התייעצות..

[Ana Lyn Newkirk]

התייעצות..

זה מכתב שפרסמתי בעוד כמה פורומים.. אז יש דברים שאתם בטח כבר יודעים עליי.. אבל אם בא לכם אז תנסו להתייחס לזה.. אני ממש במצוקה נפשית בזמן האחרון.. אז ככה.. הסיפור שלי הוא כזה.. אני בן 18..בכיתה י"ב.. עד גיל 16-17, אז אף פעם לא ידעתי לנצל את החיים..לא הייתי יוצא, לא הייתי מבלה.. ממש לא נהניתי מהחיים.. הייתי בן אדם ממש לא חברותי.. כל פעם כששמעתי שחברים אומרים שזו התקופה הכי טובה בחיים שלהם אז שאלתי את עצמי "איך" כי אני אישית כל החיים רק ייחלתי לרגע מסוים שיבוא מתישהו שאני אהנה.. לא התנסיתי בכלום.. לא הייתי שותה/מעשן/עושה סקס, או אפילו מנסה.. פשוט חייתי במין בועה אינסופית.. ואז בגיל 17 וחצי עברתי טסט.. ומאותה שניה שנגמר לי המלווה, בסביבות ספטמבר, החיים שלי השתנו ב-180 מעלות.. התחלתי סופסוף להנות מהחיים.. הפכתי סוף סוף לבן אדם, ויצאתי מהבועה.. מילד קטן ועלוב הפכתי לבן אדם עצמאי, בוגר, ושיודע מה טוב לעצמו.. זה התבטא בכך שהתחלתי לצאת לבלות כמה פעמים בשבוע, התחלתי לעבוד והרווחתי במשך תקופה דווקא דיי טוב, 2000 ש"ח בחודש, שזה מעולה לתלמיד בי"ב.. מעבר לזה, הכפלתי, אם לא שילשתי, את המעגל חברים שלי, למדתי להתמודד עם כל מיני מצבים ובעיות קשות שמתמודדים בעולם האמיתי.. למדתי לקחת אחריות על החיים שלי.. את העניין של הקפיצה הפתאומית של הבגרות שלי אפשר היה להבין גם במובן הסמלי, שבמשך השנים עד גיל 17 אנשים שהייתי פוגש בפעם הראשונה, תמיד היו חושבים שאני בן 14-15, ומאז שהתחילה התקופה הזו, אנשים נותנים לי 20+ ושמעתי בתקופה הזו לא פעם את האימרות שאני הרבה יותר בוגר מבני גילי, ושאנשים מופתעים מהיכולת שלי לנהל את החיים שלי באופן עצמאי. העצמאות שלי התבטאה גם בזה שהתכוונתי להשכיר דירה.. (אני עדיין מתכוון) מה שעד כה לא יצא, אבל זה צעד שאני מרגיש שהוא נדרש בכל מחיר.. אני לא מסתדר ואף פעם לא הסתדרתי עם ההורים שלי (זה הגיע במשך השנים לעשרות סיטואציות של אלימות הדדית בין בני המשפחה ואף תלונה שהגשתי נגד אבא שלי במשטרה לפני חודש) ולאחרונה כבר הגעתי למצב שאני מנסה כמה שפחות להיתקל בהוריי.. לאחרונה קרה משהו שגרם לי למוות קליני פתאומי.. הכרתי קבוצה של כמה ערסים והתיידדתי איתם, ואחרי כמה פעמים שיצאנו, אחד מהם הרים לי את האמברקס באמצע הנסיעה, בתור מין הרגל שלו, מין בדיחה מטומטמת.. ועשינו תאונה.. בנס ניצלתי מפגיעה חמורה.. אבל האוטו הלך קאפוט.. אח"כ עברתי שבוע של סבל של נאומים והטפות בלתי פוסקות של ההורים שלי.. וגם אחרי שהם נרגעו.. מצאתי את עצמי בסיטואציה מדכאת.. אני בלי אוטו.. תקוע.. אין לי שום דרך להפגש עם אנשים, כי יש לנו כמשפחה בעיה שאנחנו גרים בעיר דיי ריקנית, ושבלי אוטו קשה להגיע למקומות מרכזיים, אלא אם כן מוציאים מאות שקלים על מוניות בשבוע.. אז כרגע אני כאן.. בבית.. תקוע.. מרגיש כמו בבועה.. לא יוצא.. ולא כי אני לא רוצה או לא יכול.. אלא פשוט כי אין לי אפשרות.. אפילו ביומולדת שלי שהיתה לפני שבוע יצאתי רק פעם אחת בערב שלפני כן וביום עצמו הייתי תקוע בבית והרגשתי תקוע.. יש לנו בבית עוד רכב, שהוא של אבא שלי, אבל כרגע הוא לא מוכן לעשות לי ביטוח עליו כי הוא בן אדם אגוצנטרי ולא פשרן, והוא לא רוצה שאף אחד חוץ מאמא שלי יתקרב לאוטו שלו.. ומעבר לזה, אני גם ממש לא מסתדר איתו בכללי.. חשבתי לקנות אוטו זול.. אבל כשראיתי את איכות המכוניות הזולות שיש כיום אז נרתעתי מהרעיון.. בינתיים אני מרגיש תקוע וסובל ממועקה נפשית רצינית.. אני כבר לא יודע מה לעשות עם זה.. כבר בא לי להפסיק לחיות בקצב הזה.. יש לכם הצעות לגבי מה לעשות? גם במובן הפרקטי, מה עושים כדי שאני אשיג אוטו חדש ואוכל להמשיך לקיים את חיי כבחור בן 18 ולצאת מהכלוב הזה, הבית של הוריי.. וגם במובן הרגשי.. איך להתמודד עם זה, איך לעודד את עצמי, איך לנסות לנהל דיון עם הוריי בלי שאני אריב איתם ובלי שהם ידחו את הבקשות שלי כל פעם (למשל.. שדיברתי איתם שיעשו לי ביטוח על האוטו של אבא שלי והם התחילו לתרץ כל מיני תירוצים שקריין כדי להתנער ממני והרגשתי כמו ילד בן 4 שמסתירים ממנו כל מיני עובדות ומורחים אותו בסיפורים)

