התנכלות בעבודה

[tikifly]

התנכלות בעבודה

אמיר שלום רב. אני עובדת במחלקה שבה רוב העובדות הן נשים - שש נשים מתוך שמונה. והרי ידוע הוא כי - אישה לאישה זאב. וכאן זה בא לידי ביטוי באופן עוצמתי וקיצוני במיוחד. הקינאה, צרות העין, חוסר הפרגון, השאיפה להכשיל, להרוס ולפגוע - כל אלו חרוטים על דיגלה של המחלקה. סמנכ"ל המחלקה לא מונע זאת, ולמען האמת, לא נראה לי שהוא יודע אפילו איך להתמודד עם זה. כל הרגשות השליליים האלו פוגעים בי מאוד. כי הבנות כאן מתנכלות לי בלי סוף. במיוחד לאור העובדה שאני מצליחה בעבודתי מאוד, ומקבלת שבחים רבים על עבודתי. איך מתמודדים עם רוע כזה בעבודה? איך מתמודדים עם אנשים שרק מעוניינים בהכשלתך ורק עסוקים בלתקוע לך סכינים, חרבות, גרזנים ופגיונות בגב??? מה עושים כדי שזה ייפסק? להחליף שוב מקום עבודה? החלפתי מספר מקומות עבודה בשנה האחרונה ודי נמאס לי מזה למען האמת. האם הבעיה נעוצה בי? האם יש משהו שאוכל לעשות כדי לשנות את המצב? מה עושים כשסמנכ"ל המחלקה בעצמו לא רואה את כל מה שקורה לו מתחת לאף? אשמח לקבל תגובה לבעייתי. יום טוב.

 

[אמירדרור]

התמודדות

לא קל להשיב לך. ברור לי שהסבל רב ואני לא יכול לזרוק משהו מהשרוול שיעשה הקלה של ממש. אנשים יכולים להיות קשים אבל זה לא יתן לך מזור אם אומר שמתוך הקשיים של עצמם הם כך נוהגים. גברים, נשים, גברים ונשים - לא צריך להאחז בשום הכללות כדי לדעת שכאשר קשה לאדם והוא לא יודע להתמודד עם עצמו הוא ישליך זאת על הזולת. האם את מבקשת לעשות עם עצמך איזה שהוא בירור או פשוט לקבל החלטה שתסלק מעליך את המצוקה הנוכחית. באיזה סוג של עבודה את נמצאת ומה ההבדל שניכר בין איכות עבודתך לנורמה המקובלת ? אולי נתחיל בשאלות הללו ונראה להיכן דברים הולכים משם. שבת שלום, אמיר

 

[יעל ארבל]

שינוי מתחיל מבפנים

את יכולה לשנות ולהשפיע על סביבתך ע"י כך שתתחילי בשינוי מבפנים. לא להאמין עד כמה ההשפעה עשויה להיות חזקה ואפקטיבית יותר מאשר התערבותו החיצונית של הסמנכ"ל. הכל כמובן מתחיל בהחלטה - לראות במצב הזה הזדמנות לצמיחה עבורך, הזדמנות לתרגל כישורים של תקשורת מסוג אחר, להבין את מה שאת מרגישה טוב יותר ולהתחיל לשנות את ההתנהגות שלך. השינוי יכול להתחיל בדבר קטן, כמו ההחלטה ליצור תקשורת חדשה מסוג אחר במשרד. אפשר לעשות את זה בהרבה צורות, דוגמא למשל - לשתף במה שזה גורם לך להרגיש ע"י כך שתגשי למישהי שמתנכלת לך ותגידי לה מה שאת מרגישה בשיחה אישית. לא ממקום של עלבון וכעס, אלא ממקום אחר, של לפתוח את הדברים, להיות נוכחת אליהם ולתת גם לה הזדמנות להיות נוכחת לדברים. יש עוד הרבה אפשרויות, תשבי ותחשבי עם עצמך ואני משוכנעת שתמצאי. לעזוב את העבודה זה פתרון זמני. כי טיבן של התנסויות מסוג זה, הוא לחזור על עצמן באורח פלא שוב ושוב במקומות שונים. עד אשר תמצאי את הכוחות שבך ואת הדרך שלך לטפל בהן.

