התמודדות עם קשיים

[אמא לשניי מדהימים]

התמודדות עם קשיים

יש מליון דעות שונות מליון גישות שונות בכל הנוגע לגידול ילדים. אני מנסה למצוא את הדרך שמתאימה לנו. הבעיה היא שבנתיים קורים דברים וצריך להתמודד, והחצי שלי מאבד סבלנות כי לטענתו ״שום דבר מכל השיטות שלי לא עובד״ ועוד שנייה אני רואה איך הוא הולך לכיוון עונשים, ופה אני מותחת כרגע את הקו, אבל אני צריכה את העזרה והעצות שלכן....אנחנו הורים לבן כמעט שלוש, ולבן חמישה חודשים. הגדול בגן ללא צהרון. הקטן איתי בבית.בשבועיים שלושה האחרונים הגדול התחיל להרביץ. הוא מרביץ לכולם. לפעמים תוך כדי חיוך גדול, הוא יכול להרביץ בגן לאחד הילדים ואז לבוא אלי ולהגיד לי בשמחה שהוא הרביץ לו. זה יכול להתחיל בחיבוק שהוא נותן לאותו ילד, ופתאום להפוך לדחיפה חזקה, מכה על הראש, אצבע לעין וכו וכו... זה גם יכול להיות ברגע של כעס ותסכול כלפיי וכלפי אבא שלו. הוא תופס בכוח את הרגליים של אח שלו כשאני מחזיקה אותו ומושך למטה, או מחזיק לו חזק את היד, או שם את האצבע בצורה לא עדינה ולא נעימה באזור העין/לחי/ראש. נכון לרגע זה כלום לא עוזר - לרדת לגובה העניים שלו ולהגיד לו שהידיים הן בשביל לחבק וללטף, להגיד שאסור להרביץ ולמשוך בשערות ולשרוט, שאנחנו מאוד כועסים שהוא ממשיך להתנהג ככה. כלום לא עוזר ולהפך- זה מחמיר.אני נמנעת מללכת איתו לגינה אם אין לי עזרה (סבתא, אבא, מישהו) כי אני לא מספיקה כשאני עם הקטן להגיע אל הגדול בזמן ולמנוע ממנו לגשת לעוד ילד סתם ולדחוף או לתת מכה או לא יודעת מה. לא נעים לי מילדי הגן שכרגע חוטפים ממנו לא מעט. גם כשאני מגיעה לקחת אותו בצהריים, כל ילד שחולף לידו הוא ישר מרים את היד לדחיפה/ שריטה/ מכה.אני מתוסכלת לגמרי וכועסת נורא ולא יודעת מה עוד לעשות ואיך להגיב כדי להפסיק את ההתנהגות הזו.אשמח לכל עצה שתתנו