התנגדויות
יש משהו שקשה לי להבין בעצמי: מצד אחד אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני אקח כל עבודה כי פשוט אין ברירה. זה או זה או לחזור להורים שלי. מצד שני אני מוצאת את עצמי בכל זאת מסרבת לעבודות. כך למשל היה באותו יום בעבודה ההיא בשטיפת כלים. בסופו של דבר העדפתי ללכת ללשכת עבודה, מעין הימור, אולי אני אקבל שם עבודה יותר טובה ופחות פיזית. הפנו אותי לשתי עבודות: אחת בסידור סחורה והשניה במשק בית. העבודה בסידור סחורה היא דרך חברת כ"א, שזו שלחה את הקורות חיים שלי לאותה חברה שאליה מיועדת העבודה. האשה שאליה הופניתי בקשר לעבודות משק בית, קבעה איתי ראיון כשדיברתי איתה בטלפון בבוקר באותו יום אבל בערב היא התקשרה לבטל, כשאמרה שהיא כבר קיבלה מישהי אחרת במקומי. היום פניתי שוב לעבודת נקיון. אבל עדיין היתה לי התנגדות לעבוד בזה. התנגדות של האגו, סביר להניח. אז הייתי בקונפליקט פנימי עם עצמי, כמו שקורה לי הרבה פעמים: מצד אחד האגו מתנגד ומצד שני השכל שאומר שאני חייבת להתחיל לעבוד כי המצב כבר ממש קריטי מבחינה כלכלית. אז לא היתה לי תשובה חד משמעית, התחלתי להתפתל ולמצוא תירוצים למה אני לא יכולה להתחיל לעבוד. בסופו של דבר עבודה כמובן לא יצאה מזה. ובמשך כל היום אחר כך, כפי שכבר קרה לי בפעמים קודמות, לא הפסקתי לכעוס על עצמי. ובנוסף לכעס על עצמי אני גם פוחדת כי כאמור המצב קריטי ובחודש הבא אני כבר חייבת שתהיה לי הכנסה כלשהי. אני יודעת שאני עוברת עכשיו שיעור. יכול להיות שכל זה קורה כדי שאני אתגבר על ההתנגדויות ואעשה גם דברים שאני לא ממש רוצה לעשות. כבר התגברתי על התנגדויות בעבר וכתוצאה מההתגברות הרגשתי הרגשה של שחרור, של חופש. ודווקא בגלל זה קשה לי להבין למה עכשיו אותן התנגדויות חוסמות אותי. אני מרגישה את ההתנגדות באופן פיזי: מעין מחנק בגרון ולחץ על החזה. אני משתמשת בטכניקות שאני לומדת ביוגה. הרפיה והקשבה לנשימה אבל נראה שההתנגדויות כל כך חזקות שאולי הטכניקות האלה הן לא התשובה. (למרות שזה נהדר שהן קיימות ואני כמו תמיד, מכירה תודה על כך).
יש משהו שקשה לי להבין בעצמי: מצד אחד אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני אקח כל עבודה כי פשוט אין ברירה. זה או זה או לחזור להורים שלי. מצד שני אני מוצאת את עצמי בכל זאת מסרבת לעבודות. כך למשל היה באותו יום בעבודה ההיא בשטיפת כלים. בסופו של דבר העדפתי ללכת ללשכת עבודה, מעין הימור, אולי אני אקבל שם עבודה יותר טובה ופחות פיזית. הפנו אותי לשתי עבודות: אחת בסידור סחורה והשניה במשק בית. העבודה בסידור סחורה היא דרך חברת כ"א, שזו שלחה את הקורות חיים שלי לאותה חברה שאליה מיועדת העבודה. האשה שאליה הופניתי בקשר לעבודות משק בית, קבעה איתי ראיון כשדיברתי איתה בטלפון בבוקר באותו יום אבל בערב היא התקשרה לבטל, כשאמרה שהיא כבר קיבלה מישהי אחרת במקומי. היום פניתי שוב לעבודת נקיון. אבל עדיין היתה לי התנגדות לעבוד בזה. התנגדות של האגו, סביר להניח. אז הייתי בקונפליקט פנימי עם עצמי, כמו שקורה לי הרבה פעמים: מצד אחד האגו מתנגד ומצד שני השכל שאומר שאני חייבת להתחיל לעבוד כי המצב כבר ממש קריטי מבחינה כלכלית. אז לא היתה לי תשובה חד משמעית, התחלתי להתפתל ולמצוא תירוצים למה אני לא יכולה להתחיל לעבוד. בסופו של דבר עבודה כמובן לא יצאה מזה. ובמשך כל היום אחר כך, כפי שכבר קרה לי בפעמים קודמות, לא הפסקתי לכעוס על עצמי. ובנוסף לכעס על עצמי אני גם פוחדת כי כאמור המצב קריטי ובחודש הבא אני כבר חייבת שתהיה לי הכנסה כלשהי. אני יודעת שאני עוברת עכשיו שיעור. יכול להיות שכל זה קורה כדי שאני אתגבר על ההתנגדויות ואעשה גם דברים שאני לא ממש רוצה לעשות. כבר התגברתי על התנגדויות בעבר וכתוצאה מההתגברות הרגשתי הרגשה של שחרור, של חופש. ודווקא בגלל זה קשה לי להבין למה עכשיו אותן התנגדויות חוסמות אותי. אני מרגישה את ההתנגדות באופן פיזי: מעין מחנק בגרון ולחץ על החזה. אני משתמשת בטכניקות שאני לומדת ביוגה. הרפיה והקשבה לנשימה אבל נראה שההתנגדויות כל כך חזקות שאולי הטכניקות האלה הן לא התשובה. (למרות שזה נהדר שהן קיימות ואני כמו תמיד, מכירה תודה על כך).