 

[tikifly]

לאמיר ויעל

מודה ומעריכה מאוד את תגובתכם. לתגובתו של אמיר: אני מבינה שיש להם קשיים - אבל המצב הוא בלתי נסבל. המצב הוא התנכלות וזדוניות קבועה ובלתי מתפשרת. אני מבררת את זה עם עצמי לראות אם אני לא בסדר במשהו. אבל אתמול בערב קיבלתי מידע חדש, מבחורה שעבדה כאן ופוטרה מכיוון שעבדה בלי מוטיבציה ורצון - וכמובן שזה נבע מההתנהגות המחרידה וחסרת הרסן של הבנות כאן. היא אמרה לי שהבנות כאן אמרו שהם יעשו בית ספר לכל בחורה חדשה שתגיע. שהן לא מוכנות לקבל אף בחורה חדשה, הן יגרמו לה לעזוב, להיעלם, להימחק. איזה סיכוי יש לי לשרוד באווירה כזו? מה הטעם לנסות אם הן מנסות בכל כוחן לגרום לי לעזוב בכל צורה / דרך כלשהיא??? הן משתלחות בכל חדשה שמגיע, ובכל בחורה בעלת נתוני פתיחה טובים יותר משלהן (תואר אקדמאי, ניסיון, ואפילו מראה). אני חושבת שאני ייקח החלטה כשיגיעו מים עד נפש. אם סמנכ"ל המחלקה לא יתקן את המצב, או ינסה לשפר בצורה כזו או אחרת - אז אין טעם לנסות להילחם. הן רוצות לגרום לי לעזוב, אז הן ניצחו, אני יעזוב. אני לא מוכנה לסבול, לבכות, לעבור מסכת ייסורים רק בגלל שלאנשים מסביבי יש צרות ובעיות שגורמות להן להיות ממורמרים ומתוסכלים. לא הבנתי את שאלתך בעניין ההבדל בין איכות עבודתי לנורמה המקובלת???? לגביי תגובתה של יעל: לא נראה לי שזה משהו שתלוי בי, יעל. הן החליטו פה אחד לבצע עליהום בכל בחורה חדשה שתגיע. ואם היא עם תואר - אז בכלל חבל לה על הזמן. אז איך שינוי בי ימנע מהם לבצע "לינצ'ים" ועליהום? זה מצב מורכב שבו אפילו מנהל המחלקה לא יודע איך להתמודד איתו. בדיוק ברגע זה חזרתי משיחה איתו, והוא פשוט היה עיוור לכל ההתנהגות שלהן. הוא הופתע מאוד מהדברים שלי. לא נראה לי שהוא בעצמו יודע איך לפתור את המצב. מה אתם אומרים????

 

[בן חוה]

אני מאמין שהשינוי מתחיל.

שלום לך. מקריאת הפניה והתגובה שלך אני למד שיתכן שכבר כעת מתרחש איזה שינוי. את אומרת ששוחחת עם מנהל המחלקה והוא כלל לא ידע על המתרחש. יתכן שכעת, כשהוא כבר שמע ממך על המצב- הוא יטפל בדברים מהצד של המערכת. וגם אם לא, מנסיוני בחיים ראיתי שהקנאה לא זרה לבני האדם כבר מספר בראשית. סיפור קין והבל, והתחרות הטראגית על ליבו של האלוהים ועל "קבלתו" את המתנה של כל אחד מהם, הניבה רצח של אח את אחיו. יש עוד הרבה סיפורים לאורך ההיסטוריה של קיסרות רומי, ולא נפקד גורלו של מפעל או משרד קטן בארץ שלנו שידועה בהתאמה מופתית להגדרה "ארץ אוכלת יושביה". אפשר לראות היטב שכאשר מישהו פותח דוכן פלאפל לפרנסתו, מופיעים וצצים דוכנים מתחרים כפטריות אחרי הגשם, והכל נראה כמו שוק פרוע ולא נעים. אני מניח שדי בדוגמאות שמניתי. אולם זה לא עיקר הדברים שרציתי לומר לך. בכל זאת, יש הרבה מקרים שמגיע מישהו חדש ואיכשהו, הוא שונה מקודמיו בתפקיד, והוא מצליח לעורר סביבו הערכה ותמיכה, למרות עליונותו בתחום ההשכלה והכישורים-ולעיתים, דווקא משום כך. ואיך הוא עושה זאת? נראה לי שהביטוי "צריך שניים לטנגו"-יכול לענות כאן על חלק מהתהליך שאו שהוא מתרחש או שלא. כי אם מישהו מתנכל לי, ואני לא נגרר לפרובוקציות שלו, לא מתרגש מהמאמצים שלו להכשיל אותי ולא נותן להצקותיו לנהל לי את מצב הרוח ואת העבודה, הריהו רוקד את הטנבו לבד, והוא יכול לדרוך רק על הרגליים של עצמו. אני יודע שזה קשה, שומעים שאת רגישה ומאד זקוקה להערכה מצד הסביבה שלך, ויכול להיות שזה "עקב אכילס" שלך. אם תוכלי לקחת מעט ממה שהצעתי, יכול להיות שזה יעזור, ואם תאמרי שאת לא יכולה-לא נורא. לא קרה כלום. רק דבר אחד אני מציע לך לשנן. האחריות על התחושות-היא בלעדית שלך. בהצלחה.

