התיעצות..

[יעל קליימן]

התיעצות.. ../images/Emo22.gif

תחילה הסיפור.. פנתה אלי בחורה עם בעיות מפה ועד הודעה חדשה , כרגע עם דלקות אוזניים חריפות וכאבי תופת . הבחורה ציינה שיש לה קשיים בספיגת האנטיביוטיקה ולכן היא משתדלת לא לקחת את הסוג המאוד חזק שניתן לה.. עד פה הכל טוב...אלא ש.. הבחורה התחילה לספר לי על מצוקה כלכלית קשה והסבירה שלא תוכל לשלם לי על הטיפול , אפילו לא תשלום סימלי... (ורק כדי להשלים את התמונה טיפולים אקוטיים הינם טיפולים יומיומיים בין 2 - 5 ימים...). ועכשיו ידידי לשאלה- האם אנו עובדים לשם הפרנסה ובדרך אנו מטפלים ועוזרים לאנשים או שקודם כל אנחנו מטפלים שגם מתפרנסים ??? יעל

 

[bluebirdi]

יעל

אני חייבת לציין שפגעת בנקודה רגישה. אני נתקלת בדילמה הזאת הרבה הרבה פעמים. לדעתי, חשוב לקחת איזשהוא סכום ואפילו סמלי ביותר מהמטופל, על אף מצבו הקשה. אני חושבת שזה הופך את הטיפול לרציני הרבה יותר ובאופן מסוים גם ל"טיפולי" הרבה יותר. הטיפול הופך ליותר אפקטיבי כאשר המטופל משלם עליו (עד כמה שזה יכול להישמע מגוחך), ההרגשה של המטופל היא שהוא קיבל טיפול ולא שעשו לו טובה, תחושה שיכולה להיווצר אצלו.

 

[odeia]

יעל, אתייחס לשאלה בתור מטופלת

ואולי גם בתור מטפלת. בתור מטופלת, שמצב כיסה לא הכי טוב, קשה מאוד להגיע לטיפול אלטרנטיבי כזה או אחר. כשהתחלתי עם הטיפולים הלכתי למישהי שלקחה ממני סכום סימלי, במהלך הטיפול גם התיידדנו, הפנתי אליה מטופלים, והמטפלת ואני גם לפעמים דיברנו בניינו שיחות שלא קשורות לטיפול, על ענייני דיומא, על המצב הבטחוני באזורינו ועוד. (צריכה לציין שאני מדברת על מה שקרה לפני 3 ו-2 שנים). לפעמים פתאום אותה מטפלת לא מצאה את הזמן אלי, לא חזרה אלי כשהייתי צריכה אותה והיא אמרה שתתקשר או תבוא לטפל בי ועוד כאלו דברים. הרגשתי שהיא פחות מתייחסת אלי בגלל שממני היא לוקחת פחות כסף. רק לאחר שהפנתי אליה המון מטופלים, שמתי לב שזו דרכה עם חלק מהמטופלים, בצורה כזו או אחרת. בהתחלה הייתי יכולה להתייעץ איתה, לדבר איתה, אפילו לשאול שאלות בשביל אחרים ותמיד היא היתה שם בשבילי. לתחושתי, ברגע שהיא התרחבה, היא פחות התייחסה לכאלו שלא מספקים עבודה קבועה ושוטפת. כיום, אני לא פונה אליה בכלל ולא מחפשת את עצתה. היא אכזבה אותי פעם אחת יותר מידי. בתור מטפלת - כידוע אני רייקיסטית, עד היום יצא לי לעשות טיפול מלא לאדם שהוא לא משפחה, רק פעם אחת, עשיתי לבייביסיטר של הילדה, וממנה לקחתי סכום מגוחך וסמלי, כי זה היה בדיוק אחרי שסיימתי ללמוד ונאמר לנו שחייבים לקבל תמורה כלשהי. אני מטפלת בהמון אנשים מרחוק, דבר שאף פעם לא לוקחים עליו כסף, ובבני משפחה וגם מהם אני לא לוקחת כסף. לפי דעתי התשובה על השאלה שלך תלויה בהמון משתנים, מי המטפל, מי המטופל, מה מצב המטפל כלכלית, ומה מצב המטופל כלכלית. מה התחושה עם לא לקבל תמורה ומה התחושה עם לקבל תמורה מאותו מטופל ספציפי. רק צריך להשמר לא להגיע למצב שבו מזניחים מטופל, בגלל שהוא לא כדאי כלכלית.

