../images/Emo41.gifמיכל-חשוב ביותר !!! ../images/Emo41.gif
אני חוזרת ואומרת לך שוב ושוב-ההודעות שלך, גם האושר שלך, אהבת החיים שבך מחזקים אותי-ואני בטוחה בלי צל של ספק-שיש המון אנשים שמקבלים ממך כוחות ולא אומרים אולי בתגובה כתובה. אל תשכחי לעולם יש המון קוראים פאסיבים לפורום- ותחשבי למשל על מישהי/ו חולה סרטן, שכרגע מרגיש רע, ולא מתמודד וצופה בפורום הזה באופן שוטף, ומתחזק מהדרך שאת מתמודדת עם המחלה, מדברת עליה בפתיחות, מנסה להיות מאושרת, מנסה להאמין בחיים.
אני ממש מבקשת, אל תפסיקי לכתוב והמון, ולספר כמו תמיד-הסיבה שלא ניתן פה יחס לכאב, לא קשורה לטעמי, בכלל לזה שאת הצפת בהרבה הודעות.אין לי ספק שקראו את הודעות הכאב שלי ושל אחרים, ובחרו לא להגיב, כל אחד מסיבותיו הוא ואין טעם לחזור על זה. מיכלי את מכניסה אושר אמיתי לפורום, אושר לא של איקונים, אושר של דרך חיים, והרבה לומדים ממך-תמשיכי בזה בכל פורום שתבחרי, אם זה החדש או הישן או שניהם.כי למרות שאת מדברת על אושר את לרוב קלטת כמעט תמיד את הודעות הכאב של אחרים. אני הולכת לכתוב לך משהו קשה אישי אליך , ואני מניחה שאני לא היחידה שמרגישה ככה, ואני מהססת אם לא אזיק לך אבל אומר ולא אפרט אלא אם תבחרי לדבר על זה.
מיכלי-לדעתי האישית את לא מתמודדת עם מחלת הסרטן. את חיה בהכחשה. את אומרת "כרגע אני לא רואה אפשרות כזאת בכלל-של לגסוס,אני יודעת שאם אני אהיה במצב מתקדם של גסיסה- אני ארצה למות כמה שיותר מהר, ולא להאריך את הגסיסה על ידי אמצעים מלאכותים שהרופאים נותנים. אם כבר גסיסה-אז ללכת עם זה עד הסוף ולא לנסות בכל להישאר בחיים"-גם אני אמרתי את זה, עד שהייתי שם, אמצעים מלאוכתיים בלבד החזיקו אותי בחיים, ניסיתי לנתק את המכונות, הייתי מלאת מורפיום הצלילות לא תופסת, לאחיות נמאס ממני כל רגע בקשה לנתק מכונות. פעם אחת התירה לי אחות רעה לנתק את המכונות, ולחוות כמה שניות את המוות מול העיניים(הפעם מתוך בחירה) והלכה לה ממיטתי לכמה שניות, מחוסרת אונים, בלי כמובן יכולת לדבר<גרון פתוח>, בלי יכולת לזוז משותקת, מקובעת , חלשה , בלי יכולת להרים יד או רגל, רק אצבע מסכנה שזזה , ועם הקליפס של מד החמצן דפקתי על הסורגים לקרוא לה, ואז כשהיא באה אמרה לי בנבלות- זה שיעור בשבילך למות-את רואה לא מתת ואחרי ימים שלמים שכתבת בכל דרך בדפים בתנועות ידיים שאת רוצה למות, ניתקת צנרת, עכשיו כשנתתי לך למות ביקשת לחיות. מיכלי פתאום מתעוררת לה איזה אוטפימיות, אמונה שתצאי מזה גם כשהכל אבוד, פתאום מתעוררים בך כוחות נפש אדירים שאין לך מושג עד כמה חבויים הם היו, ומתעורר בך רצון עז לחיות-לנצח את המכשירים המלאכותיים . בפגישה הראשונה שלי אצל שי-הוא עשה לי "הפתעה"-וכמעט קיבל בוקס<צרחתי עליו וברחתי מהחדר , ואמרתי לו אתה מפוטר הוא רדף והתחנן שאסלח>, החדר היה עם עוד כמה מתמחים. אחרי שויתרתי לו, החלטתי לשתף פעולה<תוך התחיבות שזו פעם אחרונה>, ואני לא אשכח שאחד המתמחים שמע את כל מה שעברתי מהצד הרפואי ואת כל הכעס שלי שהחיו אותי בפעם השניה מחדש-כי מציאות חיי הכוללת עגומה, ושאל שאלה בהמון פחד ואני חייכתי קלטתי מה הוא עומד לשאול. "אם אני אתן לך כפתור שתוכלי ללחוץ עליו ולמות בטוח תלחצי?" כי הרי את כועסת שהחיו אותך. אמרתי לו אז: 1-זה לא מהכבוד שלי ללחוץ עליו היום אחרי השיעור שקיבלתי-אני רוצה למות בכבוד. 2-כבר נוכחתי לדעת שלא משנה כמה אני אמות -אני והמזל שלי , תמיד יחיו אותי ואחזור לפה כנראה שיש לי עוד משהו לעשות אחרי זה אלוהים יקבל אותי. מיכלי אני ממש אוהבת אותך אני ממש חוששת שאזיק לך כי אני טיפוס אופטימי אבל מאוד ריאלי לא משחקת במשפטים לי זה לא יקרה אני חיה עם הקרה קורה ויקרה ואיך אתמודד והיום אין הרבה תשובות למה שאני שואלת את המטפלים/רופאים-מלבד המבט בעיניים את צודקת , אבל כשזה יקרה כבר לא תצטרכי לדאוג <והרי לא נוכל לעבוד עליך> רחל-נשמה
מאוד מהססת אם לשלוח-ואשמח לדבר איתך בטלפון , וממש מיחלת שהקשר שלי איתך , יהיה גם לשמוע ממך את האושר ולא לדבר על הכאב שלי-כי לי אישית לא ממש עושה טוב לדבר על הכאב של עצמי, אלא דרך תמיכה באחר, נסיון ללמד אותו משהו מנסיוני -גורם לי לשקוע-אני מדברת כאשר הוא גולש ממני לבד.
