התייעצות
שלום לכולם, יש לי חבר כבר 4 שנים (אני בת 22 וחברי בן 26). אביו של חברי נפטר כשהיה ילד ואימו הכירה בן זוג חדש שעימו חיה 15 שנה. היחסים בין בן זוגה לבין חברי הם יחסים קרובים מאוד. לפני קצת יותר מחצי שנה נפטרה אימו של חברי ממחלה קשה וארוכה. תמכתי בו כל הזמן ואני עדיין תומכת ואוהבת. למרות זאת קשה לי להזכיר את אימו בנוכחותו, לפעמים אני רוצה לעלות לקיברה אבל לא נעים לי לבקש זאת ממנו. אמרתי לו שאם הוא רוצה ללכת לשם אז שידע שאני תמיד ארצה להצטרף. היחסים ביני ובינה לא היו קרובים כשל אם ובת אולם בכל זאת הרגשתי בנוח בנוכחותה, דיברנו והיחסים סך הכל היו טובים מאוד. אני ובן זוגי חושבים על חתונה בעתיד הרחוק ומדי פעם אני חושבת על כמה שהיא תהיה חסרה בחיינו. אני גולשת לפורומים של "חתונות" ו"חמותי ואני" ופשוט כואבת את אובדנה. אני ובן זוגי מדברים כמעט על הכל. עליה אנחנו כמעט שלא מדברים, קשה לי לשתף אותו בתחושותיי. היחיד שאני מסוגלת לדבר איתו עליה זהו בן זוגה שהיחסים בינינו די טובים. האם לדבר עם חברי על כך? האם לחכות שהוא יתחיל לדבר עליה, אם בכלל?
שלום לכולם, יש לי חבר כבר 4 שנים (אני בת 22 וחברי בן 26). אביו של חברי נפטר כשהיה ילד ואימו הכירה בן זוג חדש שעימו חיה 15 שנה. היחסים בין בן זוגה לבין חברי הם יחסים קרובים מאוד. לפני קצת יותר מחצי שנה נפטרה אימו של חברי ממחלה קשה וארוכה. תמכתי בו כל הזמן ואני עדיין תומכת ואוהבת. למרות זאת קשה לי להזכיר את אימו בנוכחותו, לפעמים אני רוצה לעלות לקיברה אבל לא נעים לי לבקש זאת ממנו. אמרתי לו שאם הוא רוצה ללכת לשם אז שידע שאני תמיד ארצה להצטרף. היחסים ביני ובינה לא היו קרובים כשל אם ובת אולם בכל זאת הרגשתי בנוח בנוכחותה, דיברנו והיחסים סך הכל היו טובים מאוד. אני ובן זוגי חושבים על חתונה בעתיד הרחוק ומדי פעם אני חושבת על כמה שהיא תהיה חסרה בחיינו. אני גולשת לפורומים של "חתונות" ו"חמותי ואני" ופשוט כואבת את אובדנה. אני ובן זוגי מדברים כמעט על הכל. עליה אנחנו כמעט שלא מדברים, קשה לי לשתף אותו בתחושותיי. היחיד שאני מסוגלת לדבר איתו עליה זהו בן זוגה שהיחסים בינינו די טובים. האם לדבר עם חברי על כך? האם לחכות שהוא יתחיל לדבר עליה, אם בכלל?