התנצלות

זהרי

New member
רחל היקרה רציתי להעלות הצעה

בדרך כלל במפגשים אנחנו משתדלים לברוח מהמציאות פשוט להרגיש טוב אבל בשני מפגשים שהיתי קרה משהו ששמתי לב אליו כאשר מישהו דיבר על משהו אישי שקרה לו כולנו הינו מרותקים משתאים מנסים לדבר אבל לא יכולים אם זו יערה אם זו מרגלית ואף אם זה אני רציתי לומר שלפעמים זה בא ולפעמים לא אני יודע שאצלך אין לי מושג מה עלול לקרות רק מקוה שיהיה מיוחד כי הרי זו את... תודה על הברכה...כבר הודעתי שאהיה שם..רק שעה... זהרי
 
זהרי -אני מאוד אשמח

אם המפגש יהיה לחלק החיוכים, השמחה, אולי תכונות אופי , אולי דברים נחמדים אבל ממש בקשה לא לדבר על הכאב שלי. אני מתחילה לדבר על חיי-ישר הדמעות זולגות כמו תינוק-ובדעבד לא מקדם אותי ומשאיר כאב לאחרים. אני מאוד אשמח אם תרצו לי לספר על עצמיכם, תתנו לי את הזכות להכיר אותכם, ותקבלו שלא אדבר על חיי-כי חיי מלאים סבל כמו בערך לנסות לקחת בדיקת דם, מהעורק ראשי במקום מהוריד מתפרץ שם זרם שאח"כ יכול לגרום נזק ללא שליטה. קל לי יותר והפורום המקביל המון מדבר על חיי-דרך תמיכה באחר. המון ממש המון דיברתי על חיי אבל לא כהודעה ראשית, לא כרחל, אלא אם מישהו כאב משהו שעברתי אותו בחיים, ניסיתי לספר לו איך אני התמודדתי עם המצב הזה, וככה לאט לאט במהלך חודשים סיפרתי את חיי . חלק מהפתיחות , במיוחד על כאב, תלויה מאוד בנושא של אמון . כשאני אומרת אמון זה אומר מבחינתי שאני אדע שהאדם שנפתחתי אליו, גם אם לא יוכל לעזור לי , לעולם לא יעשה שימוש לרעה בכאב שלי , לעולם לא יפיץ אותו לאחר שאני לא בחרתי לספר, לעולם לא יעריך אותי פחות , או יתן לי ככה להרגיש, בגלל שסיפרתי לו על כאבי. להגיע לתחושה זה לוקח זמן, כימיה, וכו´ רחל-נשמה שבעזרת השם שבת הקרובה רוצה לראות את כולםםםםםםםםםםםםםם מגבלת שעה מאוחרת שלי היא אחת בלילה. משאירה לכולם לבחור מתי רוצים לבוא מצידי מהבוקר:)
 

מעגלים

New member
מאיה וכולם

מסכים איתך בכל מילה. אני רוצה לחזק את דבריה של רחל ולומר: בואו לא נגרור את ההודעה הזו של מאיה לנושא של דיבורי "הזין הענק" ואם פגעו או לא פגעו,כי הדבר המרכזי שמאיה רוצה להעביר כאן הוא שהפורום הפך למשהו אחר (כן גיל הפורום הוא כבר לא פורום תמיכה) ברור ומובן הרצון של כולם לשרשר הודעות משעשעות. כן- זה עושה טוב ומצחיק גם אותי וצריך לעודד את זה. אבל צריך לעודד גם לדבר על הכאבים על המצוקות. קל לחלוק את שמחתם של אחרים,קשה יותר לחלוק את כאבם באמת,להקשיב ולהיות רגיש לכל הניאונסים ולתמוך... שלא תבינו לא נכון אני לא רוצה להצטייר כאילו שאני בעד לדבר כל הזמן על הדכדוך (בשביל זה יש את סהר תמיכה)אני בעד לשמוח וכמה שיותר. אבל כיוון שאנשים כאן הפכו כבר למשפחה קטנה בואו ניתן להם לפרוק את כאבם, לעודד אותם, להתקשר כשצריך,לתת מרחב נשימה כשצריך... אני בהחלט חושב שתמוזB לא אמר את הדברים בכוונה רעה ומתוך רצון לקלקל,אלא כיוון למקום שבו האהבה מסתכמת במילים (מילים הן חשובות אך לא מספיקות,מילים הרי לא עולות ביוקר) שוב ,למילים יש כח עצום אך צריך לתרגם אותם למעשים. בואו נחזיר את הפורום לייעודו המקורי ונהייה שם באמת בשביל אלו הזקוקים לנו. אוהב אתכם משה
 
