התמודדות בבקרים

[MIRA7]

התמודדות בבקרים

בני בן 8.5 מאובחן עם הפרעת קשב. הולך לקייטנה של הבי"ס עד סוף החודש בבוקר בעצם ממשיך לקום כמו כשיש בי"ס .
יש לי בעיה קשה איתו בבוקר שפשוט מורט את העצבים . צריך להזדרז לאכול לפני נטילת הכדור, ומתחיל בהצגות את זה הוא לא אוכל ואת זה לא אוכל ולא בא לו בכלל לאכול למרות כל ההסברים שחייבים לפני הכדור ומתעסק בכל מיני דברים אחרים , בקיצור אני קמה לבוקר מורט עצבים.
אשמח לטיפים מהגולשים האם יש רעיונות כיצד להישאר רגועים?

מירה

 

[ציפי קוברינסקי]

קשיי הבוקר

הבוקר אינו פשוט אצל הרבה מהבתים עם ילדים לקויי הקשב והקושי נובע מכך שקשה להם במעבר בין מצב השינה למצב העוררות.
זה מתנגש עם הצורך להגיע בזמן ועם העובדה שכאשר הילד יוצא מהבית בסערת רגשות זה משפיע על יכולת השליטה העצמית שלו ועל הפניות שלו ללמוד.
כפי שכתבת הטיפים צריכים להיות עבורך, איך להישאר רגועה.
אמהות שפגשתי בחרו לקום יותר מוקדם כדי לשתות את הקפה הראשון שלהן בשקט והעירו את הילד רק אחרי שסיימו להתארגן בעצמן.
אחרות קיימו שיחת הכנה בערב, והסבירו שכדי למנוע את הריבי בבוקר בוחרים את מה שאוכלים ערב קודם.
סדר בוקר קבוע וידוע מראש עזר במשך הזמן לילד: מתי קמים, מתי אוכלים, מתי מצחצחים שיניים ומתי אפשר לפתוח טלביזיה...
ועוד טיפ קטן, תני לעצמך צ׳ופר קטן על כל בוקר שבו הצלחת להישאר רגועה...
מגיע לך, זה לא פשוט
ציפי קוברינסקי

 

[MIRA7]

היי ציפי

אני קמה באמת יותר מוקדם ותוך כדי שתיית הקפה מעירה את הילד , אך קשה לו להתעורר.
יש לו סדר פעולות ואפילו ישן עם הבגדים מהלילה . הוא פשוט אוהב להתעכב ולהתעסק בדברים אחרים, לפעמים אני חושבת שזה מגמתי.
יש לו גם מצבי רוח בד"כ עצבני בבוקר ואז מתחיל שלב האוכל שאני מציעה לו מספר דברים ויודע שחייב לאכול ופתאם אומר לא בא לי לאכול בכלל.
מה שבאמת חשוב לי זה להישאר באמת רגועה כי הוא מוציא אותי ואת בעלי מדעתנו .
אתמול דווקא נכנסנו לקניון לסידורים ורצה לשחק במשחקים אמרתי שלא מגיע לו על ההתנהגות שלו מהבוקר והרצאתי לו שוב כיצד צריך להתנהג, עשינו הסכם שמקבל כסף לשחק במשחקים בתנאי שיתנהג יפה בבוקר אני נותנת עוד הזדמנות.
אז הבוקר עמד בכך אך אמר לי זה רק ליום אחד, אמרתי לו ממש לא כך צריך להיות כל בוקר.
אני פשוט סובלת מלחץ דם גבוה והוא במכה מתיש אותי עד כדי שאין לי כוח לעמוד על הרגליים.
טוב תודה על תגובתך אשתדל לאגור כוחות ולהיות סבלנית.

