התלבטות אחרונה

התלבטות אחרונה

היי, לפני מספר שנים יצאתי ממערכת יחסים שהייתה מאד משמעותית עבורי, לאחר זמן מה ניסיתי לשוחח עם בת הזוג שוב כי חששתי שעשיתי טעות אך היא הפנתה גב לחלוטין ואף הסתבר לי בעקיפין ששבועיים לאחר הפרידה היא כבר הכירה מישהו ויוצאת איתו, הייתי מרוסק ושבור במשך שנה מאז אותה פרידה (אגו פגוע, תחושת החמצה אדירה, חפירה אינטנסיבית מאד בעבר, חוסר אונים), הרחקתי חברים ושקעתי לתוך דיכאון עמוק. לא היו בי כוחות להתמיד בטיפול פסיכולוגי וחששתי מכדורים - לכן התמודדתי לבד - הייתי זומבי מהלך. אני חושש שאותה שנה ומשהו השאירה טראומה לא קלה בתוכי - לפני אותו מקרה הייתי אדם שמח, לא נטיתי להתעמק בדברים יותר ממה שצריך, נהניתי מהחיים וגם עם התקופות הפחות טובות ידעתי להתמודד עם חיוך. כיום אני בן 27, ולפני כשלושה שבועות סיימתי מערכת יחסים זוגית שבה הייתי כשנתיים, לא אכנס לסיבות ולפרטים מפני שאני עדיין בהתליך של עיבוד הדברים עם עצמי. אני חווה תחושות של חרדה, לחץ ופחד מאז - האם עשיתי את הדבר הנכון כשעזבתי שם ? (ביום שהלכתי זה הרגיש הדבר הכי נכון שיש - כי היה לי רע שם), האם בכלל אני הייתי הלא בסדר בסיפור וסתם ויתרתי על מערכת היחסים ? האם אמצא אהבה אחרת ואם כן - האם היא תהיה גדולה כמו זאת שהייתה ? המחשבות טורדות את מנוחתי במשך 90% מהיום, קשה לי להתרכז בעבודה או בכל עיסוק אחר, והופיעו תסמינים הדומים לפרידה הקודמת (בטן קשה, דופק מואץ/חזק לעיתים, רעד בגוף ובידיים ותחושת קור, חוסר תיאבון ועוד). אני בטיפול פסיכולוגי מזה שנה ואני מרגיש כאילו ההבדל היחיד שעשה הטיפול הוא בהורדת החרדה מ-100% של היום ל-90%, חיפשתי באינטרנט ומצאתי אינספור שיטות טיפול - דיקור, טיפול בשיחה ומגע, פרחי באך (שלא עזרו) ועוד ... אני מחפש מישהו/מישהי שעברו חוויה דומה לאחר פרידה והלכו לטיפול שטיפל באמת בכל התסמינים (הפיזיים והנפשיים) כזה שגם אם חוו פרידה נוספת לאחר מכן - התופעה לא חזרה על עצמה. מה שאתם עושים פה אינו מובן מאליו - אני מודה ומביע את הערכתי מראש לכל העונים.
 

Ofra m

New member
היי לך ונעים מאוד

לפי מה שאני קוראת ומנסה להבין אתה מוטרד כ-90 אחוז מהיום גם נפשית ויש גם את התסמינים שמעידים כנראה על התקפי חרדה שזה משהו פיזי, אני מבינה שאתה היית בטיפול נפשי אבל מה עם הפיזי? צריך כמובן איזון של גוף נפש,ממה שאני שומעת מאנשים יש כדורים שעוזרים להתקפי חרדה בשילוב טיפול והכל מסתדר, לא פעם שמעתי שיש פסיכולוג שעוזר וכזה שלא....באם תרצה אשמח לתת לך טל' של מישהי שמאוד עזרה לי והיא לא פסיכולוגית....יום טוב עופרה.
 
