התנהגות לא נעימה

shirly25

New member
התנהגות לא נעימה

שמתי לב שבזמן האחרון - פעמים בעצם הבת שלי שבת שנה ותשעה חודשים עוד מעט יכולה בלי שום סיבה נראית לעין לצבוט את הלחיים של ילד אחר שנמצא על ידה היא יודעת שזה כואב ומשקיעה בזה הרבה אנרגיה פיזית אני מחפשת הסבר למה התחילה התופעה הזו והאם זה משהו שיחלוף ??? זה לא קורה במישפחתון שהיא נמצאת בו עד אחת אלא זה קרה לנו רק כשהלכנו לבקר חברים פעם אחת עם ילד כמעט בגילה ופעם אחת עם ילד בן שלוש וחצי ההשערה שלי היא שהיא יודעת לחבק ולנשק כול ילד כמעט אחרי שהיא משחק איתו למשל (עוגה עוגה) וכמו שהיא פיזית כשטוב לה ככה היא פיזית כשמשהו מפריע לה , כשהיא מתנהגת ככה אני מחזיקה לה את הידיים קרוב לגוף ואומרת לה שזה אסור כי זה לא נעים, האם אתם מכירים את התופעה?? אני מפחדת שעודף האהבה והמגע שהיא מקבלת גורמים לה לחשוב שהכול מותר האם?? היא ישנה איתנו ועדין יונקת האם יש קשר ?? האם היא בודקת מה מותר ומה אסור לעשות עם ילדים אחרים ?? האם היא יודעת בודאות שזה לא נעים ?? בקיצר למה ואיך כדי להתמודד עם זה ?. שירלי
 

לאה_מ

New member
לנו יש בעיה שנראית לי דומה

עם אורי (בן שנה וחצי) בנושא נשיכות וצביטות, כאשר בצביטות הוא משקיע הרבה כח פיזי (ממש כל הגוף שלו רועד, ויש לו גם העווית פנים מיוחדת לזה) - נשמע לי די דומה לתיאור שלך, וזה קרה לנו הרבה יותר מפעמיים. מפעמיים, האמת, עוד לא הייתי קופצת למסקנות על דפוס התנהגות. בכל מקרה, אני מצרפת לך קישורים לדיונים שהתנהלו כאן לא מזמן בעקבות השאלה שלי על הנשיכות של אורי - אולי זה יעזור לך במשהו. המסקנה שלי - תגובה חד משמעית וקצרה לאורי ("לא נושכים. זה כואב ל...."), וככל האפשר תגובה מאד אמפתית לילד הננשך (אצלנו זה הרבה פעמים אחיו או אחותו של אורי, כך שאני יכולה מאד בחופשיות להיות אמפתית כלפיהם
). גם אורי עדין יונק, וישן איתנו, אם כי לא ברציפות. אני חושבת שהוא יודע שזה לא נעים. אני לא חושבת שהוא בודק מה מותר ומה אסור. התחושה שלי (ואולי היא בכלל לא נכונה) היא שזה שילוב של צורך פיזיולוגי שלו (גרוי אוראלי ו/או משהו שקשור לטונוס שרירים) בשילוב עם תגובה שלי שנראית לו "כדאית". טפו טפו טפו בימים האחרונים זה לא קרה
 

zimes

New member
והיום...

אני בעיקר רוצה להגיד שגם אנחנו בעסק (במידת מה). בינתיים, הפתרון המיידי שעובד אצלינו - לתת אלטרנטיבה. למשל - היה יום שהדס פשוט התעללה בבובה (שנתתי לה והיא ישר הבינה שזה יופי של תחליף), אחרי שהיא נשכה לי את החולצה ושניהם התפקעו מצחוק (דולב עם השד בפה...). אז זהו. היום - היום דולב פתאום צבט אותי בלחי. מה - לא מספיקה הפטמה?
. ד"א - באופן חד משמעי, הם מסתכלים לי בעיניים כשהם מתעללים בי, לראות מתי זה מתחיל לכאוב.
 

כרמית מ.

New member
אין דבר כזה עודף אהבה!

אני לא מאמינה שיש דבר כזה עודף אהבה. לפעמים, קוראים אהבה לדברים לא קשורים, אבל לאהבה אין גבול ואין עודף. לגבי הצביטות - מאד הגיוני שהיא בודקת מה מותר ומה אסור לעשות עם ילדים אחרים. זה המקום לכוון, ללא כעס, ובלי להפוך את הצביטה לאטרקציה... ילדים בגיל הזה הם מאד פיזיים. הם עוד לא כל כך טובים בלבטא רגשות (אפילו אם הם מדברים מצוין, ובוודאי אם הם עוד לא ממש שולטים בדיבור) ולכן הם מראים אותם בדרכים שלהם. אני לא רואה שום קשר ליניקה ושינה משותפת, אלא אם כן זה מתבצע בניגוד לרצונכם, ואז אתם מעבירים מסר של "הכל מותר" (בניגוד למצב שבו זה מתוך בחירה וטוב לכולם - שמעביר מסר של קרבה). אני חושבת, שבגיל הזה (ועוד הרבה זמן), היא לא מסוגלת להשליך מהתחושה שלה (לא נעים שצובטים אותי) לתחושה של אחרים (גם להם כואב כשצובטים אותם) - ולכן אתם צריכים לעזור לה להבין את הקשר הזה. לא על ידי הדגמות, כמובן, אלא ע"י הסבר. אגב, אני מעדיפה להשתמש ב"כואב" כאשר כואב, ולא ב"לא נעים" - שהוא כללי הרבה יותר, ומשמש כאשר באמת "לא נעים" אבל גם לא "כואב".
 
נראה לי ש הילדים פשוט...

בשלב הניסוים,הם גילו שאפשר לצבוט כימעט כל דבר כולל את מי שלידם וזה מוצא חן בעיניהם,הם רק לא מודעים לכאב שהם גורמים,אין ברירה הרבה זה כואב,לא נעים,יותר נעים לי חיבוק/נשיקה,תחליפים. שלכם חנה גונן
 
למעלה