 

[QueIronia]

Reality Chaeck!!!

צביקה, אתה חי בסרט! פסיכולוג אני ממש לא, אז אני לא אגיב ל"מועקה הנפשית" שלך, אבל מעבר לזה, ממש הגזמת... "עיר די ריקנית" - אתה גר ברמת השרון, לא? זה די החור של התחת של הרצליה, ולא יקרה לך כלום אם תשתמש קצת בתחבורה ציבורית שהיא לא מונית. חוץ מזה, אני מאמין שיש מוניות שירות שאפשר לקחת גם בשבת. לא היה לך רישיון - זה לא הסיבה שלא היו לך חיים. אני לא יודע איפה אתה חי, אבל אני לא מכיר בנאדם אחד שלא יצא לבלות עד גיל 17 בתירוץ שלא היה לו רישיון. ואני עדיין מתעקש שגם בלי אוטו אפשר להסתדר. רוצה דוגמא? ידידה ממש טובה שלי מהלימודים, כרגע אין להם אוטו בבית (זה רק היא ואמא שלה כרגע). היא לומדת באוניברסיטת ת"א וגרה בעיר שהיא באמת ריקנית - רמלה. כל שאר החברים שלי בקבוצה גרים באיזור השרון וצפון ת"א. זה אומר שהיא אף פעם לא באה ליציאות כי אין לה אוטו לסוע בו? לא! אז מתגמשים - נפגשים כשיש תחבורה ציבורית. לדוגמא, בחמישי בערב. היא לוקחת רכבת לת"א ומשם יצא לי לאסוף אותה כמה פעמים. היא נוסעת כל כיוון לאוניבסיטה, 5 פעמים בשבוע, במשך שעתיים, בשני אוטובוסים / אוטובוס ורכבת. רמת השרון, שלא כמו רמלה, קרובה לצפון ת"א, קרובה להרצליה, ויש בה את הסינמה סיטי! אז לומר שאי אפשר להסתדר בלי אוטו?! הגזמה רצינית. לגבי התאונה, שהיא זו שהביאה למצב שאין לך כרגע אוטו לנהוג עליו - אני רק יכול לומר לך לבחור יותר בקפידה את החברים שלך. גם אני עד התיכון לא הייתי מוקף בעשרות חברים. זה אומר שהסתובבתי עם כל ג'וק שהופיע מול הפרצוף שלי? לא. לגבי ההורים שלך - נשמע שעם אמא שלך אתה יותר מסתדר. אולי תנסה להגיע דרכה לאבא שלך? ולגבי הקשיים שלך בלימודים שאתה כל הזמן מעלה - אם לא היית עובד כ"כ הרבה (אני מניח שאתה מרוויח לא הרבה יותר משכר מינימום. נניח 20 ש"ח בשעה - זה יותר מ-20 שעות בשבוע) היית גם מספיק את כל המשימות שאתה לוקח על עצמך. ואוטו - זה לא רק הכסף בשביל לקנות, זה ההחזקה, שכוללת דלק וביטוח (ומגיעה לאלפי שקלים בשנה). אני מקווה שאתה לא באמת חושב על התאבדות. תאמין לי שיש הרבה מאוד אנשים שחוים קשיים דומים מאוד לשלך, אם לא יותר. בינתיים תתמקד בדברים החיוביים שבחיים שלך.