אהלן ../images/Emo96.gif של בוקר

ההתגובה הראשונית שעולה בי למקרא הודעתך, היא הומיאופטיה... לא יודעת למה ומדוע, אבל האינטואיציה שלי מספרת לי שכדאי לפגוש הומיאופט טוב, כזה שיוכל לאזן בין גוף לנפש, ואיכשהו לסייע לך לעשות סדר שם.... מעבר לזה, כבר נפרדת פעם אחת, הרגשת רע כמו נפלו השמיים ובכל זאת המשכת ומצאת אהבה נוספת. למה שזה לא יקרה שוב, אם רק תרשה לזה? אם תרצה המלצה להומיאופט טוב, אשמח לתת.
ברוך הבא פה ב
ו..
אחלה ערב לנו
 
היי גילי !

תודה על האיכפתיות ועל קבלת הפנים המרשימה ומלאת האייקונים
בין כתיבת ההודעה להיום התברר לי שמה שמפחיד אותי הוא לא אם אמצא מישהי אחרת, עם כניסתה לחיים שלי נכנסו אליהם גם הרבה שמחת חיים, הרבה אנשים מסביב, עשייה סביב השעון ... התחושה הייתה שאיתה עברתי ממצב של לחיות באיזי למצב של להתחבר לעורק הראשי של החיים. אני חושב שהפחד היום מגיע מהמקום שאני חושש שלא אצליח לייצר את המקום הזה בלעדיה.
 
הפחד ... סוד ההצלחה../images/Emo13.gif

אהלן אהלן... "עשייה סביב השעון".... כך כתבת.... מה מפריע לך לקום ולעשות עכשיו? לא משנה מה, העיקר לעשות, לעשות בעיקר דברים שאתה אוהב, דברים שעושים לך טוב... "תתחבר לעורק הראשי של החיים" שלך... ראה מה אתה אוהב לעשות, מה מהנה אותך בלי קשר לאחרים, לבחוץ, הבט רגע פנימה וערוך היכרות עם עצמך שם... אני מניחה שתופתע לכלות המון דברים, ואנחנו... נשמח לקרוא אותך בהמשך
אחלה ערב לנו
 

מיקו32

New member
שלום ו...../images/Emo24.gif

אני באמת מתלבט איך להגיש לך את דבריי מכיון שיש לי לא מעט לומר לך. נתחיל מזה שעברתי את אותו התהליך בידיוק- פרידה מקשר משמעותי שהסבה לי כאב נפשי ופיזי. גם אני, לאחר הפרידה, חשבתי שעשיתי טעות וניסיתי לחזור למקום שכבר איני שייך אליו... לאחר מכן, בא דיכאון שהביא למסיבה את חבריו הטובים- חוסר ביטחון תהומי, חפירה באיפה לא הייתי בסדר והרחקת חברים. לגבי התסמינים הפיזיולוגיים, חוויתי את אותם התסמינים שאתה מתאר. הבחירה שלי הייתה להתמודד עם זה לבד ובסופו של דבר, גם התחלתי לשתף חברים במה שעובר עליי, החלטה שהתבררה כנבונה ביותר.הסתבר לי שחוויותי אינן מיוחדות וכל חבר שעבר פרידה חווה בידיוק את אותה החוויה הנפשית והפיזיולוגית!! כאן המקום לציין כי כולם, ללא יוצר מן הכלל, המשיכו למערכות יחסים אחרות ובהצלחה יתרה. בדיון שערכתי עם חבריי, הגענו לתובנה הבאה- השלמה! יש צורך להבין כי העבר הוא העבר, להשלים עם המציאות שיצרת לעצמך, קרי לקיחת אחריות ונאמנות לליבך. אם בחרת להמשיך הלאה, המשך הלאה גם בליבך. אל תסתכל אחורה אלא קדימה ובאומץ! בבקשתך אתה למעשה מבקש תרופת קסם, שיטת טיפול שתיפתור אותך מן הכאב להבא. צר לי ידידי, אולם אני סבור שאתה מחפש לשווא. אם אתה מוכן לאהוב שוב, היה מוכן לכאוב שוב. יחד עם זאת, בהחלט יש מקום לחזק את עצמך מבחינה אישיותית. דחוף את עצמך קדימה, השלם עם הפרידה הנוכחית ועם הקודמת, הפק לקחים לגבי המערכות היחסים הבאות אליהן אתה מבקש להיכנס,ותנסה לחיות יום יום , קצת יותר שמח. מניסיון, עם הזמן, תדירות המחשבות על הבחורה תלך ותפחת. אני יודע שזה קשה אבל בכל זאת, נסה להיתרכז במשימות היומיומית שלך. לסיכום, אין לי ספק שתימצא אהבה. היא לא תהיה גדולה או קטנה כמו זו שהייתה, היא פשוט תהיה אחרת... מדהימה כמו שרק אהבה יכולה להיות...
ראה הודעתי בדף זה של הפורום אשר נושאו - WINTER STORM . גם לי כואב... בכל זאת, לא אשאיר אותך ללא מענה. לגבי בקשתך, מבעל ניסיון כמטפל ומטופל, נסה את שיטת הטיפול הנקראת "שיאצו". זאת שיטת מגע יפנית, כל מכללה לרפואה משלימה בארץ מעמידה לרשות הקהל הרחב את קליניקת המטפלים שלה ובמחירים יחסית זולים. שווה לנסות. בברכה, מיקו.
 