 

[ציפי קוברינסקי]

טעויות נפוצות

לפי מספר התגובות את יכולה לראות שהבעיה היא לא רק אצלך בבית...
יש כמה נקודות שמצאתי לנכון להאיר את עיניך:
1. הוא קם בבוקר עצבני וכל דבר מסיח את דעתו, זה לא מגמתי! זה התחיל בקשיים האמיתיים והפך להרגל שקשה לו להיפטר ממנו. נראה כאילו זה רק עניין סמנטי אבל הפרשנות שלנו ההורים מכתיבה את שפת הגוף והתגובות שלנו לכן זה חשוב.
2. פרס כספי על התנהגות טובה טוב לפרק זמן קצר. אחכ הילד מצפה לפרס גדול יותר ויותר. תכנית של עיצוב התנהגות כוללת פרסים אבל באופן מובנה ורצוי שתהיה מלווה באיש מקצוע.
3. כדי לרתום את הילד לשיתוף פעולה, חשוב להגדיר מראש מה הציפיות במדויוק ולבדוק שהוא קלט, להגדיר מראש מה הסנקציה אם הוא לא יעמוד בציפיות ולא ברגע האחרון. כאשר אתם כבר בקניון והוא מבקש משהו זה לא הזמן להשתמש בזה כסנקציה. עדיף כמובן להציג את אותו הדבר מהצד החיובי ״אם תצליח לעמוד בהתחייבות אז...״
4. להשתדל להימנע מהרצאות, לא סתם הילדים קוראים לזה חפירות. הם ממילא לא מצליחים לעקוב אחרי הסבר ארוך ואז הם עסוקים בלחשוב מה כדאי להם לענות לנו כדי שנרד מהם.
5. והכי חשוב דאגי לעצמך! רק מי שדואג לעצמו בריאותית ונפשית מוצא את הכוחות להוביל ולהנהיג במקום לכבות שריפות
ציפי קוברינסקי

 

[MIRA7]

תודה

על הייעוץ אנסה להפנים וליישם כל מה שנאמר כאן וכמובן תודות לכל הגולשים על התשובות והטיפים שנרשמו .

 

[קוקורוזי]

בקרים קשים

שלום לך.
דומהלהפליא אצלנו כנראה כמו אצל רבים אחרים. בעלי הציע לי פתרון מסוג אחר לגמרי. אולי הוא לא יתאים לרבים אך למישהו כן כמו שזה עוזר לנו. אנחנו נותנים כדור כשילד עוד ישן כלומר אני מאירה אותו רק לכדור ומחזירה לשינה הוא אפילו לא זוכר שנתל כדור. אחרי שהוא מתחיל להשפיע ( אצלנו תוח שעה וחצי כי זה קונצרטה) אז זה מקפיץ אותו והוא מתחיל לתקתק דברים. מזל שלנו שהוא אוכל. הרגלנו אותו לאכול וזהו. הוא בוחר מה הוא יוכל מהערב. זה עוזר לנו לצאת בזמן בלי לחץ.
בהצלחה

 

[iritki]

שני הסנט שלי

בנוסף לכל הדברים הטובים שנאמרו כאן.
אצלי לפחות היה מאוד חשוב ה"עוד כמה דקות" במיטה בבוקר, היום אני גם מבינה בערך למה - כי זה לא קפיצה "מ0 ל100" אלא אני חצי-ערה במיטה ולאט לאט מעכלת שכבר בוקר שהיום יום שני ושאני צריכה לעשות X Y Z וכו'.

לגבי אוכל בבוקר אפשר למצוא מתכון לעוגה שהוא בעצם הרבה גבינה וקצת סוכר וקמח - זה כבר כמעט כמו פרוסה עם גבינה לבנה אבל הילד בטח יאכל בשמחה. באותו עניין אפשר אולי "להתפשר" על דגני בוקר מתוקים יחסית כמו כריות ועוגי (אני עד היום אוכלת את הקורנפלקס הרגיל עם שוקו ולא חלב).
ודבר אחרון - אם זה אוכל שאפשר לקחת איתך לדרך (כמו עוגה או פרי או סנדוויץ) אולי יהיה יותר קל לאכול את ארוחת בוקר בדרך לבעת הספר.

אני לא אשת מקצוע, רק משתפת מחוויותי כילדה איטית בבוקר...