 

[QueIronia]

*check

 

[Ana Lyn Newkirk]

אז ככה..

דבר ראשון.. רמה"ש זו בת'כלס עיר דיי ריקנית.. זה שיש בה טחונים וזה שהשם שלה ידוע לא אומר שיש מה לעשות בה.. אין בה שום קניון.. וה"מקומות בילוי" שיש בה זה שלוש פיצריות ושני מועדונים שיש שם בד"כ בימי שישי מסיבות לבני 10-14 ששם חוזרים ממסיבה בשעה 00:44 [בדיחות יגאל].. ואגב, הסינימה סיטי היא רק על הנייר ברמה"ש.. המרחק בינה לבין השכונה ברמה"ש שהכי קרובה אליה היא 3/4 שעה הליכה.. ולאזורים אחרים ברמה"ש (כמו הבית שלי) המרחק הוא מעל שעה הליכה.. לגבי המוניות שירות, אז אני באמת אבדוק את הנושא.. למרות שת'כלס אין לי מושג איך כי בדקתי בספר טלפונים וב144 ולא השגתי טלפון של חברת מוניות.. לגבי הרכבות והאוטובוסים וההקפצות מצד ההורים וכל זה.. אז לדעתי זה כן בעיה, מכמה סיבות: 1. זה הרבה יותר מתיש נפשית ללכת כל פעם ולחכות בתחנה וכל זה.. ולעלות על כמה אוטובוסים.. 2. מעבר לזה, אין אוטובוסים בימי שישי וזה בעייתי. 3. זה מבזבז לי זמן שאני יכול ללמוד בו ולהשקיע בדברים אחרים. לדוגמא, בתקופה שהיה לי אוטו, הייתי יכול ביום אחד, להספיק ללמוד עד 17:00, אח"כ ללכת לעבוד, אח"כ לשבת לחרוש בבית למבחנים ואז להספיק עוד לצאת לבלות בימים האלה.. מאז העניין עם האוטו, הזמן שלי כל הזמן מתבזבז, ובחנוכה למשל היו ימים שלמים שרק נסיעה למורה פרטי היתה סיפור מהסרטים וגזלה לי כמה שעות.. אני גם בי"ב שזו תקופה שממש חשוב יהיה בה זמן. 4. אני אגיד בכנות.. בתקופה הזו יצא לי כבר ללכת למקומות מסויימים, מועדוני חושפנות כאלה ואחרים, שזה ממש לא נשמע לי הגיוני שאני אצטרך לבקש מאמא שלי להפקיץ אותי לשם.. זה משהו שבן אדם עצמאי עושה. לגבי החברים האלה שהרסו לי את האוטו.. אז באמת בחנתי אותם מראש, וידעתי טוב מאוד על הקטעים שלהם.. אבל מה לעשות, בעולם אין שחור או לבן.. אין קבוצות קיצוניות ומנוגדות לחלוטין.. אפילו שהיתה להם תפיסה מעוותת לגבי חיי אדם (בנוגע לאמבקרס, שבלי קשר לתאונה זה מעשה שהוא מעבר לנורמות החברתיות ועובר את הגבול של "לשחק אותה גבר") אבל כן.. אני הסתדרתי איתם והיה בינינו קליק.. והם עזרו לי בדברים מסויימים והכירו לי בחורות.. ולפעמים באמצע השבוע כשחברים אחרים שלי הלכו לישון ב-22:00 לפני יום לימודים, וממש רציתי לצאת, אז יכולתי ללכת איתם.. אז זה לא שחור או לבן.. וכן.. אני אשתדל להיות קצת יותר בררני בקטעים האלה.. לגבי ההתאבדות.. אז אני לא רשמתי את זה כדי למשוך צומי, אלא כדי באמת לבטא את מה שאני מרגיש.. אני לא יודע מה יהיה איתי, אבל מבחינת ההרגשה שלי, החיים שלי הגיעו כרגע לאין מוצא. אני בי"ב, שזו בת'כלס התקופה הכי פוריה ויפה של החיים.. אח"כ יהיה צבא, אונ', שנת שירות (אולי) ועוד כל מיני תקופות שאני לא באמת אהיה כ"כ עצמאי מצד אחד אבל עדיין צעיר מצד שני.. והתקופה הזו מתבזבזת לי עכשיו כשאני תקוע אצל ההורים שלי.. ומה שמבאס זה שההורים שלי מנצלים את הבעיות שלי וסוחטים אותי.. לדוג', אמא שלי משתמשת באוטו בתור מין פיתוי כדי לגרום לי להשלים עם האחים שלי או עם אבא שלי (משהו שאני ממש לא מעוניין בו) או לצמצם את השיחות טלפון (משהו שנורא בעייתי כרגע אצלי בהתחשב שאין לי אוטו ואני לא נייד) וזה מרגיז אותי.. כי היא לא יכולה לדבר איתי שיחה דוגרי, כמו שני בני אדם.. וכשאני מבקש ממנה שתנסה בכל זאת, אז היא מתחמקת בתירוצים דביליים..