היי מיקו

קראתי כל מילה בעיון ואני חייב לומר שהידיעה שהיית שם והתרוממת למקום טוב יותר מחזקת אותי. אז ... תודה
 

hilabarak

New member
אני רואה את הסיפור מזווית קצת אחרת

לרוב האנשים קל יותר בחיים 'נטולי הדאגות' של ילדות ורווקות. אבל בשלב מסויים זה מתחיל למצות עצמו, ואז מתחילים לחפש בן זוג, לחלק איתו את החיים. הזוגיות יוצרת לחץ מאוד גדול על האדם. פתאום כל מעשה שלך נמדד, כל מעשה של זולתך משפיע עלייך, ויש התמודדות מאוד גדולה עם הנושא. רוב רובם של האנשים רוצים את ה'טוב' של הזוגיות שזה אהבה ומשפחתיות וחברה וליווי. אבל לא כולם מסוגלים לעמוד במחיר של הלחץ של אובדן החופש בכל רגע נתון. וכשאני אומר חופש, אין הכוונה ליחסי מין עם פרטנר נוסף. הכוונה היא אפילו לחופש להיות מדוכא. כשאתה מחוץ לזוגיות אתה יכול להחליט שהשבוע אתה לא רוצהלצאת מהבית כי אתה מרגיש חרא. כשיש בן זוג, הוא יכול להגיד 'אולי אתה מרגיש חרא, אבל אני רוצה לצאת לבלות'. וכמבון לצד השני, פעם הרגשת חרא רק כשאתה מרגיש חרא, בזגויות אתה מרגיש חרא, גם כשבן הזוג מרגיש חרא ורב איתך ללא סיבה. לדעתי יש לך קשיים בעמידה בלחצים ולכן גם אינך מסוגל לעמוד בלחצי הזוגיות. ובעצם נפרדת כי לא עמדת בלחץ, ולא כי היתה בת זוג לא טובה. אחרי הפרידה לא עמדת בלחץ של אובדן האהבה ונכנסת לדיכאון. לאן אני חותר ? הבעייה איננה בפרידה. הפרידה רק חשפה את הבעייה שהיתה תמיד - יש לך בעייה להתמודד עם לחצים. כשהיית רווק לא הופעל עלייך לחץ, ולכן הבעיה לא נתגלתה. מרגע שהגעת למצב של חיפוש אחר זוגיות רצינית, אז הבעייה נתגלתה. לא עמדת בלחץ הזוגיות. אינך עומד בלחץ הגעגועים וכולי. ממה אני מסיק זאת ? אנשים מאבדים בני זוג ממחלה קשה כשיש להם ילדים קטנים וצריך לתפקד והם אינם מגיעים לפגיעה בתפקוד כמוך. אם אדם מגיע לפגיעה כל כך מהותית בתפקוד בגלל פרידה, זה אומר לדעתי שאין קשר לפרדה אלא לקושי תפקודי. לסיכום : לך תטפל בצורה רצינית ביכולת שלך להתמודד עם החיים. אני ממליץ לך להיעזר בכדורים, כי מצבך לא נשמע ממש טוב. תעזוב אותך מהסיפור על טראומה בגין פרידה. יש לך בעייה שתמיד היתה לך, פשוט ככל שאתה מתבגר והחיים מסתבכים, הבעייה נחשפת בצורה ברורה וחדה ועוצמתית יותר.
 