 

[tikifly]

ריגשת אותי מאוד, תודה.

שלום לך בן חוה. ריגשת אותי מאוד בתגובה שלך. הרגשתי שאני "שואבת" לקרבי כל מילה כתובה. צודק, בקשתי להערכה מהסביבה היא אכן ה"עקב אכילס" אצלי. וכל שנותר לי הוא באמת לקחת את עצתך ולהתעלם מזעקות הקנאה של הנשים שם. עוד נקודה שקצת מציקה ומפריעה לי, אחת הבנות היא מזכירתו של מנהל המחלקה. והיא כמובן - בין שונאיי וקנאיי - והיא מנתבת אותו ומובילה אותו לקבל החלטות שגויות שפוגעות בי. וכך היא מנצחת שוב ושוב. כשדיברתי עם מנהל המחלקה היום - העליתי את הבעיה הזו בפניו - בנוסף לבעיה הכללית הקשה יותר - והוא ביטל אותי בהינף יד. איך גורמים לו להבין שהחלטות אלו הן לא שלו למעשה - הן שלה והיא זו שגרמה לו להחליט את מה שהיא רוצה??? מדהים שאנשים כל כך רעים אחד לשני. זה מדהים אותי כל פעם מחדש. למה אי אפשר לחיות בהרמוניה? למה אי אפשר לאהוב, לפרגן, לתת??? למה? מדוע אנשים כל היום מתעסקים בשליליות, בקנאה, בהכשלות? העולם שלנו הופך להיות כזה רע??? או שאני פשוט תמימה מדי????? החלום שלי הוא לפתוח עסק עצמאי משלי. בלי בוסים ובלי עובדים מסביב שיקנאו בי. אני בנויה לעסק עצמאי מעצם הווייתי ובשל אופיי. אני בחורה עם המון המון מוטיביציה, חרוצה שאוהבת מאוד לעבוד, לתת, להשקיע, להיות ראש גדול כמה שיותר, לתת שירות ברמה הגבוהה ביותר. למה שאני לא אשקיע את כל מה שיש לי בעסק משלי בעצם? למה אני צריכה לתת ולהשקיע את כל האנרגיות שלי עבור מישהו אחר? וגם בדרך לסבול כל כך מסביבה עויינת ולא מפרגנת????

 

[בן חוה]

הממ.. תראי...

