התנהלות עם הגרוש

[רעיה31]

התנהלות עם הגרוש

שלום

כפי שאתם זוכרים, העליתי לכאן תגובות לא מזמן.
גרושה + 1 . הילד חוגג אוטוטו יום הולדת 4. אנחנו גרושים כבר 3 שנים. התחתן עם הרווקה איתה שוטט...
מזונות וביקורים - סביר וסדיר. הבעיה מתחילה שבכל פעם שעולה נושא כספי עולה לו המזג... לא רוצה לשלם הוצאות חינוך חוגים וכו ( כתוב בפירוש בפס'ד שזה חצי חצי). מתעלם ומתווכח ובעיקר מקלל ומדבר בצורה מגעילה גם בהודעות.
לא מוכן להקשיב ולשבת בשולחן....ורואה אותי כמראה שחורה.
זה סתם מעיב על היחסים ועל ההתנהלות.
אז מה העניין ? קם בגד נטש ומה?! רע לך איתה? כואב בכיס?
למה להתנהג ככה? כאילו אנחנו עושקות או לוקחות את זה לספא?
לריב בכל מחיר.
לא פשוט.. מה עושים?

 

[האהבה היא פרח]

ללכת להוצאה לפועל עם פסק הדין

להביא את כל החשבוניות על הדברים שהיה צריך לשלם ולא שילם.
פתיחת התיק עולה כ- 150 ש"ח.
ושלום על ישראל.
&nbsp
אצלי, ברגע שאמרתי שאני פונה להוצאה לפועל הבעיה נפתרה. לא היה בהם צורך בסופו של דבר.
&nbsp
&nbsp

 

[בדד1]

עיזבי אותך ממה שכתוב בפסק הדין

תתעלמי מהכל ותפעילי רק חוק אחד
את חוק ההגיון
הגירושין מפילים את רמת החיים של שניכם וכמובן גם את זו של הילדים
סיפרי שקל לשקל ובידקי אם הוא מסוגל לעמוד בזה ולהמשיך לחיות
אם הוא לא מסוגל תוותרי
אם כן תקרעי אותו
אבל את כל זה תעשי רק אחרי שתנטרלי את כל רגשות הקינאה והנקם שניראים בפוסט שלך (וגם בפוסטים קודמים)
ואבא שלי היה אומר, "מוטב לגזוז את הכבשה מדי פעם מאשר לשחוט אותה פעם אחת"

 

[ערסlight]

התנהלות עם רעיה

הרעיון של מזונות שנקבע סכום כולל שההורה הלא משמורן [האבא] משלם.
זה מאפשר גם לו איכשהו לתקצב את עצמו ולמנוע את הצורך בכל מיני תוספות שעצם הדיון בהם הוא מתכון לפורענות.

רק מה... יש איזושהי זחילה מתמדת, מערכתית, שכאילו המזונות זה איזשהו בסיס שממנו כמעט כל דבר הוא אקסטרא ולא במצב חריג שאי אפשר היה לצפות מראש.
ככה בהכללה... אני אגיש חשבונות ואתה [רק] תשלם. אין זכות ערעור. האב נמצא במצב של התגוננות מתמדת ועל הזכות להיות נדיב כמעט אין מה לדבר. [נכון, הוא חתם. כאילו הייתה לו ברירה]

מה יהיה? בדיוק איך שזה נשמע.

 

[האהבה היא פרח]

זה נשמע כמו "אוי אוי אוי...איזה מסכן אני, יש לי ילדים"

א. יכול היה לא לחתום. בשביל זה יש עו"ד ודיון בבית המשפט
ב. כשמתחייבים צריך למלא את ההתחייבויות
ג. מלבד המזונות לילדים, יוצאי הדופן של חצי-חצי מוסכמים מראש. זה לא כל מה שבא לאמא סתם כך. בדרך כלל מדובר בחוגים, תנועות נוער, שיעורים פרטיים טיפולים רפואיים מיוחדים שקשה מאוד לתת אותם לילדים לבד. המזונות שלהם - הולכים למזונות שלהם. אולי קשה להבין, אבל זה פשוטו כמשמעו.
וכשעושים ילד, מה לעשות, צריך גם לטפל, לדאוג לו ולפרנס אותו. האם שקיבלה את המשמורת היא זאת שמטפלת, דואגת וחצי מפרנסת. אז למה להתלונן על חצי מענין הפרנסה? זה לא הילד של האב?