נ.ב - אני יודעת שזה עוד ממש רחוק אבל הצבא עשה פלאים מהבחינה הזו כי פתאום באמת אסור לאחר וגם רק אז גיליתי שלארגן את הבגדים לפני באמת חוסך זמן (במקרה של הצבא פשוט יש מדים ואין התלבטות מה ללבוש)

 

[ירוק כחול אפור]

כמות כזאת של סוכר מזוקק על הבוקר

לא סימפתית לבריאות בכלל, גורמת למשק סוכר תנודתי (רמות הסוכר בדם עולות בבת אחת, צונחות בבת אחת ואז יש השתוקקות חוזרת לסוכר והרבה) ויכולה להשפיע לרעה על ההתנהגות של אנשים היפראקטיביים (כך מתצפיות על הילד הפרטי שלי, וגם קראתי שיש מחקרים על זה)

 

[ירוק כחול אפור]

מה שעוזר לי

עצות שכבר כתבו לך -
לקום ראשונה ולהספיק לפחות רבע שעה של התעוררות שקטה עם עצמי (אני קוראת לזה "להיזכר איך קוראים לי"

)
ולהעביר את כל ההחלטות הקשות לערב שלפני. אצלנו זה לבחור את הבגדים, זה יכול להיות גם בחירת הארוחה בבוקר.

השאלה אם התופעה קשורה באמת לקושי שלו להחליט, או שנראה לך שיש פה מאבק כוחות מכוון מצדו.
אם האפשרות השנייה נכונה לדעתך, פשוט אל תאפשרי לו - תחליטי בשבילו ודי. אם תהיי אסרטיבית ובטוחה בעצמך, הוא יבין שאין פה קטע ויאכל בלי עניינים.
(אצלנו, במה שקשור לאוכל אני נותנת מעט מאוד אפשרויות מלכתחילה, אז יש גבול כמה אפשר לשחק סביב זה)

 

[ארז פיגלש]

קשיי התמודדות בבקרים

מקריאת השרשור - ראשית קיבלת הרבה עצות וטיפים מצוינים.

מקריאת התיאור שלך לאורך השרשור, ייתכן שבנוסף לכל יש לו בעיית מוטיבציה: אחרי הכל הוא עם לקות למידה, וקצב ההתקדמות שלו איטי ביחס לשאר החברים בכיתה. זה מצב שגורם לתסכול רב ותחושת כישלון יום יומית שהייתה גורמת לכל אחד לא לרצות להגיע לביה"ס ולחוות אותה, וייתכן שגם זה משפיע על ההתארגנות בבוקר: הכל הופך למאבק ולמשיכת זמן כדי לעכב את היציאה לביה"ס.

לכן, יש לנסות להתחבר לרצונות ולשאיפות של הילד, לשאול אותו איך היה רוצה שהדברים יהיו, איך יכול להיות יותר טוב, ואז לחבר אותו לכך שההתארגנות בבוקר, נטילת הכדור, השיעורים עם המורה - כולם יביאו אותו למקום שהוא רוצה.

מצד שני, יש להציב גבולות ברורים. כיום יש נטייה לעטוף בצמר גפן ילדים בכלל וילדים עם לקויות למידה בפרט. עלייך לזכור ש(עם כל הכבוד) את ההורה והוא הילד והוא לא מציב לך תנאים מתי הוא מתנהג טוב ומתי לו לפי הרצונות שלו (קבלת כסף). יש לבנות תוכנית שינוי התנהגות הדרגתית שכוללת תמורות ומחירים הרלוונטיים ותפורים עבורו (אני ממליץ בדר"כ שהתמורה לא תהיה כסף) שתעודד התנהגות רצויה ותכחיד התנהגות בלתי רצויה. יישום התוכנית עשוי לקחת מספר חודשים, להיות מאתגר, ועליכם להיות חזקים - עם זאת איכות חייכם ואיכות חיי בנך ישתפרו פלאים, והוא ירכוש כלים שישרתו אותו לשארית חייו. ככל שתתחילו מוקדם יותר - כך טוב יותר. ככל שתשתהו - ההרגלים הגרועים שלו יתקבעו יותר ויהיה קשה יותר להיפטר מהם. מה יהיה כשיגיע לצבא? כשיחפש עבודה? האם כל חייכם תעירו אותו בבוקר ותיאבקו איתו? הרגלים טובים וגבולות חשובים כבר מגיל צעיר.