טוב. אני בהחלט לא התכוונתי לקלוע "בול אל המטרה", אלא פשוט הענקתי מנסיוני האישי שכנראה עלה בקנה אחד עם מה שקורה אצלך. ובכן, נדמה לי-אם אני מבחין נכון, שיש בך נתינה בעוצמות כל כך חזקות, שהזולת כראה אינו מצליח להכיל. דומה הדבר לחשמל. רשת החשמל בארץ שלנו נעה סביב 220-230 וולט. נתינה כמו שלך, נעה סביב 250-280 וולט. רוב המנורות בארץ נשרפות בטווח זה כך שנראה כאן שהעניין נראה כמו "עודף ארנרגיות". לא שזה רע, אך האדם המצוי אינו מסוגל להכיל כמות בלתי נדלית של אנרגיית נתינה. לכן, אומנות ההשרדות משמעותה קח-תן מאוזן המאפשר לתת ולקבל זה מזה בכמות המאפשרת הנאה גם מהנתינה וגם מהקבלה שיש בכל אחד מאיתנו. טנגו שכזה נלמד רק בתוך קשר מאוזן ואמין בין שניים. הממ... תתפלאי. יש לי סיפור מעניין שימחיש לך "הפי אנד". באחת הערים בארץ, יצא חוזה על משרה לא צמיתה שבמקרה היא משמעותית לראש העיר כי היא עוסקת בתחום החולש על יחסים עם הרבה תושבים אינטרסנטיים. למודעה ענתה אשה, כבת 46, לא מושכת, טובת לב, נעימת הליכות מאין כמוה, ומקצוענית אמינה ברמה מעוררת הערכה בתחומה. המשרד אליה יועדה, הכיל בתוכו נחש בדמות אדם, שענה לתואר" מזכירת מנהל המחלקה". לא פחות ולא יותר. מזכירה זו הרעילה את האוירה באורח שכמעט לא איפשר עבודה נורמלית ותקינה, כך שכל אדם שהגיע-נכשל מראש בכניסתו לקן צרעות זה. ומה עשתה אותה מועמדת? היא נכנסה לתפקיד, ראתה את הנפשות הפועלות, ופשוט התחילה לעבוד במרץ רב על העניינים שהועברו אליה לטיפול. הנחש לחש, הפריע ובחש, אך כלום לא הועיל. היא עשתה ימים כלילות להעלות את התכנים שבטיפולה- לרמת טיפול איכותית ועליונה בחשיבותה. אט אט, ראה ראש העיר, שהמחלקה נותנת לו מענה מקצועי שעוקף בקלות רבה את התככיןם של הנחש, כי לא היו תירוצים לאי עשייה, אלא תוצאות ברורות של עשייה חרוצה ועניינית. אט אט, נדלק זרקור אצל ראש העיר, והוא התחיל להבין מי בדיוק עובד שם ומי בדיוק בוחש שם. לסיום, הוא האריך חוזה לאשה החרוצה, כל המחמאות שהעניק לה היא חלקה עם פקודיה מהמחלקה, ובכך העלתה את רף שביעות הרצון של כולם, שהפך משמחה לאיד לשמחת "ברכה בעבודה". אשה זו לא היתה באף קורס מנהלים ומעולם לא אומנה כיצד להערים על מזימות הזולת. כל שהיה בידה היה טוהר מידותיה, אישיותה הנעימה, חריצותה ואמינותה הבולטת. ובכן כעת מששמעת: האם היית מעסיקה אותה? האם היית מוכנה להיות כמוה? מה נדרש ממך על מנת לדמות לה? ולבסוף!!!! מה המרחק ממך כמו שאת עד להפיכתך לאחת כמוה? שלך ... בן חווה.

 

[אמירדרור]

עוד משהו שיכול לחזק

בכל אחד ואחת מאיתנו יש פוטנציאל שבן חווה ניסח אותו יפה באנלוגיה להספק חשמל, היכולת להתחבר ולהכיר בעוצמה הפנימית הזאת היא תהליך תיקון, תהליך ריפוי שאדם יכול ללמוד כלים ולבצע אותו. אני מציע לך מאמר שיתן לך עוד נקודות אחיזה. יום טוב, אמיר אינטליגנציית ריפוי עצמי - למאמר

 

[tikifly]

../images/Emo51.gif לבן חוה ולאמיר דרור.

