אני מרגישה שיש פה שיח חרשים
Mאיה כותבת הודעה שלמה, מביעה בא כמה דברים, לא אחד. ואז מגיבים כמה ומתנצלים בשורה סליחה שעסקנו במילה "זין". את מהות ההודעה , במימד הכולל שלה לא מבינים או מתעלמים, וזה חוזר על עצמו כמה ימים. אנשים פה מחבקים, מנשקים, אוהבים אחד את השני -אבל יש תנאים אם אתם שמחים ומאושרים. אם אתם כואבים ומנסים לדבר על כאב, תחפשו לכם פורום אחר לדבר, כי פה ממילא לא יתיחסו, ואם תתריע שכואב שלא התיחסו, אז יתפסו על שורה שהיא לא המהות ויתנצלו. או יסבירו שלא התיחסו כי לא ידעו מה לאמר , וככה ינקו את מצפונם. לא ראיתי התיחסות לתחושה הזו שמלווה, ובצדק אנשים לא מעטים. ". התבדיתי לחשוב שאנחנו תומכים אחד בשני. וגיליתי שלגביי חלק מהאנשים המילה "אהבה" אין לה משמעות. חלק מהאנשים כתבו אותה מבלי להתכוון...בעיניי אלו אנשים מעטים, אבל עדיין זה כואב. אני מצטערת לגלות שהמקום הזה, שליוויתי אותו מההתחלה אינו המקום שהיה, אני מצטערת לשמוע, לקרוא ולהרגיש שאנשים לא מרגישים שהם יכולים לכתוב על הכאב שלהם. אפילו אנשים מהחבורה ה"עליזה" שלנו. כואב לי על כך. " "אתמול פתאום התמודדתי עם רגע של כאב.....ודווקא האנשים שציפיתי מהם להיות שם בשבילי...דווקא הם לא היו שם בשבילי... והתאכזבתי- כן, זו בחירה שלי, כי ציפיתי. ואולי זו לא בחירה שלי?! אולי זה אך טבעי(לפחות בעיניי) שאנשים שמכירים וראו את פניי יחושו יותר קירבה. כי מישהו שלא פגש אותי...בשבילו אני עוד איזה "ניק"...בשבילכם אני חברה! ולה אתם כותבים כל הזמן אנחנו אוהבים אותך. כן, אתמול רציתי הוכחות." להתנצל במילים חסר ערך מבחינתי, כי כבר כמה ימים מעלים פה מחדש את אותו עניין, שלדבר על כאב לא במשפחתינו, כי פה רוצים להרגיש טוב. פעם שאלו פה בפורום מה זה להרגיש טוב-אני זוכרת שהתגובה הראשונה שעלתה לי, אבל לא העזתי אז לכתוב, רק צפיתי בפורום,אז היום אני אכתוב. להרגיש טוב-זו חויה שזכיתי לה מספר פעמים, כשראיתי מישהו שזקוק לעזרה, להקשבה, מרגיש רע, והייתי שם בשבילו, ניסיתי לתת כל מה שליבי הקטן יכול לתת, נסיתי לגייס את כוחותיי וכישרוני לגרום לו קצת אופטימיות....ואחרי חודשים...הוא בא ואומר לי, את יודעת באותם רגעים קשים של חיי, היית שם בשבילי, גם אם אז לא נתתי לך להבין או להרגיש. המסר שלי הוא, שלפעמים חיבוק אחד שלכם, ברגע הנכון, אפילו בלי מילים, שווה אלף חיבוקים ונשיקות, לאותו אדם כשהוא שמח וטוב לב. נכון זה לא פורום תמיכה נפשית, אבל איך אפשר לבנות חברות אמיתית במנותק מתמיכה נפשית ברגעים קשים. הרי אין לי ספק כבר יותר משבוע פה-שכל האנשים בלי יוצא מן הכלל-הם אנשים מלאי כאב אפילו חזק, כי הצורך העז הזה לתגובות כמה שיותר, לחיבוקים מלא ויטואלים, לנשיקות וסימנים, מראה על משהו עמוק, שצריך לדבר עליו ברמה שכל אחד מוצא לנכון. אני אישית דיברתי עם Mאיה אישית בטלפון פעם ראשונה לפני כמה ימים, וזה מדהים-בניגוד לאופיי, כל כך קל להיפתח אליה, היא משדרת כנות, דיברנו שעות, היא משתפת תוך כדי השיחה, נוצרת איתה בשיחה מהר מאוד אמון הדדי, מרגישים שמדברים עם מישהו בגובה העיניים, זו לא שיחה שצד אחד מדבר על כאב והשני מקשיב, זה הדדי, וזה גורם להרגיש טוב. אני דיברתי כרגע מעט מאוד, אבל דיברתי קצת עם משה, והוא מקסים, רגיש מרגישים שיש בבחור עומק, וזו הרגשה טובה להיפתח אליו. יתכן שתבחרו שהפתרון, שמעל דפי הפורום רק מחייכים, ועל כאב מדברים בשיחות אישיות, גם זה מקובל עלי, אבל לפחות שזה יובהר כדי שלא תהיה עוגמת נפש מיותרת , למישהו שרוצה לדבר על כאב, מספר פה בהודעה על כאבו האישי, אחרי הרבה מלחמות פנימיות, וזוכה להתעלמות, או חוסר רגישות, או חוסר תמיכה כמו שמגיע לו. המון אהבה לכולם רחל-נשמה Mאיה אני אוהבת אותך