התלבטות אחרת.. (ארוך)
אנחנו (אני ובן זוגי) מצביעי מרץ וותיקים. והפעם.. תשבו בבקשה אנחנו שוקלים להצביע שינוי. למה? אנו מרגישים שבתור מעמד הביניים נמאס לנו להחזיק את המדינה על הכתפיים: מיסים מטורפים שלא מאפשרים לגמור את החודש למרות שהמשכורת ברוטו סבירה, מילואים, ירידה קשה בשירותים הבסיסיים שהמדינה נותנת לנו ולילדנו: חינוך, איכות סביבה, תרבות. וכל זה תחת תנאים בטחוניים קשים. אז אפרוט כאן את התלבטותי מרץ/שינוי: 1. בטחוני - שריד וביילין מציעים כח רב לאומי. כח רב לאומי אכן לא יאפשר לצה"ל, צבא של מדינה מסודרת, להיכנס לשטחים פלסטיניים. איך הוא יפסיק מתאבדים? באיזו צורה הוא יחסום בודדים הפועלים -כביכול - שלא בשם מדינתם? זה נראה לי רעיון מסוכן לנו. 2. שוב בטחוני - יציאה חד צדדית מעזה ללא משא ומתן? עקירת אנשים שנשלחו על ידי ממשלות נבחרות לגור שם שלא במשא ומתן לשלום ולאחר תקופת טרור קשה? אני מאוד רוצה שנצא מהשטחים, אך פעולות נסיגה חד צדדיות לאחר תקופת טרור קשה נראית לי יותר כמו פרס לטרור מפעולה שקולה. וגם זה שיקול. אין ספק שהוא תאורטי, לא הייתי רוצה שמישהוא ממכרי ישרת בעזה, אני מודה. אבל אלה טיעונים אמוציונליים, ומנהיגים צריכים להיות הגיוניים. ושוב, ביציאה מלבנון תמכתי, זה לחלוטין לא שקול בעיני, אף ממשלה ישראלית לא שלחה אזרחים לגור בלבנון מתוך ניסיון לנכס את האזור ההוא. 3. כלכלית - הגיע הזמן שהמעמד שלנו יצעק שחומסים אותו. בעיני, כרגע, הצעקה הזו היא על ידי הצבעת מחאה לשינוי. כיוון שבטחונית מרץ/מצנע לא הציגו אלטרנטיבה ראויה לדעתי, כפי שפירטתי, (ואין לי מושג האם קיימת כזו), הרי שנשאר לי כרגע רק לחשוב על הצרכים שלי. ואני מרגישה נעשקת במדינה הזו, ורוצה למחות ולשנות. נמאס לי לממן את כולם. נמאס מהשחיתות. נמאס מהעובדה שהדרך הכמעט יחידה היום להסתדר כלכלית היא להיות מקורב של ומושחת. שינוי נתפסת בעיני כהצבעת מחאה כלכלית חברתית. 4. אני לא שונאת אף אחד. אני לא אצביע משנאת חרדים. אלא אסוג מהאחריות הלאומית שלי, ואצביע סקטוריאלית כמו כולם. עבור הסקטור שלי. ואם תהיה ממשלת ימין קיצונית? ראו את המאמר של איתן הבר ב-ynet היום.. היכן ההתלבטות? מרץ הייתה פעם הבית שלי. אשמח להיות משוכנעת חזרה, כנראה..
"סנושי".
אנחנו (אני ובן זוגי) מצביעי מרץ וותיקים. והפעם.. תשבו בבקשה אנחנו שוקלים להצביע שינוי. למה? אנו מרגישים שבתור מעמד הביניים נמאס לנו להחזיק את המדינה על הכתפיים: מיסים מטורפים שלא מאפשרים לגמור את החודש למרות שהמשכורת ברוטו סבירה, מילואים, ירידה קשה בשירותים הבסיסיים שהמדינה נותנת לנו ולילדנו: חינוך, איכות סביבה, תרבות. וכל זה תחת תנאים בטחוניים קשים. אז אפרוט כאן את התלבטותי מרץ/שינוי: 1. בטחוני - שריד וביילין מציעים כח רב לאומי. כח רב לאומי אכן לא יאפשר לצה"ל, צבא של מדינה מסודרת, להיכנס לשטחים פלסטיניים. איך הוא יפסיק מתאבדים? באיזו צורה הוא יחסום בודדים הפועלים -כביכול - שלא בשם מדינתם? זה נראה לי רעיון מסוכן לנו. 2. שוב בטחוני - יציאה חד צדדית מעזה ללא משא ומתן? עקירת אנשים שנשלחו על ידי ממשלות נבחרות לגור שם שלא במשא ומתן לשלום ולאחר תקופת טרור קשה? אני מאוד רוצה שנצא מהשטחים, אך פעולות נסיגה חד צדדיות לאחר תקופת טרור קשה נראית לי יותר כמו פרס לטרור מפעולה שקולה. וגם זה שיקול. אין ספק שהוא תאורטי, לא הייתי רוצה שמישהוא ממכרי ישרת בעזה, אני מודה. אבל אלה טיעונים אמוציונליים, ומנהיגים צריכים להיות הגיוניים. ושוב, ביציאה מלבנון תמכתי, זה לחלוטין לא שקול בעיני, אף ממשלה ישראלית לא שלחה אזרחים לגור בלבנון מתוך ניסיון לנכס את האזור ההוא. 3. כלכלית - הגיע הזמן שהמעמד שלנו יצעק שחומסים אותו. בעיני, כרגע, הצעקה הזו היא על ידי הצבעת מחאה לשינוי. כיוון שבטחונית מרץ/מצנע לא הציגו אלטרנטיבה ראויה לדעתי, כפי שפירטתי, (ואין לי מושג האם קיימת כזו), הרי שנשאר לי כרגע רק לחשוב על הצרכים שלי. ואני מרגישה נעשקת במדינה הזו, ורוצה למחות ולשנות. נמאס לי לממן את כולם. נמאס מהשחיתות. נמאס מהעובדה שהדרך הכמעט יחידה היום להסתדר כלכלית היא להיות מקורב של ומושחת. שינוי נתפסת בעיני כהצבעת מחאה כלכלית חברתית. 4. אני לא שונאת אף אחד. אני לא אצביע משנאת חרדים. אלא אסוג מהאחריות הלאומית שלי, ואצביע סקטוריאלית כמו כולם. עבור הסקטור שלי. ואם תהיה ממשלת ימין קיצונית? ראו את המאמר של איתן הבר ב-ynet היום.. היכן ההתלבטות? מרץ הייתה פעם הבית שלי. אשמח להיות משוכנעת חזרה, כנראה..