התלבטתי רבות
אם לכתוב. אני מקווה שתקבלו את זה כפי שנכתב - ביקורת בונה ולא כפגיעה אישית. אני קוראת פה הרבה וכותבת אם אני חושבת שיש לי מה לומר. יש דברים פה שמפריעים לי מאד: לא עונים לעניין. אנשים פונים בבקשת עזרה וחברי הפורום עונים כמו שבא להם - הטפת מוסר, כפיית השקפת עולמם וכו'. דוגמה - מישהי ביקשה עצה לגבי בעיה פיזית של הכלב - מייד ענו לה "סירוס יכול לעזור". מה לסירוס ולגירוד של הכלב? הטפת מוסר מישהו אומר "גור" מייד ממליצים לו לעקר את האמא. גם אם האמא לא שלו. גם אם הוא רק רצה לאמץ גור ממישהו שיש לו המלטה ביתית. מישהו מספר על כלב לא שלו שהוא מוזנח מיד ממליצים לו לקחת את הכלב (קרי לגנוב) לעקר, לסרס וכו'. אם הוא מראה סימני אי נחת מתנפלים עליו שמה הוא "בוכה בפורום" ולא עושה כלום. לא טורחים לקרוא את הבעיה / התגובות. חוזרים על תשובות שנאמרו כבר לפעמים באותן מלים. זה לא משכנע יותר, זה מייגע יותר. שרשורי תמונותברור שהכלב שלי הוא הכי בעולם, ויש לי תמונות להוכיח. זה נחמד כשיש 3 - 4 תמונות אבל למה 10 - 20? ועל הדרך תמונות כפולות או דומות מאד? אורך חלק מהעונים חושבים שאם הם יכתבו ביותר מלים זה ישכנע יותר. אז זהו שלא - אני משתדלת לקרוא הכל אבל לפעמים כבר איבדתי את החוט המקשר ולא ברור לי מה הטענה. תגובות "לגופו של אדם" ולא "לגופו של עניין" יש פעמים כשויכוח מתלהט פשוט זורקים את מה שיש - אבנים, סלעים, בתים. התנפלות אישית שלא תורמת לטיעון ודוחקת את אלה שהסגנון לא מקובל עליהם רחוק משם. היתה מישהי שפתחה דיון מעניין על עיקור וניכר היה שהיא רצתה לשמוע דעות וגם ניסתה להגיב לכל תגובה באופן נימוסי. מהר מאד היא הפסיקה להגיב - ואני מבינה אותה. גם אני שם "עד שיגיעו המתלהמים". זהו. יצא לי ארוך ומייגע אבל חשבתי שכדאי לומר זאת.
אם לכתוב. אני מקווה שתקבלו את זה כפי שנכתב - ביקורת בונה ולא כפגיעה אישית. אני קוראת פה הרבה וכותבת אם אני חושבת שיש לי מה לומר. יש דברים פה שמפריעים לי מאד: לא עונים לעניין. אנשים פונים בבקשת עזרה וחברי הפורום עונים כמו שבא להם - הטפת מוסר, כפיית השקפת עולמם וכו'. דוגמה - מישהי ביקשה עצה לגבי בעיה פיזית של הכלב - מייד ענו לה "סירוס יכול לעזור". מה לסירוס ולגירוד של הכלב? הטפת מוסר מישהו אומר "גור" מייד ממליצים לו לעקר את האמא. גם אם האמא לא שלו. גם אם הוא רק רצה לאמץ גור ממישהו שיש לו המלטה ביתית. מישהו מספר על כלב לא שלו שהוא מוזנח מיד ממליצים לו לקחת את הכלב (קרי לגנוב) לעקר, לסרס וכו'. אם הוא מראה סימני אי נחת מתנפלים עליו שמה הוא "בוכה בפורום" ולא עושה כלום. לא טורחים לקרוא את הבעיה / התגובות. חוזרים על תשובות שנאמרו כבר לפעמים באותן מלים. זה לא משכנע יותר, זה מייגע יותר. שרשורי תמונותברור שהכלב שלי הוא הכי בעולם, ויש לי תמונות להוכיח. זה נחמד כשיש 3 - 4 תמונות אבל למה 10 - 20? ועל הדרך תמונות כפולות או דומות מאד? אורך חלק מהעונים חושבים שאם הם יכתבו ביותר מלים זה ישכנע יותר. אז זהו שלא - אני משתדלת לקרוא הכל אבל לפעמים כבר איבדתי את החוט המקשר ולא ברור לי מה הטענה. תגובות "לגופו של אדם" ולא "לגופו של עניין" יש פעמים כשויכוח מתלהט פשוט זורקים את מה שיש - אבנים, סלעים, בתים. התנפלות אישית שלא תורמת לטיעון ודוחקת את אלה שהסגנון לא מקובל עליהם רחוק משם. היתה מישהי שפתחה דיון מעניין על עיקור וניכר היה שהיא רצתה לשמוע דעות וגם ניסתה להגיב לכל תגובה באופן נימוסי. מהר מאד היא הפסיקה להגיב - ואני מבינה אותה. גם אני שם "עד שיגיעו המתלהמים". זהו. יצא לי ארוך ומייגע אבל חשבתי שכדאי לומר זאת.