 

[FreakOfNature]

אבל נראה לי שאתה עדיין בוחר להתעסק

עם הטפל... אז מה אם אין לך אוטו? אתה עדיין יכול להרשות לעצמך לסוע באוטובוסים! גם אני נוסע כל יום לאוניברסיטה באוטובוס, ואני לא אומר שזה לא גוזל לי זמן אבל אין ברירה. אז אני מבלה שעתיים ביום באוטבוס, אבל אין לי מה לעשות. וההרגשה שלך שהנה עכשיו אתה בי"ב וכשתתגייס החיים שלך יגמרו כי יש צבא ואז אוניברסיטה ועבודה ואני לא יודע מה היא פשוט גישה לא נכונה. מה גורם לך לחשוב שברגע שאתה מסיים י"ב אתה מפסיק לחיות? אז נכון שהחיים נהיים יותר קשים, וכשאתה בצבא אז יש לך הרבה פחות זמן להיות אזרח, אבל תאמין לי שזה שטויות כל מה שאמרת. אולי יש לך יותר אחריות כשאתה מתבגר אבל זה לא אומר שאתה מפסיק לחיות בגלל זה. ממש לא. ועוד משהו - זה נשמע כאילו למרות שהערסים האלה דפקו אותך אתה עדיין מעוניין בחברה שלהם ואתה חושב שהקשר שלך איתם היה חיובי - צא מהסרט! הוא לא! קודם כל תחשוב על הנזק שנגרם לך (והוא עצום) ודבר שני - אתה אומר שהם הכירו לך בחורות - לא ברור לי למה מה שמעניין אותך זה הפרחות שמסתובבות עם הערסים האלה... אין לך מה לחפש עם כאלה אנשים, בטח לא כשאתה שואף להצליח (והשאיפות שלך להצלחה מאוד גדולות, ורואים את זה בזה שחרשת ואתה חורש כ"כ הרבה), ובמיוחד לא אחרי מה שהם עשו לך. אני מקווה שאתה מבין שיכולת להיפצע או חס וחלילה להיהרג בגללם. לפי דעתי אתה פשוט טעמת מחיים שלא היו מוכרים לך וזה קסם לך ואתה עכשיו מאוכזב שאתה צריך לחזור להיות בלי אוטו, אבל אתה צריך לזכור שזה מצב זמני בהחלט ולמרות שאין לך אוטו עכשיו יש לך עוד הרבה מה לעשות. והערה קטנה אחרונה - אז מה אם ברמה"ש יש 3 פיצריות ו-2 מסעדות או אני לא יודע מה - אז כמו שאח שלי אמר לך - נוסעים במוניות שירות לת"א בשישי בערב אם רוצים, ואם יוצאים 4 אנשים ולוקחים מונית ספיישל להרצליה אז זה גם לא כזה נורא. גם בפ"ת אין יותר מדי מה לעשות אם רוצים לבלות, ולמרות זאת הסתדרנו לפני שהיו לנו רשיונות (אני מדבר עליי ועל החברים שלי) - היינו הולכים למועדונים והיינו יוצאים לת"א בשישי בלילה ואפאחד לא נהג. קח את הדברים בפרופורציות. (ואם יש לך משהו לומר אנחנו נשמח לשמוע)