מעגלים-המקסים

מסכימה איתך בהחלט, ממש לא רוצה, ולא מייחלת שהפורום הזה יהיה פורום סהר-תמיכה, שאנשים כל יום יכתבו רע לי וילכו כשטוב. כולי תקווה שהפורום הזה, ישקף את הקשרים כמו בחיים, שיש ימים שמרימים טלפון אחד לשני כשרוצים לספר חויה נחמדה, ויש ימים שמתקשרים כדי לאמר רע לי אני זקוק למישהו שיהיה פה בשבילי. ואם הפורום הזה יצליח לגרום לאנשים תחושה כזו, זו תהיה ההצלחה הגדולה ביותר של הפורום . יום נפלא רחל-נשמה שכרגע הבטיחה לזוג חברים שטסו אתמול לחול,לשמור על המעוף תבוא מאוחר יותר. רוזנה-בואי חזרה בבקשה הביתה-קראתי אתמול את הודעתך בארכיון, וכאב לי שעזבת כי נפגעת . קאיוש, טל(אם חזרת מטיול), סיוון אתן חסרות פה-מקווה שזה לא בגלל התחושות שרע לכן ואתן לא רוצות לדבר, אלא סתם עסוקות .
 

deep ocean

New member
למאיה -לרחל-ולאיה גם ../images/Emo37.gif

למאיה קודם כל: אני מסכימה איתך קודם כל לגבי הכל. עכשיו אני אדבר רק בשם עצמי- היו לי כמה ימים מאד מאושרים-וכתבתי עליהם פה, והם קיבלו הרבה התייחסות. לעומת זאת, ההודעות שלך לא קיבלו יחס.אני אישית יודעת שלי היה קשה להתמודד עם זה, גם מכיוון שבמפגש הראשון עברה לי בראש המחשבה שעברת התעללות מינית (מקווה שזה הביטוי?!), ואמרתי לעצמי-מיכל מה את חושבת על כאלו דברים? נו באמת, והמהחשבה הזאת עברה לי אישכהו. ואז.....פתאום אני רואה את ההודעה שלך פה. אז קודם כל זה היה מכוון שלא הגבתי פה, העדפתי לדבר איתך על זה, ורצוי פנים אל פנים. נכון, במחשבה לאחור, הייתי כותבת לפחות כמה מילים או מטלפנת אליך!!!, אבל כנראה שעשיתי לך מה שעושים לי הרבה אנשים ששומעים שיש לי סרטן-פתאום מתרחקים קצת ומקבלים שוק. ואז מתקרבים, אבל הם מתאוששים קצת. ועכשיו כשאני קולטת שעשיתי לך מה שעשו לי-והרי תמיד זה שיעשע אותי איך הרבה אנשים מתרחקים ואני צריכה לעודד אותם!, ועכשיו עשיתי את זה למישהי שהיא חברה ואני מאד אוהבת אותה! ואני מתכוונת לזה! ודווקא בגלל שאת מישהי שפגשתי אותה כנראה הקשה על העניין. כי אם אני זוכרת נכון-לאיה הגבתי אפילו בכמה מילים על הודעתה. ואת איה אני לא מכירה מחוץ לפורום, וזה כנראה הקל עלי להגיב לה על מה שהיא עברה. דבר שני, ההודעות שלך ושל רחל, גרמו לי להרגיש רע כי כתבתי כל הזמן על האושר שלי ומילאתי את הפורום בתחושות שלי וכמה שאני מאושרת, והרעיון של גיל לגבי פורומים נפרדים אולי פיתרון טוב באמת. מאיה, אין לך מושג כמה אני שמחה שכתבת את ההודעה הזאת, כי זה מוכיח כמה בני אדם לפעמים מוגבלים בתגובות שלהם, ועוצרים את עצמם כי קשה להם להתמודד עם דברים כואבים. לרחל: אתמול הרגשתי ושמעתי אותך שאמרת שאת רחוקה מאיתנו ושאלתי אותך למה, והשארת לי הודעת תגובה למה את מרגישה רע. התכוונתי לכתוב לך תגובה היום או לטלפן אליך. איתך אני מסוגלת להתמודד :))) כי אני מרגישה קרובה אליך כנראה בדברים שעברנו, ומה שאת אומרת לא מפחיד/מרתיע אותי. לסיכום, אנחנו בני אדם וכן יש לנו חולשות אני למדתי היום שיעור חשוב: שאני מסוגלת לעשות לאחרים מה שעושים לי וזה משהו שאני רוצה לעבוד עליו ולטפל בו. מאיה ורחל-צפו לטלפון
אבל רק בערב כי אני לא אהיה בבית עד הערב. אוהבת המון מיכל נ.ב.-ולמי שעוד נפגע ולא הזכרתי את שמו-מצטערת קראתי את ההודעה של מאיה ולא קראתי את כל ההודעות מאתמול
 