 

[דוד כפרי]

יש לך זמן? יש לך כוח? יש לך כסף?

תני "מעשר" ממה שיש לך. אם אין לך ממה לתת, אל תתני. אני יודע שהתשובה נשמעת קצת מתנשאת, אבל אני בטוח שהיא גם נכונה. אם יש לך זמן ואנרגיה לטפל בחינם, בלי שזה יפגע במשפחה ובפרנסה שלך - עשי זאת. צודקים הטוענים שהטיפול ברפואה המשלימה יקר... אבל אם חסר לך כסף, או זמן למשפחה, והטיפול בחינם בא במקום מטופל בכסף ו/או במקום זמן יקר עם המשפחה, זה לא שווה את זה. נותנים ממה שיש. ודרך אגב, צודקים הטוענים שיש לקחת כסף (או שווה-כסף) ממטופלים - אפילו אם זה 10 שקלים, או שהיא תביא עוגה לפרוס ולשים על השולחן בקבלה לקליניקה שלך. אבל אלו רק דעותי...

 

[estie]

שלום יעל, אנו אכן מתפרנסים מעבודתנו

כמו בכל מקצוע יש מכונים ומרכזים של מתנדבים שאליהם אפשר להפנות אנשים - תחום המתנדבים הגדול ביותר הם אלו העובדים במה שנקרא ´אנרגיה אוניברסלית´. השאלה היא מעמיקה יותר שכן אין זה רק עניין של פרנסה אלא עניין של המרה אנרגטית. כאשר לא ניתן תום כלשהו (שיכול להיות גם בדרך שאינה מערבת כסף) הרי ההמרה נעשת בין מה שמשתחרר מהמטופל/ת לבין מה שנותנת המטפלת....! האם לדעתך מגיע לך לקבל את מה ששחררת ממנה? אני דוקא מצאתי שנחמד לתת טיפולים בתמורה לדברים שאני צריכה. כרגע לדוגמה זה תפירה של סדינים אולי בגדים.... שבת שלום, אסתיה

 

[יעל קליימן]

רגע רגע רגע..

אבל מה עם תחושת שליחות? אלוהים נתן לי מתנה , האפשרות שלי לרפא אנשים, לאבחן אותם נכון ולבנות מערך טיפול מתאים .. האם אני צריכה לתעל את המתנה לעשיית כסף?

 

[m_katzmann]

לי אין כל תחושה של שליחות

אני לא שונה מכל שאר בני האדם. אני חושבת שאותה הבעיה היתה עולה גם אם הייתי בוחרת בכל מקצוע אחר. אסור לנו לשכוח שאנחנו כולנו בני אדם וחובתנו אם אנחנו רוצים לעזור לעצמנו ולחברה בה אנו חיים היא לתרום לאלה שבשולי החברה, כי התעלמות משכבה זו היא פצצת

זמן מתקתקת. מאיה

 

[אסתי123]

"מתנה"

ליעל האם לא למדת בשביל המתנה הזאת? האם לא הישקעת זמן, כסף ואנרגיה? אבל חוץ מזה, המפתח הוא איזון. האם אדם יכול לאכול ולאכול בלי להוציא? אי אפשר רק לקבל ולקבל ולקבל... עליך לקחת תמורה לא למענך אלא למען המטופל. על גודלה החליטי את. זאת בהחלט יכולה להיות תמורה צנועה ביותר בהתחשב בנסיבות.

