התמודדות
לא יודעת למה? איך פתאום זה חזר אחרי כל כך הרבה זמן של שקט... איך מכמה חברים התחלתי להילחץ? למה? למה אני לא מתרגשת סתם כמו שכולם מתרגשים? למה זה צריך לבוא לידיי ביטוי במתח נוראי שלאחריו מגיע נפילת מתח המלווה בכאבי ראש והקאות... אתמול פגשתי לראשונה חלק מהמחברים שלה ... כל היום הכנתי את עצמי לזה שאני הולכת לפגוש אותם, אבל כנראה שזה לא כל כך עזר.... לאט לאט הרגשתי שאני מתחילה להיות אדישה ואז לקראת סוף המפגש איתם כשכבר ידעתי שעוד מעט הולכים התחלתי להרגיש את פטיש 5 קילו דופק לו על הרכות שלי, בשני הצדדים... נפרדנו מכל החברים לשלום ונכנסנו לאוטו, "את מרגישה טוב?" אמרתי לה שלא, לאחר כמה רמזורים היא שאלה: "לעצור את הרכב בצד?", אמרתי שכן, ירדתי נעמדתי בחוץ שאפתי אוויר הכי עמוק שיכולתי...אבל כלום הרגשתי את הכל עולה לי, ובצעדים מחושבים שקולים מלאי שליטה כהרגלי הלכתי הצידה למקום שלא רואים והקאתי את נשמתי. אחרי כמה דקות היא באה וחיבקה אותי חיבוק חזק מלא רגש, חיבוק כזה שהייתי צריכה בדיוק מאותו רגע... ושאלה:" מה קרה? הכל בסדר?" אמרתי זה סתם, אבל שעכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב והיא ענתה:" זה לא נראה כמו סתם" אמרתי לה שנלחצתי מאוד היום, פחדתי לא להיות מספיק טובה מול החברים שלה! ואז היא אמרה:" אבל את טובה בשבילי ואם לא היית מוצאת חן בעיניהם אז מה? הייתי עוזבת אותך?" אמרתי לה שאני יודעת שהיא לא הייתה עושה את זה, אבל אני חייה וחושבת כל הזמן מה אחרים חושבים ושנורא חשוב לי שאחרים יחשבו עלי דברים טובים ושאני יצא בסדר עם כולם, לא לאכזב אף אחד..... בסוף אמרתי לה שאני מצטערת שהייתה צריכה לראות אותי ככה, מתפרקת... כשנפרדנו היא שלחה לי הודעה שהיא מצטערת שאם הייתה יודעת שזה מה שהמפגש איתם יגרום לי להרגיש היא לא הייתה עושה את זה, עניתי לה שמזל שהיא עשתה את זה, אני צריכה להתמודד גם אם זה, אי אפשר לברוח לנצח ואני בורחת הרבה כפי שהיא יודעת.... ואז היא אמרה:" איך את שומרת על שליטה כל כך חזק, למה לא ביקשת לעצור את הרכב ורצת החוצה? איך זה שרק שאני שאלתי אמרת לי שזה בסדר שאני יעצור והלכת לך כאילו כלום, כאילו את לא עוד רגע מתפרקת לך? איך ולמה את עושה את זה? הסברתי לה שככה אני, לא היה לי נעים, רציתי להגיע הביתה ולהתפרק לבד בלי שתראה, אבל כשזה כבר קרה שמחתי כל כך שזאת היא ששם לצידי שתומכת בי.... החיבוק שלה היה שווה את הכל!
לא יודעת למה? איך פתאום זה חזר אחרי כל כך הרבה זמן של שקט... איך מכמה חברים התחלתי להילחץ? למה? למה אני לא מתרגשת סתם כמו שכולם מתרגשים? למה זה צריך לבוא לידיי ביטוי במתח נוראי שלאחריו מגיע נפילת מתח המלווה בכאבי ראש והקאות... אתמול פגשתי לראשונה חלק מהמחברים שלה ... כל היום הכנתי את עצמי לזה שאני הולכת לפגוש אותם, אבל כנראה שזה לא כל כך עזר.... לאט לאט הרגשתי שאני מתחילה להיות אדישה ואז לקראת סוף המפגש איתם כשכבר ידעתי שעוד מעט הולכים התחלתי להרגיש את פטיש 5 קילו דופק לו על הרכות שלי, בשני הצדדים... נפרדנו מכל החברים לשלום ונכנסנו לאוטו, "את מרגישה טוב?" אמרתי לה שלא, לאחר כמה רמזורים היא שאלה: "לעצור את הרכב בצד?", אמרתי שכן, ירדתי נעמדתי בחוץ שאפתי אוויר הכי עמוק שיכולתי...אבל כלום הרגשתי את הכל עולה לי, ובצעדים מחושבים שקולים מלאי שליטה כהרגלי הלכתי הצידה למקום שלא רואים והקאתי את נשמתי. אחרי כמה דקות היא באה וחיבקה אותי חיבוק חזק מלא רגש, חיבוק כזה שהייתי צריכה בדיוק מאותו רגע... ושאלה:" מה קרה? הכל בסדר?" אמרתי זה סתם, אבל שעכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב והיא ענתה:" זה לא נראה כמו סתם" אמרתי לה שנלחצתי מאוד היום, פחדתי לא להיות מספיק טובה מול החברים שלה! ואז היא אמרה:" אבל את טובה בשבילי ואם לא היית מוצאת חן בעיניהם אז מה? הייתי עוזבת אותך?" אמרתי לה שאני יודעת שהיא לא הייתה עושה את זה, אבל אני חייה וחושבת כל הזמן מה אחרים חושבים ושנורא חשוב לי שאחרים יחשבו עלי דברים טובים ושאני יצא בסדר עם כולם, לא לאכזב אף אחד..... בסוף אמרתי לה שאני מצטערת שהייתה צריכה לראות אותי ככה, מתפרקת... כשנפרדנו היא שלחה לי הודעה שהיא מצטערת שאם הייתה יודעת שזה מה שהמפגש איתם יגרום לי להרגיש היא לא הייתה עושה את זה, עניתי לה שמזל שהיא עשתה את זה, אני צריכה להתמודד גם אם זה, אי אפשר לברוח לנצח ואני בורחת הרבה כפי שהיא יודעת.... ואז היא אמרה:" איך את שומרת על שליטה כל כך חזק, למה לא ביקשת לעצור את הרכב ורצת החוצה? איך זה שרק שאני שאלתי אמרת לי שזה בסדר שאני יעצור והלכת לך כאילו כלום, כאילו את לא עוד רגע מתפרקת לך? איך ולמה את עושה את זה? הסברתי לה שככה אני, לא היה לי נעים, רציתי להגיע הביתה ולהתפרק לבד בלי שתראה, אבל כשזה כבר קרה שמחתי כל כך שזאת היא ששם לצידי שתומכת בי.... החיבוק שלה היה שווה את הכל!