../images/Emo41.gifמיכל-חשוב ביותר !!! ../images/Emo41.gif

אני חוזרת ואומרת לך שוב ושוב-ההודעות שלך, גם האושר שלך, אהבת החיים שבך מחזקים אותי-ואני בטוחה בלי צל של ספק-שיש המון אנשים שמקבלים ממך כוחות ולא אומרים אולי בתגובה כתובה. אל תשכחי לעולם יש המון קוראים פאסיבים לפורום- ותחשבי למשל על מישהי/ו חולה סרטן, שכרגע מרגיש רע, ולא מתמודד וצופה בפורום הזה באופן שוטף, ומתחזק מהדרך שאת מתמודדת עם המחלה, מדברת עליה בפתיחות, מנסה להיות מאושרת, מנסה להאמין בחיים. אני ממש מבקשת, אל תפסיקי לכתוב והמון, ולספר כמו תמיד-הסיבה שלא ניתן פה יחס לכאב, לא קשורה לטעמי, בכלל לזה שאת הצפת בהרבה הודעות.אין לי ספק שקראו את הודעות הכאב שלי ושל אחרים, ובחרו לא להגיב, כל אחד מסיבותיו הוא ואין טעם לחזור על זה. מיכלי את מכניסה אושר אמיתי לפורום, אושר לא של איקונים, אושר של דרך חיים, והרבה לומדים ממך-תמשיכי בזה בכל פורום שתבחרי, אם זה החדש או הישן או שניהם.כי למרות שאת מדברת על אושר את לרוב קלטת כמעט תמיד את הודעות הכאב של אחרים. אני הולכת לכתוב לך משהו קשה אישי אליך , ואני מניחה שאני לא היחידה שמרגישה ככה, ואני מהססת אם לא אזיק לך אבל אומר ולא אפרט אלא אם תבחרי לדבר על זה. מיכלי-לדעתי האישית את לא מתמודדת עם מחלת הסרטן. את חיה בהכחשה. את אומרת "כרגע אני לא רואה אפשרות כזאת בכלל-של לגסוס,אני יודעת שאם אני אהיה במצב מתקדם של גסיסה- אני ארצה למות כמה שיותר מהר, ולא להאריך את הגסיסה על ידי אמצעים מלאכותים שהרופאים נותנים. אם כבר גסיסה-אז ללכת עם זה עד הסוף ולא לנסות בכל להישאר בחיים"-גם אני אמרתי את זה, עד שהייתי שם, אמצעים מלאוכתיים בלבד החזיקו אותי בחיים, ניסיתי לנתק את המכונות, הייתי מלאת מורפיום הצלילות לא תופסת, לאחיות נמאס ממני כל רגע בקשה לנתק מכונות. פעם אחת התירה לי אחות רעה לנתק את המכונות, ולחוות כמה שניות את המוות מול העיניים(הפעם מתוך בחירה) והלכה לה ממיטתי לכמה שניות, מחוסרת אונים, בלי כמובן יכולת לדבר<גרון פתוח>, בלי יכולת לזוז משותקת, מקובעת , חלשה , בלי יכולת להרים יד או רגל, רק אצבע מסכנה שזזה , ועם הקליפס של מד החמצן דפקתי על הסורגים לקרוא לה, ואז כשהיא באה אמרה לי בנבלות- זה שיעור בשבילך למות-את רואה לא מתת ואחרי ימים שלמים שכתבת בכל דרך בדפים בתנועות ידיים שאת רוצה למות, ניתקת צנרת, עכשיו כשנתתי לך למות ביקשת לחיות. מיכלי פתאום מתעוררת לה איזה אוטפימיות, אמונה שתצאי מזה גם כשהכל אבוד, פתאום מתעוררים בך כוחות נפש אדירים שאין לך מושג עד כמה חבויים הם היו, ומתעורר בך רצון עז לחיות-לנצח את המכשירים המלאכותיים . בפגישה הראשונה שלי אצל שי-הוא עשה לי "הפתעה"-וכמעט קיבל בוקס<צרחתי עליו וברחתי מהחדר , ואמרתי לו אתה מפוטר הוא רדף והתחנן שאסלח>, החדר היה עם עוד כמה מתמחים. אחרי שויתרתי לו, החלטתי לשתף פעולה<תוך התחיבות שזו פעם אחרונה>, ואני לא אשכח שאחד המתמחים שמע את כל מה שעברתי מהצד הרפואי ואת כל הכעס שלי שהחיו אותי בפעם השניה מחדש-כי מציאות חיי הכוללת עגומה, ושאל שאלה בהמון פחד ואני חייכתי קלטתי מה הוא עומד לשאול. "אם אני אתן לך כפתור שתוכלי ללחוץ עליו ולמות בטוח תלחצי?" כי הרי את כועסת שהחיו אותך. אמרתי לו אז: 1-זה לא מהכבוד שלי ללחוץ עליו היום אחרי השיעור שקיבלתי-אני רוצה למות בכבוד. 2-כבר נוכחתי לדעת שלא משנה כמה אני אמות -אני והמזל שלי , תמיד יחיו אותי ואחזור לפה כנראה שיש לי עוד משהו לעשות אחרי זה אלוהים יקבל אותי. מיכלי אני ממש אוהבת אותך אני ממש חוששת שאזיק לך כי אני טיפוס אופטימי אבל מאוד ריאלי לא משחקת במשפטים לי זה לא יקרה אני חיה עם הקרה קורה ויקרה ואיך אתמודד והיום אין הרבה תשובות למה שאני שואלת את המטפלים/רופאים-מלבד המבט בעיניים את צודקת , אבל כשזה יקרה כבר לא תצטרכי לדאוג <והרי לא נוכל לעבוד עליך> רחל-נשמה
מאוד מהססת אם לשלוח-ואשמח לדבר איתך בטלפון , וממש מיחלת שהקשר שלי איתך , יהיה גם לשמוע ממך את האושר ולא לדבר על הכאב שלי-כי לי אישית לא ממש עושה טוב לדבר על הכאב של עצמי, אלא דרך תמיכה באחר, נסיון ללמד אותו משהו מנסיוני -גורם לי לשקוע-אני מדברת כאשר הוא גולש ממני לבד.
 