 

[FreakOfNature]

אני מקווה שאתה לא באמת מתכוון

למה שכתבת בהודעה... ("כבר בא לי להפסיק לחיות בקצב הזה") אני מבין שאתה עובר עכשיו תקופה קשה, והיא בטח יותר קשה לך בגלל שחשבת שאתה יוצא מתקופה קשה שהייתה קודם לכן, אבל זה לא מצדיק גישה כ"כ פסימית ודכאונית. כל מצב כזה הוא זמני והוא יעבור ואתה תראה שכמו שלפני התאונה נהנית מהחיים, בקרוב זה יחזור. לכולם יש תקופות קשות, ותאמין לי שזה עובר. ראיתי שאח שלי כתב לך די הרבה דברים ואין לי באמת יותר מה להוסיף, אבל רציתי להציע לך שני דברים - אם בא לך אתה מוזמן להמשיך לשפוך את הלב ולספר על מה שמציק לך פה בפורום, ואתה גם מוזמן להיכנס לפורום תמיכה נפשית לצעירים, ושם הם בטח ידעו הרבה יותר טוב מאיתנו איך לעזור לך (למרות שבלהקשיב גם אנחנו די טובים

) אני מקווה שהמצב רוח שלך ישתפר בקרוב.

 

[adii1201]

