התמכרתי לפורום!

[בילבי לוכלום]

התמכרתי לפורום!

זה כמעט כמו להגיע לקבוצה של דוברי שפה זרה - שלי היא שפת אם. החיים המקצועיים שלי מתמשכים כאילו כלום - לחץ, שעות, עובדים, בוס עם דרישות חדשות.....אבל הכל כאילו ביקום מקביל ליקום שבו אני חיה. אני חיה פה איתכן, ועם הטיפול שלי. הזקיקים, הרירית, הימים , הזריקות המינונים של האמפולות, הבירוקרטיות מול קופת החולים, המעבר של הגזרות הכלכליות הספציפיות וגם... הבעיות של כל אחת צכן שברוב המקרים כאילו מדברות מגרוני. אני בוכה כשאני קוראת את ההודעות שלכן ... אני מקווה לטוב כשאני קוראת שמישהי הצליחה סוף סוף.. תודה שאתן פה.

 

[שמחה על התמיכה]

מכירה את ההתמכרות הזו..

לפני כמעט שנתיים כשהכרתי את הפורום, הייתי די מכורה עד כדי כך שלא התחשבתי בכיסו של הבוס, האינטרנט היה פתוח הרבה בשעות העבודה, כיוון שאין לי מחשב בבית.... אם הזמן המנהל דיבר איתי על ההוצאה הגדולה של האינטרנט (ברור שהוא לא ידע היכן אני משוטטת) ואם הזמן נאלצתי לאט לאט להפחית את השעות ואת הגלישה ואיזה קשה זה היה.... עכשיו יש לאמא שלי מחשב חדש מידי פעם אני מתנחלת אצלה והנה אני חוזרת להתמכרות.... ורק שנצליח מהר להמשיך כולנו את ההתמכרות בפורום השכן ההוא בדלת משמאל..

 

[פּוֹנְג]

שלום. קוראים לי פונג ואני מכורה...

פה אני עוד נמצאת מעט יחסית (כותבת) אבל תראו כמה כחול ממני יש בפורום לקראת הריון ואז תאמינו שאני מכורה. אבל אני מכורה וטוב לי.

 

[ליאורי המקורית]

גם אני ממש מכורה

בעבודה אני כל איזה חצי שעה בודקת מה התחדש. ואני בעבודה מ-9 בבוקר ועד 6 בערב, כך שזה די הרבה שעות. ואני גם בוכה הרבה עם כל מיני הודעות. למזלי אצלי בעבודה יש שתי בנות שאני מספרת להן הכל. אחת עוד לא נשואה ושניה נשואה אבל לא רוצה ילדים (בינתיים אני מקוה), והן מאוד מתעניינות במה שאני מספרת. אבל בכל זאת לדבר עם בנות שהן באותה סירה, זה הרבה יותר עוזר. שמחה שגיליתי את הפורום הזה.

 

[rozi3]

כנראה שכולנו באותה הצלחת וזה ממכר!