 

[בדד1]

למה ככה?

זוג נשוי שמגיע לפת לחם, מאיפה יביא אוכל הביתה?
ירד ברמת החיים, לא יצא לחופשות, לא ישלח ילדים לחוגים,
יקנה פחות בגדים (שלא לדבר על מותגים)
יגור בדירה קטנה יותר (בקיצור, נראה שהבנת את הרעיון)
המדינה לא מסתכלת עליו, אין פיתרון ממשי לעזרה
ואם זה תלוי במדינה, אז שילכו לעזאזל

במקרה של זוג גרוש, המדינה מצאה פיתרון, יש הורה שהופך לארנק מהלך
ואם חס וחלילה לא יצליח לשלם את מה שקבעו לו בבית המשפט
אז מיד הוא נהפך לעבריין
גרושים עם משכורת פחות מהממוצע (ואלה רובנו) נידונים בגירושין לירידה ברמת חיים על סף קו העוני
כמו שאמרתי כבר, בתי המשפט הם החוליה החלשה במערכת
ממש מנותקים מהחיים האמיתיים
ועוד הערה קטנה
ולפני שאת מתנפלת על ה"ערס" כדאי להקשיב לו
התגובה שנתת היא לגמרי בעלת נטייה מסויימת
זה ממש לא חצי חצי

 

[האהבה היא פרח]

אני תמיד אמרתי ועדיין ממשיכה לומר

שצריך לפסוק בהגינות. ממש לא חושבת שצריך שאבות או בכלל אף אחד יחיה מתחת לקו העוני.
אבל, בתגובות כמו התגובות של אדון ערס, יש בעיה. למשל הכותרת של התגובה שלו בעייתית מאוד בעיני.
והמציאות היא לא שחור לבן, שיש תמיד רק צד אחד שנפגע.
&nbsp
כשאנחנו נמצאים בבית הדין, וקובעים את ההסדרים האלה, שני בני הזוג נמצאים ואומרים במה הם יכולים לשאת ובמה לא. הרגע שנקבע ההסכם, לא לעמוד בו זה ענין אחר.
&nbsp
יכולה לומר בפה מלא, שהיו דברים בבית הדין שויתרתי עליהם, כמו למשל חצי בית, למרות שהבית היה 3/4 שלי. בהתאם היו דברים שהוא ויתר.
ברגע שיש הסכם, הוא בתוקף! אי אפשר להתחיל להגיד היום כן מחר לא.
&nbsp
סתם לדוגמא, החודש התחייבתי למשהו, והאדון החליט לא להכניס מזונות. כשהתקשרתי אליו אמר שיכניס במהלך החודש. לא אמרתי כלום, אבל זה לא תקין.
סתם לידיעתך, גם האמהות הן לא מליונריות שחיות ממשכורות גבוהות ולרוב, ללא הסכמי המזונות אין סיכוי שהילדים יגדלו טוב. הרוב לא לוקחות אתה הכסף והולכות איתו לספא. רוב הגרושות וילדיהן חיות גם כן בקושי, רוב הגרושות מוותרות לגמרי על עצמאות אישית כי הן מחויבות לילדיהן - מה שלא נכון לגבי הגברים הגרושים.
&nbsp
וילדים, כמו שאמרתי, הם מחויבות.
&nbsp

 

[חובטת שטיחים]

האם את משתפת אותו גם בבחירת החוגים/מוסדות חינוך

או רק בחשבונות?
ואם נגיד שאת חושבת שנורא חשוב שהילד ילך לגן אנטרופופלוצי והגרוש שלך בדעה שהילד צריך ללכת לגן העירוני עם שאר ילדי הפרולטריון? מי משלם?
ואם נגיד הוא טוען שהילד פשוט חייב חוג אסטרופיזיקה מעשית, כולל סיור לימודי לסימולטור של נאסא, האם תרגישי שיש לך חובת השתתפות?
בקיצור, מה שאני אומרת זה שתממני מה שחשוב לך, שהוא יממן מה שחשוב לו ושלום על ישראל!