היי ברק, תודה על ההתייחסות הישירה

ונטולת ההתייפיפות שהצעת לי. כמה שאלות שיעזרו לי להבין אם ירדתי לסוף דעתך ... 1. מה הביא אותך לחשוב שסיימתי את מערכת היחסים הזו מתוך חוסר יכולת להתמודד עם הלחץ ? את המערכת סיימתי כשהבנתי שאין לי פרטנרית שמוכנה לעבוד , הבנתי שיש לי אחת מ-2 אופציות : א. לקבל את ההתנהלות הזו כי "זה מה יש". ב. להמשיך ולנסות לעשות שינוי - דיברתי איתה בדרך אחת, בדרך שניה, רבתי איתה, כעסתי עליה, התחננתי, בכיתי, ויתרתי. ואז הגיע הרגע שאמרתי לעצמי "די!", מגיע לך משהו אחר - משהו טוב יותר, או כפי שכתבת באתרך : "אפשר למצוא מישהו שעבודת האיזון איתו קלה יותר, שכן צרכיו מתאימים ליכולות שלי לתת ולהיפך". 2. כתבת "לדעתי יש לך קשיים בעמידה בלחצים ולכן גם אינך מסוגל לעמוד בלחצי הזוגיות. ובעצם נפרדת כי לא עמדת בלחץ", האם נתקלת אי פעם במישהו שאין לו סף שבירה ? אם המצב שאתה מתאר באמת נכון - אז אין (כמעט, למעט אלימות) שום הצדקה שהיא לסיים כל מערכת יחסים - בגידה ? לא מסיימים ... אז מה אם הצד הנבגד מרגיש יותר עגול מאפס, הוא צריך לעמוד בלחצים, שקרים ? אפאתיות ? לא נפרדים ... צריך לעמוד בלחצים. אתה יודע מה ... אולי באמת נפרדתי כי לא יכולתי או אולי לא רציתי לעמוד בלחצים הספציפיים שהיו שם, אז ? כשאדם מגיע לרופא עם לחצים בחזה, האם יגידו לו "תתמודד - זה טוב" או שאולי יציעו לו להפסיק לעבוד כברוקר (לצורך העניין) ולהתעסק במשהו קצת יותר רגוע ? 3. אני מסכים ששיפור יכולת העמידה במצבי לחץ היא משימה חשובה - הייתי רוצה לשמוע את הצעותיך בגישה לעניין. ושוב תודה ...
 

Ofra m

New member
מסכימה איתך

גם אני לא חושבת שאפשר לדעת בשניות שאתה לא יודע להתמודד עם מצבי לחץ, אני חושבת שאתה מאוד מודע לעצמך ולמה שקורה איתך ואתה תעלה על דרך המלך רק שאני מציעה לך לעלות במעלית ולא במדרגות.....
 
בוקר אור עפרה ...

אני שומע כל הזמן שאני מאד מודע לעצמי ותמיד נעים לשמוע כי עבדתי מאד קשה כדי להגיע לכאן - אז תודה
מצד שני - זו בדיוק הבעיה - המודעות הזאת היא גם הסיבה לחפירה הארכאולוגית שאני מבצע בעצמי כרגע, בדיוק בגלל זה אני לא יכול ליישם את העצות שאני שומע מהסביבה "אתה בחור צעיר, אתה נראה מצויין, לך תשתולל, תהנה, תכיר מישהי חדשה, תעשה חיים" - אני שומע את הדברים אבל מרגיש שלא מיציתי את עומק הנושא עדיין ולכן שום דבר אחר לא מעניין או רלוונטי מבחינתי.
 