 

[דוד כפרי]

תלוי, מה לדעתך עדיף:

שתעבדי בהיי-טק לפרנסתך, ובזמנך החופשי תטפלי חינם; או שתטפלי במשרה מלאה, תמורת כסף שיאפשר לך גם להתפרנס בכבוד וגם להמשיך ללמוד ולהתפתח. אין לי תשובה "סופית" לשאלה הזו - אני מתלבט בה בעצמי...

 

[estie]

אלהים לא נתן לך מתנה יעל אלא כלי עב

מה שקיבלת יעל הוא כלי עבודה כדי להגשים את רצונו. האם את חושבת שרצונו הוא שתחיי בחסר ותייצגי אותו כמהות של חסר? מתנות מקבלים רק לאחר שמגשימים יעוד - זו לפחות דעתי. אין צורך ´לשדוד´, אפשר לתת מלגות, אפשרות תשלום בתשלומים או בדבר אחר כפי שכתבתי לפני כן. גם ההודעה של אסתי123, לרגע הייתי צריכה לחשוב האם לא, בטעות, יצרתי כתובת חדשה, עד כדי כך היא מתאימה לי. שבת שלום אסתיה

 

[m_katzmann]

שאלת השאלות

והתשובה כל כך קשה. אני מאמינה שמי שנותן גם מקבל ואם נותנים ללא תנאי גם נקבל מתישהו, באיזושהי דרך בחזרה ואפילו בריבית דריבית. אבל איפה הגבול? זוהי שאלה עליה עדיין לא מצאתי את התשובה. במקרה הזה, כאשר ברור שלמטופל אין יכולת תשלום והוא כל כך זקוק לטיפול - כן הייתי נותנת אותו. אני גם לא מאמינה בקלישאה של מי שלא מקבל תשלום על עבודתו מוכר את עצמו בזול. כמובן שלא צריך לעבור את הגבול הדק בין נתינה לבין ניצול על ידי אחרים. פתרון יחסי מצאתי כאשר אני באופן קבוע תורמת מספר שעות לאוכלוסיה במצוקה ומהשאר אני לוקחת סכום שיעזור לי להמשיך ולתת את המקסימום שבי לעצמי ולאחרים. אני לא חושבת שיש כלל אחד שמתאים לכולם. וכל אחד פועל כרגע מנקודת המבט המתאימה לו ביותר. אם במוסדות הציבוריים היו מכירים ברפואה האלטרנטיבית ונותנים את אפשרות הבחירה בין טיפולים (לא למטרת הרגעה בלבד) אלטרנטיביים לקונבנציונליים במסגרת סל הבריאות - היתה ההתמודדות שלנו הרבה יותר פשוטה, כי אז אפשר היה לשלוח כל מטופל שלא יכול לממן זאת לקופת החולים. מאיה

 

[יעל קליימן]

אבל יש פה עניין של עיקרון..

מי אני שאחליט מי זקוק לטיפול או מי באמת לא יכול לשלם? הפתרון שלך בהחלט הגיוני במסגרת כוללת , האם יש בו חריגות? האם אחרי שמילאת את מכסה שקבעת לעצמך , יגיע עוד מטופל אחד נזקק?

 

[estie]

הי יעל

את השיעור שלי למדתי ב1991, במהלך לימודי האורה סומא נותרתי ללא כסף לשלם עבור אחד משלבי הלימוד. כאשר דיברתי עם דיירקטור האקדמיה הוא אמר לי כי חסרה לפנימיה טבחית ולכן אם אני מוכנה לבשל במהלך ששת הימים של הלימודים שתי ארוחות חמות ליום - ל 30 איש - הרי אני יכולה להשתתף בלימודים בלא לשלם את שכר הלימוד. עשיתי זאת והפנמתי את השיעור הזה היטב שכן הוא פתח אותי עצמי לקבלה ונתינה של מגוון דברים. לדעתי כדאי שתשאלי את האדם הנדון מה כישוריו וכשרונותיו, כשרונותיה ותבקשי כשכר דבר מה מתוך מה שאת צריכה והמטופל/ת יכול/ה לספק, כך שתיכם/שניכם תזכו. עובדה אם עד אתמול ההחלפות של טיפולים היו בתפירה של בגדים או מצעים הרי כעת זה התפתח עם מישהיא אחרת שתעשה עבורי תרגומים מקצועיים. מה שחשוב לזכור הוא כי אותו מטופל צריך להגיע כשהשכר שסוכם צריך להיות מוכן ולא מתוכנן לזמן עתידי כלשהו. ברכות לבביות, אסתיה