ואם אתם לא מסתדרים לבד - מומלץ לפנות לאיש מקצוע עם ניסיון בתחום.

בהצלחה

 

[MIRA7]

כל מה שרשמת

לגמרי נכון, בהחלט אין לו מוטיבציה וגם אני חשבתי שמתעכב בכוונה למרות שכיום נמצא בבי"ס במקום אחר מהשנה הקודמת.
כמובן שיש לו עוד הרבה עבודה להשתפר לימודית והתנהגותית.
לגבי התוכנית תמיד ניסיתי לעשות כזאת , אם הייתי מציעה פרס צנוע ואחר כך יבוא הפרס הגדול אז זה לא הלך הבן שלי תמיד רוצה את הדברים היקרים ולפעמים אני חושבת שעדיף לא להציע פרסים כיוון שזה נגמר בעלות כבדה איתו.

 

[ארז פיגלש]

פרסים

כשעושים תוכנית לשינוי התנהגותי, לא נותנים פרסים קטנים וגדולים. ממפים מה הילד אוהב ומה הילד נמנע מלעשות. למשל, אם הוא אוהב לשחק במחשב, על התנהגות טובה יקבל לשחק עוד שעה, ואם נמנע מלרוקן את האשפה, על התנהגות לא טובה יהיה אחראי לרוקן את פח האשפה באותו היום. יש גם דרך להציג את התוכנית לילד ולקבל את הסכמתו ושיתוף הפעולה שלו. חשוב שזה לא יהיה חד צדדי מההורים כי אז הסיכוי להצלחה יורד. צריך גם שיהיה ברור על איזה התנהגות או ביצוע משימה מקבלים מה, ושזה יהיה קבוע לאורך זמן. לא בכל פעם תמורה אחרת. אותו דבר לגבי המחירים שצריך לשלם על התנהגות שאינה הולמת. התמורות לא חייבות להיות דברים שקונים בכסף. הן יכולות להיות הזכות לבחור מה אוכלים לארוחת ערב, או לבחור איזה סרט רואים בטלוויזיה.

חשוב גם שזה יהיה הדרגתי, ולא להתקזז: אם לילד קשה לקום ולהתארגן כל השבוע, לא נדרוש ממנו בשבוע הבא להתארגן כל השבוע בזמן. נתחיל עם פעם - פעמיים, ואחרי כמה שבועות שיצליח נגדיל את התדירות. בנוסף, אם התארגן בזמן יקבל את התמורה שסוכם עליה בלי קשר למשל למקרה שלא הכין שיעורים ולכן ישחק שעה פחות במחשב. יש לעשות הפרדה מלאה בין הדברים, אחרת זה לא יעבוד.

 

[אהבת אם2]

פרסים

אצלנו במקום פרס המורה נתנה לו תעודה בסוף כל שבוע שבו מלא את המשימות שהגדרנו מראש. המורה כתבה באלו דברים הצטיין במיוחד השבוע. עבד מצוין, התעודות תלויות על המקרר.

 

[ארז פיגלש]

רעיון מצוין, עם תוספת קטנה

רעיון התעודה מצוין, עם זאת יש לשים לב לילדים שצריכים את הסיפוק או המשוב המידיים, ולא מסוגלים לחכות עד לסוף השבוע כדי לקבל את התעודה במיוחד כשמדובר בבעיות התנהגות בתדירות גבוהה, ילדים קטנים או הפרעות קשב וריכוז. אפשר לצבור כוכבים או חיוכים במהלך השבוע - דבר שיעזור לילד לראות את ההתקדמות שלו, ולקבל משוב חיובי גם אם עמד בחלק מהמשימות שהוגדרו ולא בכולן.

 

[רונן שפירא1]

יש משהו שהוא כן מוכן לאכול?

אם כן פשוט לתת לו, ולאט לאט לנסות להוסיף דברים נוספים