כשלי מסתיימת התקוה, אני הולכת לים
ורוצים לדעת למה, כי סוד הגלים בהתמדתם, ככה גם אני לא אשבר ולא אכנע לכל הצרות שנוחתות עליי, וגם כי אלה לא הצרות הכי גדולות בעולם, יודעים למה, כי יש יותר גרועים מזה. לכן הים מאוד מרגיע אותי כי הגלים מגיעים מאיפה שהוא שם בים, עם מלא מרץ, וכוח מתנפצים על החוף, וחוזרים שנית וחוזרים, וככה כל הזמן בלי יאוש ובלי לאבד התקוה. אז לעיתים אני רוצה להיות כמו הים גדולה , בלי סוף ובלי מוגבלות ,ולפעמים אני מדמה את עצמי לגל שנשבר וחוזר נשבר וחוזר פקחת את עיני חן, למה שידעתי מזמן, ושכחתי בעצם מה באמת מרגיע אותי שהתקווה מסתיימת כל טוב מהאופה שהפסיקה לחשוב, על עוגיות, ומנסה להתמקד בדברים פחות משמינים וגם העצובה, שכרגע נמצאת בנקודת שבירה, ולכן מצטערת אם העברתי אליכם מסר של אכזבה בתגובה שלי