהיינו), לא היו מחשבים, והיינו 5 ימים בלי טלביזיה. זה היה ממש "האח הגדול" רק בלי המצלמות והמקרופונים. כולם סגורים בתוך כור היתוך אחד (תסלחו לי שאני לא יכול לציין כמה, ואיפה), גברים (ישמור השם איזה חתיכים...) בלי שום קשר לעולם החיצון (כמעט. רק לקצין בודד היה קשר). ומה זה עושה? בהתחלה זה היה מדכא. התבאסתי שאני לא יכול לדבר עם בעלי או הילד. זה היה ממש קשה. אחרי יומיים אתה מתרגל לרעיון. אז מעבירים את הזמן בקריאת ספרים, בלראות סרטים, בלדבר... להכיר אנשים חדשים, וללמוד אותם. כמה אנשים מענינים יש בעולם.... בין לבין גם דאגו לי לתעסוקה אבל לא יותר מדי. אין ספק שהקטע הכי קשה היה לא לדבר עם הבית, שאני רגיל לשיחות של 80 פעם ביום בערך.... ואז כמובן מתחילים לחשוב. לערוך מעין חשבון נפש.... והנה חלק מהמסקנות: 1. אני מאוהב בבעלי (כבר 6 שנים....) 2. אני לא יכול בלי הילד שלי (כבר יותר מ 7 שנים...) 3. המשפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים (ותודה להוריי שהביאונו עד הלום) 4. גם בלי עבודה ומרוץ מטורף יש חיים!! הטלפון הראשון שעשיתי היה לבעלי כמובן. אשכרה בכיתי כששמעתי אותו... כל כך התרגשתי. לקח לי עוד 7 שעות משיחת הטלפון ועד שראיתי אותו, אבל מאז אנחנו מוצאים את עצמנו כל הזמן מחובקים... איזה כיף (והפרחים לצה"ל