deep ocean

New member
:))))) רחלי יקרה

הרגע הגעתי הביתה ואני הולכת לישום כי עייפה בטירוף!!! אני אתעורר בשעות בערב. רק משפט אחד-הו הו אני כן התמודדתי עם רעיון המוות בשונה ממך-הסרטן לא מאפשר לי לחוות מוות לכמה שניות ואז לחזור לחיים! אני בהחלט התמודדתי עם המוות-במחשבות-לא במעשים כי אני לא יכולה כמוך לחזור אחרי כמה שניות לחיים. מין הסתם לא סיפרתי פה את כל סיפורי-ונראה לי שזה ברור שלא קיבלתי את הסרטן ישר בשמחה. את חושבת שצהלתי כשסיפרו לי שיש לי סרטן? חהחה ההיפך. בכל אופן, נדבר על זה בטלפון לא פגעת בי לא אמרת לי משהו קשה לא גרמת לי להיות בדיכאון ממש לא!!! רחל כבר אמרתי לך את יכולה להגיד לי הכל!!! ה-כ-ל! בחיים אל תחששי לשאול אותי או להגיד לי משהו אני מאז ומתמיד הייתי פתוחה לשמוע כל דבר! אם משפט אחר שמישהי/ו יגיד לי ימוטט אותי=זה רק אומר שהחוזק שלי הוא לא אמיתי, ובגלל שהוא אמיתי, אז שאלות כמו שלך לא נראות בעיני קשות. את לא יכולה לדכא אותי, ואני לא אומרת את זה בשחצנות או משהו כזה בכל אופן פירוט יגיע בטלפון לאיזה מספר לטלפן? תשלחי לי למייל [email protected] משפט אחרון-זה שאני רואה את הסרטן בתור ידיד זאת לא התכחשות זאת דרך רווחת שנקראת ראיית הסרטן כנקודת מםנה חיובית ונמצאת בכמה ספרים מובילים כגון: "הסרטן כנקודת מפנה"-ד"ר לה-שאן ועוד. :))
 
מיכלוש-אני שמחה חששתי לשלוח ../images/Emo13.gif

אם ככה , אז יש לך ראיית עולם באמת מדהימה ומפליאה , הלוואי ויכולתי לחיות ככה. האמת שאני המון הייתי אומרת ברגעים הטובים שלי שה-BIPAP הוא יותר טוב מחבר הוא נאמן לי , מקשיב לי וכל לילה איתי במיטה, בלי פוזות :) אבל לאהוב אותו, ולשמוח שהוא חלק מחיי-זה אני לא מסוגלת. אוהבת אותך רחל-נשמה
 

Mאיה

New member
הבהרות!

אז קראתי אותכם ואני רואה שחוץ ממעגלים ורחלי כולכם התייחסתם למילים הגסות...ולא לרוב ההודעה. מה שבעצם רציתי לאמר זה שלכולנו יש רגעי כאב מסויימים והייתי רוצה לדעת שזה המקום שלי, ולא רק שלי! אלא גם שלכם- המקום שבו תכתבו על הכאב שלכם. שלא תתחבאו מעבר לכאב רק בגלל שלאחד מהחברים יש יום טוב. שתכתבו את שעל ליבכם, ולא תהססו מחשש שמישהו לא יענה לכם...