 

[yoelnd]

יופי למטפל ומה הטיפול....

קראתי בעיון רב את הנאמר לעייל. יש לזכור כי המטפל הינו המכוון בלבד והוא יוצא מהמטופל עם רשימה ארוכה של תוספים וכד´ שהם בד"כ הכסף הגדול אם למטפל ואם לבתי טבע ואז איפה זה נגמר????? אני אישית תורם כיום בשבוע לטיפולים במקום סגור לשם ההנאה והסיפוק ודעתי היא שאפשר לעשות כך והכסף לא בא משם כי אם מאותם הסובבים שמתענינים ונפתחים. אני עובד בחנות ומייעץ לאנשים על תוספי מזון והכל וכן מפנה למטפלים באיזור ונכון לוקח גם אליי, אז בחנות לא מרוויחים משהו אבל מהלקוחות שבאים אלייך לקליניקה ..... שהעולם יהיה ורוד ויפה, בריאות ושלום!

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

הגיע הזמן להתייחס, לא? וווואאוווו ../images/Emo3.gif

נתחיל בזה שהמקצוע בחר אותי ולא אני אותו... נמשיך עם זה שאני מרגישה שליחות בעבודתי ושממילא, כל נסיונותיי לא לטפל, ללמד עלו לי בדמים... אז אני עובדת כל הזמן, בדרך כלל לא ממש מתפרנסת... ולומדת את השעור הקשה מכל.... אז לקח לי כמה שנים להבין שאני שווה את משקלי בזהב... ולקח לי כמה שנים להבין שזה בסדר לקבל תשלום... אני כבר יודעת להציב את התנאים שמתאימים לי ולתת לאחרים לבחור... אבל... אני כאן... עם כל הלב... ואני בהפרעות אכילה - גם... וכל הזמן מנסים אנשים טובים לומר לי לא לתת את כל התשובה, להשאיר טעם של עוד... ואומרים לי לא ללמד אנשים לטפל בעצמם כי זה לא כלכלי... ואומרים לי לעשות את אותו הדבר ביותר פגישות... ועוד עיצות חכמות ונבונות... ולי קשה להתפשר על האמת שלי... קשה לי לתת חצי ולהשאיר אדם רעב... קיבלתי מתנות מופלאות ואני נהנית בכל פעם שמצליח לי לעשות בהן שימוש נבון. בשורה התחתונה - זו התמורה הגדולה ביותר שלי, שמישהו מרגיש טוב יותר, שמישהו מממש את כישוריו טוב יותר, יוצר, אוהב, חי באמת... למדתי עם השנים שזה לא יעיל לעבוד בחינם (חשוב שתהיה זרימת אנרגיה לשני הכיוונים) עוד לא למדתי לעשות שימוש נבון בעיסקאות חליפין...

