התנגדות באימון
הי
אני מאמן אישי מתחיל והיה לי אתמול אימון די קשה.
זה היה מפגש אימון ראשון עם אדם ביישן עם עכבות מחשבתיות.
הרגשתי שאני צריך לחלוב אותו.
זה היה מתיש אם כי לא התרכזתי בתחושות ההתשה שלי בתוך האימון עצמו, אלא הייתי איתו. רק אח"כ הרגשתי תחושה קשה.
האימון הזה כל כך הרתיע אותי שעלו לי מחשבות לעזוב את המקצוע.
לפני כשבוע הלכתי למאמן שלי, והוא אמר לי שהאימון זה מקצוע קשה ולא בהכרח מהנה וצריך הרבה התרכזות בנתינה לאחר.
אני הולך לתחום האימון לא בשביל הנתינה לאחר. אני הולך בשביל הסיפוק שלי מהעבודה, שאני לא יודע בדיוק במה הוא תלוי. היו לי אימונים שהמריאו אותי לשמים וכאלה אני מחפש. אבל מה לעשות כנראה צריך לעשות גם את העבודה השחורה. אוי זה קצת מגעיל אותי לומר שלעזור לבן-אדם זו עבודה שחורה... אבל ככה אני מרגיש במובן מסויים.
אני גם מתעתד ללמוד עבודה סוציאלית. בדיוק מהסיבה שבמובן מסויים אני אוהב לעזור לאנשים ע"י שיחה.
עד כאן פריקת התחושות שלי.
אבל יש לי שאלה פרקטית:
איך אפשר לא לתת להתנגדות (ביישנות, חוסר אמון וכו'..) של הלקוח להעיב עלי?
הי
אני מאמן אישי מתחיל והיה לי אתמול אימון די קשה.
זה היה מפגש אימון ראשון עם אדם ביישן עם עכבות מחשבתיות.
הרגשתי שאני צריך לחלוב אותו.
זה היה מתיש אם כי לא התרכזתי בתחושות ההתשה שלי בתוך האימון עצמו, אלא הייתי איתו. רק אח"כ הרגשתי תחושה קשה.
האימון הזה כל כך הרתיע אותי שעלו לי מחשבות לעזוב את המקצוע.
לפני כשבוע הלכתי למאמן שלי, והוא אמר לי שהאימון זה מקצוע קשה ולא בהכרח מהנה וצריך הרבה התרכזות בנתינה לאחר.
אני הולך לתחום האימון לא בשביל הנתינה לאחר. אני הולך בשביל הסיפוק שלי מהעבודה, שאני לא יודע בדיוק במה הוא תלוי. היו לי אימונים שהמריאו אותי לשמים וכאלה אני מחפש. אבל מה לעשות כנראה צריך לעשות גם את העבודה השחורה. אוי זה קצת מגעיל אותי לומר שלעזור לבן-אדם זו עבודה שחורה... אבל ככה אני מרגיש במובן מסויים.
אני גם מתעתד ללמוד עבודה סוציאלית. בדיוק מהסיבה שבמובן מסויים אני אוהב לעזור לאנשים ע"י שיחה.
עד כאן פריקת התחושות שלי.
אבל יש לי שאלה פרקטית:
איך אפשר לא לתת להתנגדות (ביישנות, חוסר אמון וכו'..) של הלקוח להעיב עלי?