../images/Emo26.gif

וזו תגובה על ההודעה הזו ועל ההודעה שכתבת לארז. דבר ראשון, אני מסכימה לחלוטין עם ארז לגבי הנסיעה בתחבורה ציבורית שהיא לא מוניות. תראה נכון שזה לפעמים לוקח המון זמן אבל אתה יכול לקחת איתך לימודים לאוטובוס. לא כל החיים שלך יהיה לך אוטו והנה דוג' מעולה לזה. ואתה להזכירך גר במרכז הארץ. אני אתן לך אותי כדוג', אני גרה בעיר שאין בה כלום! בקושי יש פה מועדונים ופאבים וגם מה שכבר יש מלא בערסים מגעילים שלא בא לך בכלל להתקרב אליהם. אז מה זה אומר שאני לא יוצאת? אוטו אין לי (למרות שרישיון יש כרגע) אבל זה לא מונע ממני לקחת 2 אוטובוסים ואפילו 3 אם אני רוצה לצאת ולבלות. אז נכון ביום שישי אם אין לנו אוטו זה בעייתי כי אמא שלי ל אמרשה לי לנסוע במוניות אבל אני יוצאת בשכונה עם חברות שלי, זה אמנם לא שיא הבילוי ולא יודעת מה אבל זה נחמד להיפגש חברות וידידים ולהעביר את הזמן ומה שבטוח זה יותר טוב מלשבת בבית ולהיות לבד כשמשעמם לך. מה שאתה מציג כאן, ואל תעלב, זה פינוק בצורה שאי אפשר לתאר אותה! אתה לא צריך לנסוע לקצה השני של הארץ זה כולה אוטובוס! כאילו לא יודעת אני לא מצליחה לתאר ת'חיים שלי בלי האוטובוס אני כל היום בנסיעות... דבר שני, לגבי ההורים שלך. יש לך איזו גישה כזו ואיזה טון דיבור כזה כאילו ההורים שלה הם סתם אנשים זרים. אני לא נכנסת לעומק היחסים ביניכם ואני באמת לא יודעת מה קורה שם אבל קודם כל לריב איתם ולהתווכח איתם לא ייתן לך כלום אז עצה שלי: גם אם זה מרגיז אותך משהו שאמא/אבא שלך אמרו תבליג. תשמור ת'כעס שלך בבטן ואח"כ כשתירגע אם תרצה אתה יכול ללכת אליהם ולהגיד להם שהפריע לך מה שהם אמרו. ההורים שלך כמה שאולי זה נראה לך תמוה הם עדיין ההורים שלך ושוב אני לא יודעת מה המצב אצלך אבל לפי מה שנראה לי הם פגועים ממך ממשהו שעשית או שהם חושבים שעשית. אני לא אומרת שאתה בטוח אשם אבל ככה זה נראה ולכן לדעתי כדאי לך לקחת אותם לשיחה, גם אם זה לא יישנה את המצב יותר מדיי זה רק ייתן לך להרגיש טוב יותר, ולהגיד להם את כל מה שאתה מרגיש ואת כל מה שאתה חושב ושוב זה אולי לא ישנה שומדבר אבל אתה תרגיש יותר טוב. אממ לגבי התאונה, נכון שהם נורא נחמדים בשביל לצאת איתם והכל (לפי מה שאתה אומר.. אני לא מסוגלת להיות ברדיוס של 20 מטר עם ערסים אבל בסדר) אבל אל תשכח אפילו לרגע שזה הקטע שלהם ומה שהם עשו זה קטע אופייני לערסים וסורי אבל הם דפקו אותך. אני לא יודעת אם הגשתם נגדם תביעה או לא זה עניין שלכם אבל זה אשמתך שהגעת למצב הזה מההתחלה ושבכלל נתת להם לנסוע איתך באוטו ולשבת לידך אם ידעת שהם עושים דברים כאלה. בכל מקרה זה שאין לך עכשיו אוטו לא אומר שומדבר! אז אולי אם תדבר עם ההורים שלך תצליח לשכנע אותם לעשות לך ביטוח על האוטו ואם לא אז לא תלמד להסתדר בלי אוטו כי כמו שארז אמר לקנות אוטו זה טונות של כסף. וארז אמר גם נכון שאם לא היית עובד היה לך הרבה יותר קל בלימודים מה גם שאני כבר מזמן אמרתי לך שאתה לוקח על עצמך יותר מדיי. כיתה י"ב היא לא כיתה כזו לחוצה כמו שאתה מתאר אותה ואני לא מדברת עליי אני מדברת על חברה שלי למשל שלומדת 5 אנגלית ו-5 מתמטיקה וערבית ומזה"ת אז נכון יש לחץ אבל הוא לא כזה עצום כמו שאתה מתאר. אתה פשוט מאוד בוחר לקחת על עצמך פרוייקטים שהם גדולים ממך בהרבה וכדאי אולי שתוריד מעצמך חלק מהדברים. לגבי ה"כבר בא לי להפסיק לחיות בקצב הזה" אתה מגזים! ובצורה איומה!!!! כאילו תנסה שנייה לחשוב על מה שאתה אומר! תסתכל שנייה אחת מסביבך ותגיד לי אם אתה באמת חושב שהמצב שלך עד כדי כך גרוע בשביל שתסיים ת'חיים שלך... נכון כרגע לא טוב לך ואתה אולי לא מוצא את הפיתרונות שאתה רוצה למצוא אבל להתאבד זו בטוח לא הדרך לא משנה מה עובר עליך. אני חושבת שארז אמר את זה בצורה מצויינת, אין טעם שאני אחזור על זה... ולסיכום אני מצטרפת למה שיגאל אמר.

 

[Ana Lyn Newkirk]

אז ככה..