hilabarak

New member
שלום לך, שאלות נהדרות, שמראות

שההסבר שלי לא בנוי בצורה מספיק טובה. מצד אחד העברץי בגדול את המסר, מצד שני השארתי יותר מידי סתירות, שאותן אני מקווה שאצליח לסתור. נתחיל מההתחלה - את המסקנות הכי קריטיות לגבייך, הסקתי מהעובדה שיש לך חרדות ועיסוק אובססיבי (טענת כמדומני ש90 אחוז מהזמן אתה עסוק במחשבות) ובנוסף שטיפול פסיכולוגי לא הצליח כמעט לטפל בבעיה במשך שנה. מכאן אני מסיק שיש לך בעייה שהיא עמוקה, וזה החלק הקריטי בדיון שלי. למדתי מהניסיון שלי שהבחינה הכי טובה לאיזון רגשי היא בהתנהלות היום יומית, ואני אסביר. אין כמעט אדם שלא מתעצבן בכביש אם יחתכו אותו, אין כמעט אדם שלא נעצב על ליבו בגלל אהבה נכזבת, אין כמעט אדם לא מתאבל על מות קרוביו. אבל עובדתית יש אנשים שממשיכים לתפקד אחרי מות הילד שלהם, ויש אנשים שלא מצליחים לחזור לתפקד אחרי שההורה שלהם נפטר בגיל 70 בשיבה טובה. זאת אומרת שאני בעצם לא יכול לבחון מי נהיה עצוב ומתי, אלא מי חוזר לתפקד ואחרי כמה זמן. זה כמו כושר גופני, לא מודדים האם בזמן ריצה הגעת ל150 דופק או ל180, אלא כמה זמן אחרי שנפסקה הריצה הדופק חזר לקדמותו. אדם שאחרי שעה עדיין מזיע ומתנשף, הוא בכושר קטסטרופלי. אדם שאחרי 15 דקות כבר מתחיל לזחור לדופק סביר הוא בכושר לא הכי טוב. ואדם שאחרי 5 דקות חוזר לדופק יציב, אז הכושר שלו תקין או טוב (כמובן שאני סתם זורק בשביל הדוגמא, לא כי בדיוק ככה מודדים). יש לנו 2 עובדות לגבייך : 1. יצאת מאיזון רגשי ואינך חוזר אליו כבר שנה או יותר. 2. היציאה מאיזון לא נבעה ממות הילד שלך או קרב עקוב מדם בו נהרגו חברך הכי טובים או ממות זוגתך. היא נבעה מפרידה שאפילו אתה יזמת. המסקנה שלי משתי העובדות, שיש לך בעייה להתמודד עם לחצים. חשוב מאוד מאוד לומר - העובדות אינן נתנות לוויכוח, כי אתה מעיד על עצמך. המסקנה שלי נובעת מניסיון וידע וחקירה שלי אישיים, היא איננה חייבת להיות מקובלת עלייך. אחרי שהסקתי את העובדה הזו עלייך, אשר בשבילי זה בכלל לא מעט מידע. זה לא שאמרת לי "אתמול כעסתי מאוד על