מודה על תגובתכם. אני באמת מסתכלת על הכל אחרת עכשיו ומבינה דברים אחרת לחלוטין. בן חוה קלע בדיוק לבעיה, הייתי בהלם מהתגובה שלך - יש לי כנראה עודף "אור" ואנרגיה - או חשמל לפי הדוגמה - שלא מתאים למה שקורה שם. והם לא מסתדרים עם ה"זרמים" שלי. עם התדרים שלי. עכשיו הכל יותר ברור. אני אאזן את זה. אעבוד על עצמי. השאלה שלי שוב - איך מתמודדים עם מזכירה שמסיתה ומובילה את מנהל המחלקה לקבל החלטות שפוגעות בי. והוא לא רואה את זה שזה פוגע בי. איך מתמודדים עם זה שהוא מסונוור ממנה לחלוטין ולא רואה את כל הרוע, זרעי השנאה והקנאה שהיא מפזרת? מה עושים במצב כזה שגם שאחרי שדיברתי איתו הוא מתעקש ואומר שהוא קובע את ההחלטות שלו לבד? בן חוה - אתה כל כך קולע בול ומבין את מה שאני עוברת. התגובות שלך פשוט מדהימות אותי. אני רוצה להודות לך כאן ולהביע את הערכתי לעזרה שאתה מציע לי מתוך נסיונך הרב, הבנתך את המצב ואדיבותך לתת יד, לעזור. תודה.

זה באמת עושה המון.

 

[בן חוה]

ההפרדה כאן הכרחית.

היי לך. שמחתי שעזרתי אבל אל לך ללכת שבי אחר המודעות ואחר הנכונות שלך לתיקון. לא שזה לא חשוב, אבל צריך להפריד בין התכנים הפנימיים שלך, הנכונות שלך, האנרגיות שלך(לרבות אותה נתינה מפורסמת עליה היטבנו להצביע), והרצון שלך להצליח בעבודה. שוב. יש במערך בו את נתונה, גם את שיקולי המערכת, את צרכי העבודה, את יחסי העבודה שנרקמו עוד בטרם כניסתך לתפקיד(ובהחלט יכול להיות שאותה מזכירה משרתת אצל המנהל צורך חשוב של מעקב, השגחה, מסירות במישורי דיווח על המתרחש בעבודה), ובכלל... אני לא בטוח שהוא יוותר על שירותיה אלה בקלות. הם חשובים לעיתים לא פחות מחשיבותו של עובד מצליח זה או אחר, ויש אפשרות שאם יאלץ לוותר על אי מי מהשניים- יבכר להשאר עם מזכירתו הנאמנה והמוכרת. יש לקחת את כל זה בחשבון, כי במדדי יעילות, יתכן שהוא כולל את "הריגול שלה" כאחד הפרמטרים להצלחה. אולם, בתוך ההפרדה שעשינו כאן, אפשר לגבש אסטרגיות פעולה שיתאמו עם צרכי המערכת, יעלו בקנה אחד עם נתינתך ואף יעניקו לה אורך נשימה. למשל, לנסות להתחקות (מתוך תצפיות שקטות שאת יכולה לבצע), אחר מידת החשיבות שהוא מעניק לכל אחת מהעובדות שם, עם או בלי קשר ליעילותן בעבודה. בנוסף, צריך לבדוק אם ניתן להגיע אל אותה מזכירה דרך הבנה איך היא רואה את הצלחת המקום ואולי דווקא להעזר בה לצורך כך. אסטרטגיה שלישית היא המלצתי, שלא לחזור עוד לעולם על הצבעה אצל המנהל על כיוון של "החלטות לא עצמאיות שלו". זה כשלעצמו עלול לפגוע באגו שלו כמנהל, ולגרום לירידה משמעותית בערך שלך בעיניו, מתוך התגוננות. עוד משהו שלא רצוי לעשות הוא לדבר עימו על המזכירה במונחים של הצבעה עליה כעל "אוייב העם", כי נראה שבחירתו להעזר בה, כמוה כהחלטה עצמאית שלו, ופגיעה בה- כמוה כפגיעה בו. אולי את צריכה להתרכך מעט בגישתך, לנסות להיות שם מוכשרת ונעימת הליכות גם-יחד, ולהתיידד עם האוייב. בכך אולי ברבות הימים תהפכו לכם שלושתכם לצוות. אפשר שממשבר שכזה-תצמח לה הצלחה. מאחל לך זאת מכל הלב.

 

[tikifly]

היי בן חוה.

