התלבטות...
ראיתי את תשובתך לחיפשית ושאלתי את עצמי: בעלי גרוש +2. הקשר שלנו מאוד חזק וטוב. גם הקשר שלי אם הילדים שלו טוב. ובכול זאת. אני לא מרגישה כמו אימא שלהם ושאני מסוגלת לאהוב או להרגיש קירבה אליהם כמו שמרגישים לילד שלך. לפני הנישואין ההינו ביעוץ זוגי ואחת הטענות של הפסיכולוג אלי הייתה שאני נרתעת ומסתייגת מזה שאני כמו אמא לילדים האלו. הגישה שלך שונה. מענין אותי לשמוע מה דעתך. בעיה נוספת שלי היא שבזמן האחרון כול פעם שבעלי רוצה לעשות משהוא אקסטרה עם הילדים שלו (למשל החודש הוא נסע איתם לטיול למרות המצב הכלכלי שלנו ולמרות שלא יכולתי גם להצטרף)אני מתעצבנת נורא. אני יודעת שהרגשות שלי לא במקום ושזו זכותו וזה חשוב גם לו וגם להם אבל בלב אני מלעה כאס וגם קינאה. מה לעשות כדאי לא להרגיש כך?
ראיתי את תשובתך לחיפשית ושאלתי את עצמי: בעלי גרוש +2. הקשר שלנו מאוד חזק וטוב. גם הקשר שלי אם הילדים שלו טוב. ובכול זאת. אני לא מרגישה כמו אימא שלהם ושאני מסוגלת לאהוב או להרגיש קירבה אליהם כמו שמרגישים לילד שלך. לפני הנישואין ההינו ביעוץ זוגי ואחת הטענות של הפסיכולוג אלי הייתה שאני נרתעת ומסתייגת מזה שאני כמו אמא לילדים האלו. הגישה שלך שונה. מענין אותי לשמוע מה דעתך. בעיה נוספת שלי היא שבזמן האחרון כול פעם שבעלי רוצה לעשות משהוא אקסטרה עם הילדים שלו (למשל החודש הוא נסע איתם לטיול למרות המצב הכלכלי שלנו ולמרות שלא יכולתי גם להצטרף)אני מתעצבנת נורא. אני יודעת שהרגשות שלי לא במקום ושזו זכותו וזה חשוב גם לו וגם להם אבל בלב אני מלעה כאס וגם קינאה. מה לעשות כדאי לא להרגיש כך?