התיסכול!!!!

התיסכול!!!!

היי
חדשה פה
ואת האמת כבר אין לי עם מי לדבר אז החלטתי שהמקום הכי טוב יהיה איפה שמכירים את הבעיה,... די התיסכול הורג אותי לא מצליחה לתפקד בבית בעבודה עם חברים או עם המשפחה הנושא הראשון והיחיד שעולה בראשי --- הריון----
כבר לאחר 3 הזרעות ושנתיים של צפייה כלום לא קורה, החודש נפגשת עם ה" המומחה" פרופסור משיח ומייחלת לשמוע בשורות טובות שלא כוללות בתוכן את נושא ההפריות כי אין לי כוח נפשי נוסף בכדי לעבור את זה.
הבעל שלי מדהים ותומך אבל מרגישה שאני מאכזבת אותו ואף מילת עידוד שלו לא באמת עוזרת

דייייייייייי מה עושים כבר ??????????????
 

napit

New member
היי חמודה

מצטערת לשמוע על התחושות שלך...
מאחלת לך שהרופא החדש יביא איתו דרך חדשה שתביא איתה את ההריון המיוחל.
לגבי התחושות, אולי כדי למצוא מישהו שיקל עליך לדבר איתו. חברה, או אפילו מישהי שעוברת את זה בעצמה.
יש לא מעט מטופלת פוריות שנפגשות עם קבוצות תמיכה ומרגישות שזה עוזר להן.
בסופו של דבר כל אחת מוצאת את הדרך שמקלה עליה, אפילו במעט.

אני כאן אם את רוצה לדבר...
 
תודה מקסימה

הבעיה היא שאחרי שאני מדברת אני מרגישה שאנשים מרחמים עליי ומבטי הרחמים יכולים להוציא אותי מדעתי!!!!
 

napit

New member
מכירה את מבטי הרחמים

שונאת אותם!
אז אולי לדבר עם מטופלות פוריות, בשיחות איתן תמצאי הזדהות ולא רחמים...
 
איך עוברים את זה?

נשמע שאת , כמו מטופלות פוריות רבות, חשה בדידות בטיפולים.
מעבר לבעלך שתומך , אבל לא יכול להבין באמת באמת מה את עוברת, מרגישה וחווה, נשמע שאין לידך עוד מישהו (מישהי?) שיכולה להיות שם בשבילך,
אבל באמת בלי רחמים, אלא בהכלה, אמפטיה והקשבה.
אני מצטרפת להמלצה לחבור לנשים שנמצאות בטיפולי פוריות או לקבוצת תמיכה או לפנות לייעוץ מקצועי .
בהצלחה!
 
שמעתי על קבוצות תמיכה במרכז

השאלה אם מתקיימות כאלו באזור הדרום ובבאר שבע בפרט? מרגישה שממש חייבת לפרוק עוול... מבחינה נפשית מרגישה שאני מתמוטטת!!!
 
הי יקירתי, מאד מבינה לליבך

ומזדהה מאד עם תחושותיך...
בהחלט מאד עוזר למצוא מטופלות נוספות (כמו כאן למשל) לדבר איתן ולפרוק...
הסביבה שלי הרבה פעמים לא יודעת להגיב, והתהליך הזה שאנחנו עוברות - גם אם הוא לא "מחלה" ו"הכל בסדר" (טפו טפו טפו יש זוגיות וכו') - ואולי דווקא בגלל זה - הוא תהליך מאד לא פשוט.
מי שלא נמצא או מכיר מבפנים בד"כ מגיב בבורות מוחלטת.
החל מ"רק תרגעי וזה יסתדר" דרך "זה הכל בראש", עד "אם רק תעלי\תורידי במשקל\" ו"אם רק תתחילי\תפסיקי ספורט" - מסוג התשובות שרוב הסיכויים שמישהו שיש לו "מחלה אמיתית" לא היה נאלץ להתמודד איתן.
אז לי יש גם את האספקט של הקושי "האובייקטיבי" של התהליך עצמו - ואם נזניח רגע את ההזרקות - הקושי היותר גדול הוא רכבת ההרים הרגשית חודשית, ומה שעוד יותר מקשה זה חוסר הלגיטימציה מהסביבה לכאב ולקושי והתחושה המאד מאד חזקה של בדידות. כמו שחברה שפגשתי בקבוצה אמרה בצורה כל כך מדוייקת "זר לא יבין זאת".
את מוזמנת ממש לכתוב לי ולקשקש איתי (אני מהמרכז - אבל היי - יש היום טכנולוגיה שנקראית טלפון...)
יש אתר של ארגון אמריקאי שנקרא the national infertility association- RESOLVE, ומצאתי בו מאמרים שעניינו אותי - אחד מהם - http://www.resolve.org/support/Managing-Infertility-Stress/emotional-aspects.html
ויש עוד כמה:

http://www.resolve.org/support/Managing-Infertility-Stress/
http://www.resolve.org/support/Mana...and-infertility-treatment-considerations.html
http://www.resolve.org/support/Managing-Infertility-Stress/healing-the-wounds-of-infertility.html
http://www.resolve.org/support/Managing-Infertility-Stress/personal-story-forgiving-infertility.html
http://www.resolve.org/support/Mana...e-outlets-to-grieving-during-infertility.html

תקופה לא פשוטה בכלל - מקווה ומאחלת שתעבור לכולנו במהרה....
חיבוק גדול
 
במחלקת ivf בסורוקה יש עובדת סוציאלית שאפשר לשוחח איתה

בפגישה אישית, ופעם היה תלוי על הקיר דף עם הזמנה למפגשים,
שווה לבדוק.
&nbsp
בהצלחה
 
למעלה