אחרי שיחתי עם מנהל המחלקה ביום שישי, נראה לי שמצבי הולך ומתדרדר. נראה לי שהשיחה היתה טעות אחת גדולה. לא יצא ממנה שום דבר טוב עבורי, אלא להיפך. לא נעשה כלום, ולא בוצע כלום. להיפך - קיבלתי איום לא לדבר עם אף אחת מהבנות יותר, או עם מישהו כאן מהחברה. לא הבנתי מאיפה זה בא. הם טוענים שאני יורה לעצמי ברגל. אני חושבת שאני עושה לעצמי עוול שאני נשארת במקום הזה שמתנהל בצורה כזאת. העניין הוא שנמאס לי לעבור ממקום עבודה למקום עבודה. העבודה הנוכחית שלי היום, היא העבודה השלישית שלי בשנה האחרונה. משהו אצלי לא בסדר או שאני ככה לא מסתדרת במקומות עבודה? אולי אני צריכה לשנות את הגישה שלי לגביי החיים ובכלל. אני מפחדת לעזוב פה, כי נראה לי שכל מקומות העבודה הם אותו הדבר היום. כולם במצב של שרידה, עושים הכל כדי לשרוד, גם אם זה כולל לאכול אחד את השני ולהתנהג כקניבלים. כל זה נובע מהמצב במשק, שאין עבודות והאבטלה חוגגת. מה אתה אומר?

 

[בן חוה]

כשהמצב ...

כשהמצב כל כך רע כמו שאת מתארת-לא יכול להיות טוב יותר. ולמה אני מתכוון: אני מניח שהיו מתחים, רכילויות, הסתודדויות וקליקות. עד כאן כמו בכל מקום. אבל אל תשכחי שהבעת שם למצב כל כך נמוך שאת נתפשת כבר כעת כגורם שלא מוסיף לאוירה במקום. לכן, מכאן, אם תורידי פרופיל לגמרי ואני מדגיש: ל ג מ רי! יתכן שלא תהווי עוד את מה שאת מהווה כעת, איכות העבודה שלך תבלוט יותר, וקרוב לוודאי שהבנות תמצאנה קרבן אחר לאחר שלכאורה מיצו איתך את שאיפות השליטה שלהן. נראה שעלייך להפוך להיות "קרבן משעמם שלא מגיב כלל להתגרויות". כך תשרדי, ואולי אף תזכי להערכה המיוחלת. בהצלחה.

 

[tikifly]

כן, אתה צודק.

נכון, אתה צודק. זו דרך המוצא האחרונה שנותרה לי כרגע. ניסיתי כמעט הכל - חוץ מללכת ולדבר איתן פנים אל פנים (שאת זה אין טעם לעשות) - ושום דבר לא עזר. כל ניסיונותיי רק החמירו את המצב. אז אני אוריד פרופיל לגמרי. יעשה קולות של שטיח. וישלים את עצמי, את השאיפות, הרצונות והיכולות שלי - בשעות הפנאי שלי. רק כך אני אשרוד שם. רציתי לדעת, האם אתה מתעסק בתחום הייעוץ הארגוני? כי לאורך כל הדרך נתת לי עצות של מישהו שמתעסק בתחום הזה. ואם לא, אז יש לך המון ניסיון בכל מה שקשור ליחסי אנוש / יחסים בעבודה. שוב תודות מקרב לב על הכל

.

 

[בן חוה]

בהצלחה

העצות שלי לא מתיימרות לנבוע מכותרת כלשהי לבד מהרצן לעזור. כל טוב לך

 

[אמירדרור]

עצות

מקובל לבקש ולתת עצות. הבסיס של עבודת היעוץ והתהליכים שאני עושה הוא להימנע מעצות במובן המעשי של המילה. מה לעשות ואיך לנהוג. אני מאמין שכאשר, בעזרת היעוץ, אדם מבין טוב יותר את עצמו משם הוא צומח. התובנות שמתפתחות היכן שצמיחה אישית מתחוללת הן הנתיב האישי החשוב ביותר. גם בפורום הזה נסיתי לא פעם להטוות קו שכזה, לאחרונה אני עובר על סדר היום, למרות האמונה העמוקה שלי שזאת מטרת הפורום - להעצים לא לייעץ. מקווה שאני ברור, תמשיכו אבל נסו לחשוב על דרך נוספת להיות לעזר. דרך הקשבה ופידבק שמחוללים תובנות עצמיות. בהצלחה אמיר דרור

 

[בן חוה]