לגבי האוטו.. מה שמטריד אותי זה פחות הקטע של לקחת אוטובוסים באמצע השבוע, אלא יותר לגבי הסופי שבוע.. אוטו זה כלי שמאפשר לך ניידות עצומה ומשנה לך את החיים.. זה נותן לך יכולת לבלות בצורה ובמינון שאתה רוצה.. אני אתן לך דוגמא.. לפני חודש נסעתי עם חברים לת"א והיינו אמורים ללכת ל"ספיישל", למסיבת שמיניסטים, אלא שבסוף התברר שמשום מה, בניגוד לפרסומים, היתה שם מסיבה סגורה של חיל האוויר.. אז במקום זה קפצנו משם לאזור לה גארדיה לחפש שם דאנס בר.. ובסוף החלטנו בכלל ללכת לאכול פיצה באבן גבירול.. תחשבי מה היינו עושים בלי אוטו במקרה כזה.. גם אם נגיד זה היה ביום של אוטובוסים.. פשוט אי אפשר לחיות ככה בגיל 18.. זה מונע ממך את הצורך הבסיסי לניידות שאנשים כ"כ צריכים בתקופה הזו.. לגבי ההורים.. אז רק שתדעי.. שבכל הסיפור הזה אני כן הבלגתי.. והיו מקרים שאמא שלי כ"כ עלתה לי על העצבים ובלעתי צפרדעים כדי לא להסחף איתה למריבות קיצוניות בגלל זה.. וכן.. ניסיתי כמה פעמים לדבר עם אמא שלי.. ברוב המקרים היא בכלל לא הקשיבה לי ורק ענתה תירוצים מפגרים ואתמול למשל בפעם היחידה שהיא כן הקשיבה וכן ניהלנו שיחה תקינה והגענו לפשרה והבנה בסוף, אז היום היא שכחה את כל השיחה, וחזרה לסורה.. לגבי הקטע של ההתאבדות.. אז הקטע הוא שאני לא בן אדם ששומר בבטן דברים כאלה.. אני לא חושב שכשאני בא לפרוק כאן את הבעיות האלה אני צריך להסתיר את התחושה הזו.. ולא.. אף אחד לא באמת יודע כמה כל זה השפיע עליי לרעה.. בכל מקרה, תודה על הנכונות לעזור =)

 

[QueIronia]

אתה פשוט לא מבין, אה?

"הצורך הבסיסי בניידות"?! בזבוז של שעות שגומר לך את כל היום בגלל נסיעה באוטובוסים?! אנשים חיים ככה חיים שלמים. לא כ"א יכול להרשות לעצמו אוטו, אבל זה לא אומר שבגלל זה הוא יושב סגור בבית ולא רואה אור יום. אני לא אומר שאוטו לא מקל בצורה גדולה, אבל אתה פשוט לוקח את הדברים בצורה כ"כ קיצונית, כאילו אתה איזה קטוע רגליים שבלי אוטו פשוט לא יכול לזוז. וד"א, אם נראה לך שבשביל לקחת אוטובוס הוא חייב לעבור מתחת לבית שלך ולהעגיע בדיוק כשבא לך - אתה טועה ובגדול. רק שתדע, יגאל ואני, בשביל להגיע לאוניברסיטה, הולכים 20 דקות ברגל לתחנת האוטובוס, כי בשביל לקחת אוטובוס אחר שמגיע לאוטובוס שנוסע לאוניברסיטה צריך ללכת 10 לפחות, והוא מגיע כ"כ מעט שכבר אם תנסה לסמוך עליו פשוט תפספס את האוטובוס לאוניברסיטה. אתה וראה שהפסקנו ללמוד? ותאמין לי - הלחץ שיש באוניבסיטה גדול פי כמה מאשר מה שיש בתיכון. ולגבי זה שבסופ"ש אין אוטובוס - אז כמה דברים: 1. אני חוזר - מוניות שירות 2. מוניות ספיישל אם אתם כמה אנשים וזה למקום קרוב יחסית. 3. תהפוך את חמישי בערב לערב הבילוי העיקרי שלך (אז יש תחבורה ציבורית), ובשישי סתם תרד לאיזה בית קפה באזור עם חברים. 4. לחברים שלך אין רישיונות? ולגבי זה שאין לך שם שיח בשום צורה שהיא עם ההורים שלך - אני לא יודע באיזה צורה מתנהלים הדיאלוגים ביניכם, אבל אם זה באמת בצורה כ"כ נוראית כמו שאתה מתאר, ואם זה כ"כ בלתי נסבל, תכתוב לאמא שלך מכתב, שים לה אותו בתיק, והיא כבר תקרא אותו מתישהו כשהיא תחפש משהו בתיק. ועצה נוספת - אל תתחיל אותו בהאשמות, כדי לא ליצור בה אנטגוניזם כלפיך. תתן לזה להיראות כאילו אתה באמת רוצה לדבר איתה וללבן את העניינים בין שניכם.