אישתי בגלל ...." ואינני יכול לדעת האם היא תמיד מעצבנת, או שמא אתה עצבני, או בכלל יש בעייה אחרת של לחץ כלכלי. אתה מתאר מאורעות של חוסר יציבות שהם נמשכים על פני רצף זמן ארוך, ולכן מהווים מידע מהותי. כפי שאמרתי, לאחר הסקת המסקנה הזו, אני יכול להסיק די בודאות שבקשר הקודם היון לחצים שהתקשית לעמוד בהם. אולי זה לא נכון להסיק שהפרידה היתה בגללם, אבל זה כבר לא משנה. ואני אסביר מדוע : אם היית אומר לי "בת זוגתי היתה אדם שתלטן ולא נעים", אני הייתי עונה "אם לא היית עסוק כל כך בלחצים של החיים, היית שם לב מהפגישה הראשונה שהיא אדם שתלטן. אבל כנראה כל כך היית לחוץ להרשים, שלא הסתכלת את מי אתה מרשים". אם היית אומר "היא סתם אדם שבעצם לא הביא שום תוכן למערכת היחסים", אני הייתי עונה "את זה יכולת להבין תוך חודש. העובדה שלקח שנים ובנוסף גם אינך מתאושש עד היום, קשורה יותר לעובדה הראשונית שלמדתי עלייך. ה'כושר' הרגשי שלך לקוי". וכולי וכולי. בקיצור לסיכום מחדש של דבריי - ה'כושר' הרגשי שלך היה לקוי תמיד. כל עוד לא היו עלייך לחצים, אז לא ראית זאת. אדם צעיר ונטול מחוייבות עם 'כושר רגשי' חלש, הוא כמו אדם שמן מאוד וחסר כושר שפשוט לא רץ. אם אתה חושב שהאדם השמן צריך לתלות את התקף הלב בעובדה שבטעות הוא עלה במדרגות. אז בהחלט אתה יכול לתלות את מצבך, בפרידה מבת זוג. ולשאלות שלך : יש סיבות להיפרד, אבל אנשים מתגרשים אחרי 10 שנים ומתאוששים. בטח שאתה היית אמור להתאושש לפני 3 שנים לפחות. כשאדם מגיע עם לחצים בחזה כתוצאה מעבודה כברוקר, אז כדאי להחליף עבודה. כשאדם מגיע עם לחצים בחזה כתוצאה מעבודה כפקיד, אז הוא צריך ללכת ללמוד להתמודד. אין מישהו שאין לו סף שבירה. יש אבל אחד שנשבר כי הוא צריך להכין פרזנטציה ל30 איש וכל עתידו תלוי בכך. ויש אחד שנשבר כי הוא צריך ללכת לבוס ולבקש עוד קפה למכונת הקפה כי נגמר. הדרך היחידה לדעת מי נשבר בקלות ומי לא, היא דרך ההתנהלות. אדם רגוע יחסית שפעם ב3 ימים כועס כנראה שלא נשבר בקלות. אדם שנמצא במערבולת רגשית כבר שנה ומעלה, כנראה שנשבר מהר.
 