ו... מצבי חירום הם נקודת החולשה שלי.... יש נושאים בהם אני עוזרת בחינם - חד הוריות וחינוך ביתי... עוד לא למדתי לשמור על גבולות נכונים ופעמים רבות אני עוד נשאבת לשיחות על תחומים שמקומם יכירם בקליניקה, או בסדנאות... יש לי חזון - קיבלתי אותו בדצמבר 83/ינואר 84 - אני פועלת למימושו... התכנית היא שתהיה בו קרן שתעזור למי שמתקשה (לא יכולה לחשוב על עבודה בתחום ללא "פרו-בונו" כשאנשים מדברים איתי היום על "אין לי כסף" אני מקשיבה היטב... אצל אנשים רבים המשמעות היא: "אין לי כסף בשביל זה..." או "קשה לי לשלם לך את הכסף" או "זה בזבוז כסף לשלם על טיפול / שיחה..." עבור הרבה אנשים המשמעות היא: "אני לא רוצה להבריא..." או "אני מפחד..." ויש את הבודדים שיעשו את הכל למען בריאותם ובאמת אין להם... - אני משתדלת לזהות אותם... הם יעריכו מאוד את מה שהם מקבלים ויעשו שימוש טוב במה שלמדו... הם יתנו את מה שהם יכולים - בכל דרך אפשרית. הייתה לי תקופה של חצי שנה בה נתתי לאנשים לשלם לפי יכולתם ואפילו בכלל לא... זה היה שעור מדהים... אלו שטענו שהכסף מפריע להם - המשיכו לא להגיע... מי שלא היה להם - שלמו הכי הרבה... מי שלא ממש שיתפו פעולה - שלמו הכי מעט... מקרי? - לא חושבת... הבנתי שאנשים משלמים לפי יכולתם לקחת לעצמם מהפגישות... אנשים משלמים לפי רמת שיתוף הפעולה שלהם עם התהליך... אדם שקשה לו - אני נותנת לו לקבוע את ההקלה: = לשלם סכום קבוע בחודש ולקבל טיפול לפי הצורך - ייתכן שאדם יטופל לאורך חצי שנה וישלם לאורך שנה וחצי... = לקבוע סכום פר פגישה שהוא מסוגל לעמוד בו ובלבד שלא יהיה בדיחה. זה צריך להיות סכום שהאדם לא חש שקיומו מאויים בגללו אבל שזה עדיין מאמץ להוציאו. וווואאאאאוווווו, יעל, הנושאים שאת מעלה לפעמים.... למטפלים רבים שפגשתי, זו פרנסה. הם עובדים ומקבלים תשלום וזהו... אני? תנו לי רק לעבוד... הקושי הוא כשאני צריכה לשלם על אוכל, חשמל, שכ"ד - שם ה"פרנסה" מנקרת בראש... זה הבית-ספר הקשה ביותר שלי בחיים - ללמוד להתפרנס נכון ממה שאני עושה ממילא... קצת נסחפתי, אבל... תודההההה, אני אוהבת את הסוגיות שלך... נאוה

 

[adigreen]

יעל שלום

אמנם אינני עוסק בתחומי ריפוי או רפואה. מניסיוני בחיים "מה שלא עולה כסף - לא שווה כסף" אמנם זה רע לעשות הכללות, אבל הגדולה האמיתית היא לאתר את אילה שבאמת, אבל ממש באמת אינם יכולים לשלם. לגביהם זו ממש מצווה לתת ולעזור הן במסגרת הטיפול והן במסגרת התחושה שאני לא לבד לגמרי בעולם הזה ויש מי שרוצה וגם יכול לתמוך. יסלח לי האלוהים, אבל, יש לי תחושה שהרגשת קיפוח והרגשת מגיע לי היא לעתים תחושה סובייקטיבית ועם רגשות כאלה יש לדעתי להלחם ולא לוותר. לסיכום דברי, ברמה העקרונית יש לגבות תשלום עבור כל טיפול, אם כי התשלום יכול להיות סימלי במקרים מיוחדים. במקרים בהם התחושה היא של חוסר אמיתי הרי שזה מבורך לתת טיפולים ולתרום לרווחתו של הזולת ולסיפוקנו האגואיסטי. אלעד

 

[יעל קליימן]

../images/Emo124.gif נאוה

אני מעלה סוגיות ?

את, כל תשובה שלך - שבוע וחצי מחשבה...

יעל

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח