התמודדות עם עצמי

[מחפשת אחר האמת85]

התמודדות עם עצמי

אהלן! ככה זה כשנדמה לי שהתחלתי להכיר את עצמי, מתברר שאני עדיין רחוקה מהכרה וקבלה עצמית. אתמול ארע לי מקרה ששבר אותי בצורה עמוקה וקשה ביותר. זה קרה בעבודה: איבדתי את עשתונותיי בגלל איזה לקוח, אבל זה מילא, זה היה צפוי, כי ככה זה בעבודה של שירות לקוחות, זה לדעת להתמודד מול אנשים שונים ומשונים וגם כאלו שאתה חסר אונים מולם.

אבל לא הגישה של הלקוח היא ששברה אותי, אלא התגובה שלי בסיטואציה הזאת. משום לא ידעתי איך אני מתמודדת איתו, איבדתי את עצמי באותו הרגע, אך הגרוע יותר התרחש אחרי השיחה איתו: הרגשתי אבודה וחסרת יכולת התמודדות, כאילו הפילו עלי הר שלם ואני שרועה בחוסר ביטחון ודיכאון של חוסר אונים ולא יודעת מה לעשות עם עצמי...

מה שהכי מציק לי בסיטואציה כזאת זה מצב הרוח שלי אחרי המקרה. אני מפסיקה לדבר, מתחילה לבכות ולא משתפת אף אחד בעובר עלי, כלומר, במקום לספר, להתייעץ, לשפוך ולשתף, אני בוחרת להתכנס בתוך עצמי ולאכול את כל החרא בפנים. אני גם מפסיקה לתפקד וקשה לי לדבר... גם כשמישהו מנסה להתקרב אלי ולנסות לעזור - אני דוחה את כולם וחוזרת חזרה לתוך קונכיית הסיוט שלי. אני לא מתחרטת על כלום, מודעת לעובדה שכל מקרה כזה של לקוח עקשן ועצבני - מלמד אותי משהו חדש וגורם לי לראות צדדים נוספים של התפקיד הזה, אבל התגובות שלי לא עומדות במבחן המציאות.. אין לי שליטה על הרגשות שלי כשמישהו פוגע בי בצורה כזו כואבת, אני מתחילה לראות הכל בצורה מעוותת, ואף לעשות שטויות שאני משלמת עליהן אחר כך ביוקר. מנסה לא להיות תלויה באישורים חברתיים או באיך שאחרים ישפטו אותי (פתאום אני כבר לא אותה בחורה מאושרת ומלאת אנרגיית חיים כמו שהם מכירים, אלא אדם דיכאוני וממורמר), אבל זה ממשיך לרדוף אותי.... איך יסתכלו עלי שאחזור לעבודה יום ראשון?

חזרתי הבייתה, בכיתי כמו שלא בכיתי מזה תקופה ארוכה בעוד אני מייסרת את עצמי בכך שדמעות לא יעזרו אם לא אבין את המשמעות של המקרה שארע לי.. ואני עדיין לא מבינה אותו.. טוב זה היה החלק הקל, ועכשיו לתוצאות: לא מרגישה שאני יודעת מה הייתי עושה במצב הנ"ל אם הוא היה חוזר על עצמו שנית... כלומר, לא למדתי ולא הפקתי מכך שום לקח או שיעור לחיים. נכון, זה עשה את שלו: קיבלתי הלם, זה הוציא אותי מהאיזון, איבדתי את השפיות, לא שלטתי בתגובות שלי, פתאום הכל התעוותת לי מול העיניים... אבל ... זה לא יכול להגמר ככה! חייב להיות לזה פתרון ברור! ואם חס וחלילה ואני מאחלת לעצמי שזה יקרה לי שוב כדי ללמוד מזה שיעור , זה קורה לי שוב, אני לא חושבת שהתגובה שלי תהיה שונה, כיוון שעדיין לא ברור לי כיצד עלי לנהוג בסיטואציה מלחיצה כזאת, ומעבר לכך, כיצד לקבל את עצמי אחרי שזה נגמר?? ואולי אני עדיין לא בשלה לספוג את המכה הזאת, אז למה זה קורה לי בכל זאת? ולמה אני לא מצליחה להבין את שיעור לחיים שהארוע הגיע ללמד אותי? למרות הפסימיות המצב רוח השלילי, סופ"ש נפלא לכולכם!

 

[hilabarak]

בואי ננסה לרגע לנתח מבחוץ את מה שקורה

ראשית איבדת שליטה ברגע נתון מול לקוח - הדבר הכי טבעי בעולם, אין אדם בעולם שלא מאבד שליטה, בטח לא אדם שכל היום מתמודד עם לקוחות. שנית יצאת מאיזון רגשי כללי בגלל אובדן השליטה - לא הכי טבעי בעולם, רובנו מאבדים שליטה ורק חלקנו יוצאים מאיזון רגשי בגלל זה. רק לפני שתי דקות צרחתי על שתי הבנות שלי, זה חלק מההורות. אין הורה שלא מאבד שליטה וצורח, בדיוק כמו שילדים צורחים על הורים ומשתוללים מבכי בלי שההורה עשה משהו לפעמים (חלק מהחיים לכאן ולכאן). לכן אני מסכים איתך בניתוח שלך, שהחלק הבעייתי הוא שאת יוצאת מאיזון בגלל אובדן שליטה רגעי, ולא הקטע שאיבדת שליטה לרגע. מכאן אני יכול להציע מספר כיווני מחשבה (זהים, אך בכל זאת זוויות שונות לאותו אירוע)- 1. יש סבירות שהציפיות שלך מהחיים הם לא ריאליות. את ממש מצפה ללמוד לא לאבד שליטה. ולכן יש אכזבה קשה כל פעם והאכזבה הקשה גורמת ליציאה מוחלטת מאיזון, כדאי להתחיל להפנים שאת אדם בדיוק כמונו, וכמו שאני מאבד שליטה, אז גם את. 2.הצורה שאת רואה את אובדן השליטה היא קצת יותר מיד דרמטית. למה שאני קורה "אובדן שליטה רגעי" את קוראת "איבדתי את עצמי באותו הרגע". אפשר להגיד "קיבלתי חלסטרה, לא ראיתי בעיניים ממטר" ואפשר להגיד "איבדתי את עצמי, לא הייתי אני אלא מישהו אחר....". מילים זהות, עם תוצאות שונות במהות. האחד ישכח אחרי 5 דקות את המאורע, והשני ילך לחפש את עצמו שנאבד במשך ימים. 3. יש משהו מתחת לכל זה. הסיבה שאת חייבת לשלוט בעצמך בכל רגע נתון נובעת מ - רגשות אשם קבועים/טראומות הקשורות לאובדן שליטה שלך או של דמות שאמורה לטפל בך/חרדות/......... כדי לטפל במה שמתחת אני הייתי ממליץ על טיפול רציני. צריך אדם שהתמחה בנפש האדם שידע לעזור לך לגעת במקומות הכואבים ולתת לך כלים להתמודד עם רגשות האשם/טראומות/חרדות....... זו לא מלאכה של חובבים (ואני בהחלט חובב בעסק, ניסיתי וראיתי שזה הרבה יותר רציני ולא סתם פסיכולוגים לומדים הרבה שנים). כי הניסיון לפתור את הבעייה, דרך כך שלא תאבדי שליטה או תרגישי חוסר אונים, הוא חסר תוחלת. אנחנו בני אנוש, תמיד יהיו מצבים של חוסר שליטה או חוסר אונים. עלינו ללמוד לא להיכנס לסחרחורת רגשית בגין כל פעם כזו ואז יקרו שני דברים : 1. נפסיק לפחד מאובדן שליטה/חוסר אונים - והמקרים יפחתו. 2. נהיה הרבה יותר יציבים אחרי שהם יגיעו, ואז נוכל לחיות כמו כולם חיים נורמליים בצל רגעים של אובדן שליטה או חוסר אונים.