 

[adii1201]

ומה היית עושה אם בישראל

כמו בהרבה מאוד מדינות באירופה אסור היה להוציא רישיון לפני גיל 21?! לא חי?! ומה היית עושה אם להורים שלך לא היה כסף למכונית?!? לא חי?! תקשיב שנייה למה שאתה אומר... נכון תראה החיים ללא אוטו הם ממש לא נוחים אבל תלמד להסתדר איתם כמו כל בני הנוער בגילך וגם יותר מבוגרים ממך. אז אתה יודע מה, זה אולי יבוא על חשבון כל מיני דברים שאתה מת לעשות (כמו הדוג' שנתת) אבל תברר טוב טוב לפני שאתה בוחר לאן לצאת וכמו שיגאל אמר קחו מונית זה לא יוצא כ"כ הרבה אם אתם 4 חברים! צביקה אתה צריך לראות את מרכז העיר אצלנו ביום שישי ב-12 בלילה. מפוצץ באנשים! ולא הם לא בני 20+ הם לרוב בני 15-17 ויש אפילו יותר קטנים אז מה הם עושים?! והמועדונים הכי גדולים אצלנו נמצאים באזור התעשייה בתלפיות (ביום רגיל 2 אוטובוסים ו25 דק' נסיעה באוטו) אז מה הם עושים?! אתה חי באיזו בועה כזו שלכולם יש אוטו ואם אין אוטו אי אפשר להסתדר! צא מהבועה הזו! להזכירך אני הוצאתי רישיון לפני פחות משבוע אז מה עד עכשיו לא חייתי?! לא יצאתי מהבית?! ברור שכן! אז נכון זה מסובך יותר מאשר עם אוטו אבל מסתדרים! אתה קודם כל אבל צריך להוציא את עצמך מהחיים הורודים האלה שיהיה לך אוטו כל החיים ושאם אין לך אוטו אתה לא יכול להתסדר! לגבי ההורים שלך אמרתי לך אני לא יודעת מה המצב ואם ניסית לדבר איתם אז בסדר תעזוב את זה ותסתכל על זה ככה: בכל מקרה שנה הבאה אתה כבר בצבא ואחרי זה תרוויח כסף ותיקח דירה לבד ונגמר הסיפור. אל תנסה בכלל להיכנס איתם לעימותים מיותרים זה סתם יפריע לך... לגבי הקטע של הבנות ששכחתי להגיב עליו בהודעה הקודמת, יגאל צודק לחלוטין! מה באמת יש לך לחפש עם הפרחות שהערסים האלה הכירו לך!? מה שהן נותנות?! (וסליחה על הבוטות) צביקה אם אתה מחפש סקס תלך לחפש אותו אתה יודע איפה אבל באמת שאתה לא צריך חברים ערסים בשביל זה מה גם שלפרחות שהם הכירו לך יכולת להתחבר בעצמך ובכלל לא היית צריך אותם. וגם כל מה שיגאל אמר לגבי הערסים שהתחברת איתם אני מסכימה עם זה לחלוטין ואני מקווה שבאמת תפנים את זה שיכולת לההרג בגללם ותתרחק מהם כמה שיותר... ולגבי הקטע של ההתאבדות, אין לי בעיה שאתה שופך את מה שאתה מרגיש יש לי בעיה עם מה שאתה מרגיש... תשמע החיים בזבל נכון אין מה לעשות לא תמיד החיים יחייכו לך ואני יודעת מעצמי (וגם אתה יודע) ומחברות שלי שיש בחיים דברים הרבה הרבה הרבה יותר גרועים ממה שאתה מתאר פה ואני יכולה להבטיח לך שההורים שלך הם מתנה בהשוואה למקרים אחרים שאני מכירה אז קח את עצמך בידיים ותעשה שינוי בחיים שלך אל תיתן לגורמים חיצוניים כמו חוסר במכונית להשפיע על איך שהחים שלך יהיו. ואל תיתן להורים שלך לדפוק לך ת'חיים. אתה וזה באמת רק אתה יכול להחליט אם החיים שלך רוב הזמן יהיו טובים או רעים אפחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילך. אבל אתה באמת צריך לקחת הכל בפרופורציות זה לא סוף העולם! אז בסדר עכשיו לא הולך לך ויש לך תקופה רעה אבל זה יעבור אתה לא נשאר בחרא הזה לכל החיים! וזהו

אם אתה רוצה לדבר אז תשפוך