שלא תמצאו את עצמכם משקיעים בהודעה שיוצאת מהלב, והיא תעלם לה שם למטה מבלי שאף אחד או במצב שרק אחד או שניים התייחסו אליה. זוכרים את הדיון של בן בנושא ההודעות שנעלמות מעיניו כיוון שפתאום יש כל כך הרבה אנשים...איך ניסיתם למצוא פתרונות... פה אני מדברת על דיון יותר מעמיק, בנושא הרבה יותר חשוב ואתם מציעים להוסיף עוד פורום? נו, באמת! ממה אנחנו בורחים? למה לא הוצע עוד פורום בגלל כמות האנשים? אם אני רוצה לכתוב על הכאב שלי, אני יכולה לבחור לכתוב בפורום תמיכה אחר- ויש המון!!! אבל אני לא עושה זאת, כי כאן נמצאים החברים שלי! כאן אתם נמצאים!- הפיכת הפורומים לשני גופים:אושר ועצב. יוביל לתחושה של איך אגדיר זאת?...נו, אין לי הגדרה, אני מקווה שתבינו לבד.... ואיך אמר תמוזB(שיווו, אני יותר מידיי מתחברת אליו לאחרונה...מה קורה פה? חייבת לעשות איזה סוויצ´)...לכל אחד יש ימים טובים וימים רעים. עוד דבר, כתבתי בגוף ראשון את כל ההודעה, עשיתי זאת כי אני לא נוהגת לכתוב בשם אחרים, אבל אני יודעת שישנם עוד רבים שמרגישים כמוני. לא,שלא תבינו נכון- אני בתקופה טובה בחיי...היה רגע שחשתי רע עקב קריאת הנושא של איה, וההזדהות עימה. אבל אני בתקופה טובה ומאושרת בחיי...זה מה שלא מובן. כתבתי את ההודעה על מנת שמי שלא בתקופה טובה, או שזה יום רע בשבילו- ירגיש נוח לכתוב על הכאב שלו, בידיעה שהוא יקבל את התמיכה, העיצות וגם החיבוקים ממני ומשאר החברים. אני רוצה להגיע למצב שכל אחד ואחת מאיתנו יחוש שהוא יכול לדבר על הכאב אפילו אם הפורום מלא בהודעות שמחה...אני גם לא רוצה שתהיה תחושה שאי אפשר לצחוק כאן...להיפך, מי כמוכם יודע כמה הודעות בעלות הומור אני כתבתי כאן- הרבה!!...אני לא רוצה שתחושו שאתם לא יכולים לכתוב הודעות מצחיקות, הן מעודדות מאוד ואני בעד! אני פשוט מבקשת שתהיו קצת רגישים וקשובים לחברים שלכם... שתתייחסו להודעות הכואבות כשם שאתם "רצים" להתייחס להודעות בעלות הומור. אוהבת אותכם ואוהבת את המקום הזה...זה פורום יחסית חדש והוא בהתהוות, אנחנו לומדים איך אנחנו רוצים שהפורום הזה יראה. Mאיה.
 