 

[hilabarak]

בואי ננסה לרגע לנתח מבחוץ את מה שקורה

ראשית איבדת שליטה ברגע נתון מול לקוח - הדבר הכי טבעי בעולם, אין אדם בעולם שלא מאבד שליטה, בטח לא אדם שכל היום מתמודד עם לקוחות. שנית יצאת מאיזון רגשי כללי בגלל אובדן השליטה - לא הכי טבעי בעולם, רובנו מאבדים שליטה ורק חלקנו יוצאים מאיזון רגשי בגלל זה. רק לפני שתי דקות צרחתי על שתי הבנות שלי, זה חלק מההורות. אין הורה שלא מאבד שליטה וצורח, בדיוק כמו שילדים צורחים על הורים ומשתוללים מבכי בלי שההורה עשה משהו לפעמים (חלק מהחיים לכאן ולכאן). לכן אני מסכים איתך בניתוח שלך, שהחלק הבעייתי הוא שאת יוצאת מאיזון בגלל אובדן שליטה רגעי, ולא הקטע שאיבדת שליטה לרגע. מכאן אני יכול להציע מספר כיווני מחשבה (זהים, אך בכל זאת זוויות שונות לאותו אירוע)- 1. יש סבירות שהציפיות שלך מהחיים הם לא ריאליות. את ממש מצפה ללמוד לא לאבד שליטה. ולכן יש אכזבה קשה כל פעם והאכזבה הקשה גורמת ליציאה מוחלטת מאיזון, כדאי להתחיל להפנים שאת אדם בדיוק כמונו, וכמו שאני מאבד שליטה, אז גם את. 2.הצורה שאת רואה את אובדן השליטה היא קצת יותר מיד דרמטית. למה שאני קורה "אובדן שליטה רגעי" את קוראת "איבדתי את עצמי באותו הרגע". אפשר להגיד "קיבלתי חלסטרה, לא ראיתי בעיניים ממטר" ואפשר להגיד "איבדתי את עצמי, לא הייתי אני אלא מישהו אחר....". מילים זהות, עם תוצאות שונות במהות. האחד ישכח אחרי 5 דקות את המאורע, והשני ילך לחפש את עצמו שנאבד במשך ימים. 3. יש משהו מתחת לכל זה. הסיבה שאת חייבת לשלוט בעצמך בכל רגע נתון נובעת מ - רגשות אשם קבועים/טראומות הקשורות לאובדן שליטה שלך או של דמות שאמורה לטפל בך/חרדות/......... כדי לטפל במה שמתחת אני הייתי ממליץ על טיפול רציני. צריך אדם שהתמחה בנפש האדם שידע לעזור לך לגעת במקומות הכואבים ולתת לך כלים להתמודד עם רגשות האשם/טראומות/חרדות....... זו לא מלאכה של חובבים (ואני בהחלט חובב בעסק, ניסיתי וראיתי שזה הרבה יותר רציני ולא סתם פסיכולוגים לומדים הרבה שנים). כי הניסיון לפתור את הבעייה, דרך כך שלא תאבדי שליטה או תרגישי חוסר אונים, הוא חסר תוחלת. אנחנו בני אנוש, תמיד יהיו מצבים של חוסר שליטה או חוסר אונים. עלינו ללמוד לא להיכנס לסחרחורת רגשית בגין כל פעם כזו ואז יקרו שני דברים : 1. נפסיק לפחד מאובדן שליטה/חוסר אונים - והמקרים יפחתו. 2. נהיה הרבה יותר יציבים אחרי שהם יגיעו, ואז נוכל לחיות כמו כולם חיים נורמליים בצל רגעים של אובדן שליטה או חוסר אונים.

 

[davegol]

בלי להרבות במילים

אולי קחי בDVD סרט "בליפ" ו"במורד המחיה" ותצללי לתוכם, זה פשוט יפתח לך את העיניים ולהבין את עצמך. ציתות מתוך "במורד המחילה" : אנחנו בני אנוש מבחינה פיזית כימית ורגשית. זה לא דבר רע. זה הופך למגבלה רק כשאנחנו נמצאים כל הזמן בנגישות לאותם רגשות ולאותן גישות על בסיס יומי. ולא מתקדמים לשום מקום מבחינת שינוי או התפתחות בחיינו. איך נוכל לומר שחיינו חיים מלאים בכל יום, כאשר אנחנו חווים אותם רגשות שאנחנו מכורים להם בכל יום? מה שאנחנו בעצם אומרים הוא :"אני זה מה שאני, אני צריך לעשות את זה, ללכת לשם, להיות כזה." האדון הוא יצור שונה לגמרי. הוא זה שרואה את היום כהזדמנות בזמן , ליצור דרכים של מציאות ורגשות שלא נולדו. כאשר היום הופך למצע פורה למחר אין סופי.

 

[מחפשת אחר האמת85]

והיכן כאן הצעד המעשי?