לנתק את שניהם {וגם את של אלו שיושבים בקצה הרכבת/האוטובוס/בתור כלשהו או סתם ברחוב ושכוווווווווולם יודעים שהם עצבנים/מאושרים וסתם בלה בלה}. ולקבל קצת שקט. מ. אושרת פותחת במחאת: יוחזרו הקופסאות עם החוט.
כשהיינו ילדים. אין לי פלאפון. יש לי מכשיר סלולארי של חברה אחרת. גמאני מדברת ברחוב, אך רק עיניינית, בטח שלא פותחת את כל סודות משפחתי ועבודתי וחיי האישיים לפני כל אוזן אשר באיזור. ואם זו שיחת SOS מחפשת פינה שקטה, ללא אוזניים קשובות.