מן הסתם

מן הסתם הזכרת לי בדיחה: בשכונה שקטה היה חתול נואף שהטריד את השכנים בלילות עם קולות החיזור הרמים שלו. השכנים טכסו עצה והחליטו בדרך תרבותית, לקחתו לוטרינר ולסרס אותו. משחזר לשכונה חזרו עימו היללות והרעש. התפלאו השכנים ושאלו אותו: מה קורה: הלא אתה מסורס?! נכון, ענה החתול. אבל עכשיו אני יועץ. כל מענה בעיני כולל הפנייה להעצמה עצמית הוא בבחינת ייעוץ. השאלה היא לא מה אנו עושים ביעצנו לזולת, אלא מה הוא מבכל לקחת משלל הדברים שנאמרים לו. ואתה יכול לראות זאת היטב בשרשורים... בכל אופן דעתך המקצועית מקובלת עלי ואין לי עוררין עליה.

 

[אמירדרור]

משומשת ולא רלוונטית

הבדיחה ממש איננה אנלוגיה מתאימה. נוהגים להתשמש בה אנשים שלא יכולים ללמוד מתהליך יעוץ. ליעוץ יש משמעויות והקשרים שונים. בשאלות של צמיחה אישית אני מאמין שיעוץ זה לעזור לאדם להכיר ולהבין את עצמו בכוחות עצמו. ורק כדי שניישר קו - בוודאי שאתה חושב אחרת ממני, זה ברור ובולט, וזה לא יכול להיות אחרת אז מה זה "דעתך המקצועית . . . . ואין לי עוררין עליה" מה זה ?

 

[בן חוה]

אמיר

כשאמרתי שאין לי עוררין על דעתך המקצועית התכוונתי לכך שאמרת שמתן עצות- אינו מצמיח כמו הבנת הדברים מבפנים כתהליך טיפולי. ואכן אתה עוסק בזה באופן מקצועי כאן ולא אני.אני בסך הכל אורח מן השורה, ולכן אין לי עוררין על כך שאתה מגיב כאיש מקצוע עם מלוא האחריות שנטלת על עצמך כאן. את זה אני מכבד ללא עוררין. הלא בלעדי יזמתך לא היה קם ומתקיים הפורום הזה וזה רק לזכותך. אני נהנה לשהות כאן להתבונן על דברים שאנשים עוברים ולהגיב ממקום אנושי ולא מקצועי. אני מקווה שאני לא נכנס למקומות שלא רצויים לך, ואתה מוזמן להעיר לי כל אימת שאני עושה זאת. ואם נוכחותי מפריעה לטעמך בפורום-אתה יכול לומר לי ואפנה לדרכי... כל טוב לך.

 

[אמירדרור]

שלום

מקבל את דבריך. הרגשתי צורך להבהיר את הנקודה ואני שמח שלא חשת או פרשת אותי כמנסה לשים גבול אלא להאיר. יום טוב, תודה אמיר

 

[יעל ארבל]

באחת ההודעות שכתבת בשרשור הזה

כתבת שניסית כבר כמעט את הכל, חוץ מללכת ולדבר איתן פנים אל פנים, שאת זה אין טעם לעשות. האם את יכולה לראות את הקול השיפוטי שבך שמדבר מהאמירה הזאת? אני לא אומרת, ייתכן שהמצב במקום הזה קיצוני באופן מיוחד, אבל דווקא במצב שבו אין לך בעצם מה להפסיד מבחינת עכירות היחסים, ייתכן שבשיחה כזאת תוכלי להביא איתך תקשורת מסוג אחר ואולי להצליח להעביר את המסר החזק כל-כך שהצלחת להעביר כאן. ואפילו עוד לפני כן, אני חושבת כמו בן-חוה, שכתב לך שצריך שניים לטנגו. היחס האוביקטיבי של הסביבה אלייך, הרבה פחות משנה מהדרך שבה הוא נתפס על ידך. כתבת שזהו עקב אכילס שלך, ואולי כאן הנקודה לעבודה האישית שלך. בכל מקרה, נשמע שמידת העכירות ביחסים כבר עברה שם את כל הפרופורציות המקובלות, ולדעתי דרושה מחשבה מעמיקה שלך בקשר לצעדים הבאים שתעשי. מאחלת לך המון המון בהצלחה בכל דרך שתבחרי לפעול.