petelmatok
New member
התלבטות קשה 
הי,
צריכה את ההתיעצות איתכן.
אני לאחר 6 סבבי שאיבה לצורך הפריה והקפאת עוברים לצורך פונדקאות.
ברקע יש קרוהן מורכב ורקטום מודלק.
בכל הסבבים יש בעית איכות ביציות. מצליחים לשאוב כמות טובה של ביציות אבל רק טובות להפרייה כך שיוצא שבממוצע מצליחים להפרות 2-5 עוברים ולהקפיאם באיכויות שונות ביום שלוש.
עד עכשיו ביצעו 5 החזרות כל פעם שני עוברים אך ללא הצלחה.
אני עייפה נפשית מכל הטיפולים האלו וגם כבר לא מאמינה שיכול לצאת משהו טוב מהביציות שלי (אולי בגלל הקרוהן ובגלל שהוא ממוקם ברקטום אז כל העיניין באגן בעייתי ...הרופאים לא אמרו כלום בקשר לזה ..)ולכן אני מתחילה לפזול לכיוון תרומת ביצית.
הרגש מצד אחד אומר להמשיך לנסות עוד ולמצות את כל האופציות על מנת שיהיה לנו היקלטות וילד מביצית וזרע של שנינו, ומצד שני הראש אומר שאולי כדאי להפסיק לבזבז זמן (אני בת 37), להפסיק להכניס כמויות של הורמונים לגוף שלי כיוון שעד עכשיו אין תוצאות וללכת לכיוון תרומת ביצית.או שאולי אני מוותרת לעצמי מהר מידי?
איך מקבלים בלב שלם החלטה על תרומת ביצית?
האם קורה שפתאום יש סוג של קנאה שהילד בעצם רק של הבעל ואני כאילו לא כל כך שקורה לעיניין?
איך מתמודדים עם זה שהילד הוא לא ביולגית של שנינו?
האם ההרגשה הזו עוברת אחרי שמחזיקים את התינוק בידיים?
כל כך הרבה תהיות ושאלות... אשמח לשמוע מנשים שחוו התלבטות שכזו כיצד עברתם את השלב הזה ואיך ההרגשה אחרי.
כל טיפ, עצה, תתתקבל בברכה.
הי,
צריכה את ההתיעצות איתכן.
אני לאחר 6 סבבי שאיבה לצורך הפריה והקפאת עוברים לצורך פונדקאות.
ברקע יש קרוהן מורכב ורקטום מודלק.
בכל הסבבים יש בעית איכות ביציות. מצליחים לשאוב כמות טובה של ביציות אבל רק טובות להפרייה כך שיוצא שבממוצע מצליחים להפרות 2-5 עוברים ולהקפיאם באיכויות שונות ביום שלוש.
עד עכשיו ביצעו 5 החזרות כל פעם שני עוברים אך ללא הצלחה.
אני עייפה נפשית מכל הטיפולים האלו וגם כבר לא מאמינה שיכול לצאת משהו טוב מהביציות שלי (אולי בגלל הקרוהן ובגלל שהוא ממוקם ברקטום אז כל העיניין באגן בעייתי ...הרופאים לא אמרו כלום בקשר לזה ..)ולכן אני מתחילה לפזול לכיוון תרומת ביצית.
הרגש מצד אחד אומר להמשיך לנסות עוד ולמצות את כל האופציות על מנת שיהיה לנו היקלטות וילד מביצית וזרע של שנינו, ומצד שני הראש אומר שאולי כדאי להפסיק לבזבז זמן (אני בת 37), להפסיק להכניס כמויות של הורמונים לגוף שלי כיוון שעד עכשיו אין תוצאות וללכת לכיוון תרומת ביצית.או שאולי אני מוותרת לעצמי מהר מידי?
איך מקבלים בלב שלם החלטה על תרומת ביצית?
האם קורה שפתאום יש סוג של קנאה שהילד בעצם רק של הבעל ואני כאילו לא כל כך שקורה לעיניין?
איך מתמודדים עם זה שהילד הוא לא ביולגית של שנינו?
האם ההרגשה הזו עוברת אחרי שמחזיקים את התינוק בידיים?
כל כך הרבה תהיות ושאלות... אשמח לשמוע מנשים שחוו התלבטות שכזו כיצד עברתם את השלב הזה ואיך ההרגשה אחרי.
כל טיפ, עצה, תתתקבל בברכה.