deep ocean

New member
את צודקת לחלוטין!!!

להיות יותר רגישים גם למי שכואב-זה ה"הילייט" של ההודעה! הפיתרון הוא לא ליצור 2 פורומים כי אז זה לברוח מהמצב-פשוט שכל אחד יהיה יותר רגיש פשוט. צודקת. . . . . מאיוש שלחתי לך מייל, לא יודעת אם קיבלת אבל אני יכולה לכתוב את זה גם פה: אני אישית מרגישה ביומיים האחרונים שזה גוזל ממני כוחות להיכנס לפורום, לקרוא את כל ההודעות, לענות לכולם. אני צריכה קצת מנוחה מהכל. פשוט צריכה לנוח קצת מהפורום מרגישה שהתמכרתי קצת :) וזה גוזל ממני כוחות יש לי צורך להיות קצת לבד עם עצמי לנוח .... אוהבת המון מיכלי :) אוהבת אותך ויודעת שהמשברים שעוברים על הפורום הם רק לטובה-הוא יהפוך למקום טוב יותר, בריא יותר, רגיש יותר, ופתוח יותר.
 

גיל גיל

New member
הבנתי אותך!!!

Mאיוש, הבנתי את מה שכתבת! הבנתי כל מילה. השאלה היא (ועכשיו, סופסוף, מגיעים לתכלס) איך צועדים על הקו הדק הזה? צועדים בכלל על הקו הזה? או שפשוט הולכים לאן שרוצים ורואים מה קורה? מה עושים עכשיו? איך גורמים לחברי הפורום להבין שאסור להם לפחד לכתוב כשרע להם? איך? אלו שאלות רטוריות... את לא אמורה לענות עליהן... אני יודע את התשובה. זה יבוא, עכשיו, אחרי הפיצוץ, זה כבר יבוא! לאט, אבל זה יקרה, כי אני לא אתן לזה לא לקרות! אני כאן... אני באמת רוצה שתתקשרי אלי כשרע לך, אולי אני לא אדע מה לאמר, אבל מה שבטוח זה שאני אהיה שם כדי להקשיב, וזה גם משהו, נכון? (רחל-נשמה לימדה אותי את זה...). אני רוצה לדעת שכשיש לי משהו על הלב (נשמע כמו טלנובלה...) אני יכול להתקשר אליך, נכון? אני יכול? או שאני צריך לתת לך את הזמן שלך עכשיו? Mאיוש, תודה! אוהב אותך המון ומתכוון לזה יותר ממה שאת חושבת!
 

תמוזB

New member
זהירות ../images/Emo18.gif

את ממש במצב מסוכן...... "מתחברת" למה שאני כותב ??????? רוצי מהר לרופא.......
(ולמי שלא הבין....זו כמובן בדיחה).
 
למעלה