היי ברק

אני מודה לך על שטרחת להבהיר את הנקודה. הייתי רוצה לחדד : אינני במערבולות רגשית למעלה משנה, מדובר בכחודש בערך, את המערבולת הרגשית שסחפה אותי שנה חוויתי לאחר הפרידה מבת הזוג המשמעותית הקודמת. הלחצים שהיו לי במערכת היחסים הנוכחית היו מעל ומעבר למה שבחרתי לרצות, כלומר - לשחרר את בת הזוג הייתה בחירה מודעת ולא שבירה שנבעה מחוסר יכולת לעמוד בלחץ. עם זאת, הדבר שטורד את מנוחתי בצורה הכי משמעותית הוא שההבנה שבחרתי לשחרר את הקשר כי היה לי רע בתוכו לא משנה את העובדה שהחלק הרגשי בתוכי לא מטמיע את הידיעה ובכ"ז כואב. כפי שציינתי קודם - הייתי שמח לשמוע את דעתך ובעיקר את עצתך לגבי דרך ההתמודדות הנכונה. תודה מראש
 

hilabarak

New member
אם הבנתי נכון את השאלה

אתה בעצם אומר "היה לי רע בקשר, ובחרתי לשחרר אותו, מדוע עדיין כואב לי ?". התשובה לזה היא יחסית פשוטה - ככה זה בחיים. אדם שבוחר לעזוב את עיר מוגריו הקטנה כדי להגיע לעיר הגדולה, יסבול מגעגוע אפילו אם בחירתו נכונה. הגעגוע איננו ל'טוב המוחלט' של המקום הקודם אותו מיצית, אלא לדברים הקטנים. הרי גם בעיר הקטנה שנמאסה כבר על הבחור הצעיר, היו ימי שישי אחר הצהריים בהם היה משתרע על המרפסת בשלווה, או ימי סתיו בהם האדמה היתה מקבלת ריח נפלא.... (נהייתי משורר) במהות, הבחור מיצה, הוא רוצה להתקדם ולחוות והתפתח. אבל זה לא אומר שהוא לא יתגעגע לדברים הקטנים. (אני מניח שזה יכול להיות נכון אפילו לתקופה בכלא, אם הכלא לא היה סיוט מתמשך של אלימות, אלא כלא סביר שגם בו יש רגעים סבירים). אולי אתה חש כאב כללי שאינך מגדיר אותו. אבל ברור לי שהיו זמנים יפים ושעות יפות ורגעים יפים. נכון שהמכלול היה בעייתי, אבל מרגע שנפרדתם, אז אינך חש כבר את מועקת המכלול, ואתה פנוי לגעגוע לדברים הקטנים (הגעגוע אפילו אם הוא מוסתר יוצר כאב). לכן גם זה טבעי שכשחולף הזמן, נגמר הגעגוע לאותם דברים קטנים, ואם אתה אכן יציב באופן עקרוני, אז הכאב יחלוף עם התעמעמות הזיכרון. דרך הפתרון - אל תיכנס לפאניקה מהכאב. אם הכאב מכניס אותך לחרדה מהכאב עצמו, הוא מתעצם. אם מקבלים אותו בשלווה כחלק מכל םפרידה (בין אם מדבר טוב ובין אם מדבר יחסית רע), הוא יעבור בעצמו.
 
היי ברק, היית זריז הפעם ... ../images/Emo13.gif

התשובה האחרונה עשתה לי סדר בדברים, מרגע שתיארת את המנגנון שעובד אצלי כרגע - הדברים פתאום קיבלו זוית שונה, וממש יכולתי להרגיש איך הגוף עובר למצב נינוח יותר. חשוב לי להודות לך על כך, אז ...
:)
 
הטיפים שלי לפרידה

שלום לך זו הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה וההודעה שלך קפצה לי לתחילת המסך, כך שהייתי חייבת להגיב אני מצרפת פה את הטיפים שלי לתהליך הפרידה- אתה מוזמן ליישם את חלקם או לא, אני יודעת שאצלי זה עובד 1. תמלא את החיים שלך בעיסוקים, פגישות עם חברים, הרצאות- ממש תבנה לו"ז מסודר מתחילת השבוע עד סופו. 2. תעסוק בספורט- הספורט מעצים כ"כ ומנקה את הגוף מאנרגיות שליליות ומרעלים. עדיף לדעתי בתקופה של פרידה למתוח את גבול הסיבולת כמה שיותר ולבצע תרגילים ממש כואבים- כך בעיני אתה משתחרר מהעומס הרגשי והכ"כ כואב שכרוך בפרידה. 3. אל תחשוב על הדברים היפים שהיו לך בקשר- אל תתחיל להעלות זיכרונות של מקומות שביקרתם, ודברים שעשיתם אם הזכרונות קופצים לך לראש ת ד מ י י ן שאתה לוקח מחק ומוחק ה כ ל. בהתחלה קשה קצת לדמיין את המחק, אבל לאט לאט מתרגלים שהמחק קופץ לתמונה שדמיינת בראש. 4. תאמין שאתה מ ת נ ה , ממש תפנים את זה מצידי תשנן את זה מול המראה אפילו תסמס לעצמך את זה ומי שלא השכיל לשמור על המתנה שאתה- עדיף שלא יהיה איתך 5. תצא לרקוד- ריקוד משחרר וגורם לך להרגיש טוב עם עצמך 6. תעשה משהו שרצית נורא לעשות ודחית הרבה זמן 7. תאמין שמחכה לך מישהי מדהימה...והיא אכן תופיע מקוה שעזרתי שרון
 
היי שרוני ! ../images/Emo13.gif

כיף לשמוע ... אלו דברים שאכן התחלתי ליישם לאחרונה והתרומה שלהם בהחלט מורגשת, ובכל זאת - הוספת לי רעיונות שלא חשבתי עליהם - כמו עניין המחק וה-SMS לעצמי ...
תודה והמשך יום נפלא ... מה נפלא ... ? מצויין ...
 
למעלה