התייעצות...
כזכור, הבן שלי כבר כשבוע בבית בגלל שהוצאתו אותו מביה"ס בגלל בעיות האלימות הקשות כלפיו ובמקביל הלכתי למח' החינוך בעיריה לבקש העברה לבי"ס אחר. היום באופן מפתיע הגיעו לבקר אותנו בבית שתי קצינות ביקור סדיר, פתחתי להן בשמחה את הדלת, הן עשו רושם שהן באמת נחמדות, חשבתי שהן ירצו בכלל לראות את טל, למעשה הם אפילו לא רצו שטל ישמע את כל השיחה. אחזור יום אחד אחורה, אתמול בצהריים מתקשרת יועצת ביה"ס, נתתי לה על הראש את כל מה שהיא היתה צריכה לקבל ומה היא אמרה בסוף השיחה? "טוב, אני מצטערת שאנחנו נכשלנו", ושאלה אם אפשר לבוא עם המחנכת לבוא לביקור, אמרתי לה שבגלל שטל נמצא במעבר לבי"ס אחר אני לא מעוניינת בשום פנים ואופן שתבוא עם אף אחד משום שזה רק יבלבל אותו והוספתי "תשמרי את האנרגיות האלו למקרה הבא, משום שלא רחוק היום שיגיע המקרה הבא", בעלי היה בשוק שדיברתי אליה ככה, אבל די, נמאס לי להיות הנחמדה שרק דורכים עליה כל הזמן. אני חייבת לציין שגם המחנכת וגם היועצת שתיהן אומרות ומרגישות את אותו הדבר שהן פשוט נכשלו, שיתבשלו במיץ. הצגנו (בעלי ואני) בפני קצינות הביקור את כל התמונה והן שאלו אותי מה בעצם ביה"ס הנוכחי מציע, אם הוא מציע כיתה קטנה, עניתי שכן, זה מה שביה"ס הציע, אבל ביה"ס לא נתן את כל המענה (או איזשהו מענה בכלל) לפני שהגיע למסקנה הזאת. הן קיבלו את ההסבר שטל בעצם הגיע למצב הזה שהוא לא פנוי ללמידה בגלל מסע ההשפלות וההתעללות הגופנית והרגשית הקשה מתחילת השנה, אבל הרבה רושם זה לא עשה עליהן והן המליצו בכל זאת לנסות ולהעביר את טל לכיתה קטנה בביה"ס שאליו ביקשתי את המעבר, הן אמרו שזאת זכות לקבל כיתה כזאת ושלא בטוח בכלל שועדת השמה יחליטו שזה מה שצריך, אבל אם יש גם המלצה של פסיכולוגית ביה"ס הנוכחי והצוות של ביה"ס הנוכחי גם אומר את זה אז אולי כן יסכימו לשלב את טל בכיתה קטנה. לי אישית, קשה עם זה, ומאז הפגישה יש לי לחצים בחזה, הילד שלי סבל מהתעללות כל כך קשה ולא מספיק שהוא נענש בכך שאף אחד לא עזר לו הוא גם צריך להשלח לכיתה קטנה, כיתה שיש בה מגוון של בעיות, סטיגמה ועוד ועוד... אז אמנם ההסבר של שתי הנשים הנ"ל נשמע מאד משכנע, והן אמרו שהן בעצם לטובת הילד ובעלי שאל אותן אם ועדת ההשמה תחליט להעבירו באמת לכיתה קטנה האם אפשר לעשות זאת כבר אחרי פסח הן ענו בחיוב, הן הוסיפו שהיום כל עוד הילד קטן הכי קל לטפל בבעיות כאלו ובמסגרת זו הוא מקבל עוד כל מיני הטבות שבכיתות רגילות לא מקבלים, ושאנחנו בעצם צריכים להבין שלמערכת זה עולה הרבה כסף להעביר ילד לכיתה כזאת ואין להם אינטרס להעביר בכזאת קלות ילדים לכיתות קטנות, ושכדאי לשקול ברצינות להעבירו לכיתה קטנה, משום שאם נחכה ונצטרך בגיל חטיבה להכניסו לכיתה קטנה, אז זה יהיה קשה יותר לטפל בבעיות מאשר היום כשהוא עדיין קטן, אמרתי ששמעתי מהמון שאם מכניסים לחינוך מיוחד קשה להוציא משם, הן אמרו שאני צריכה לזכור שזו זכות ולא חובה, ושבכל שלב אני יכולה להוציא אותו משם, לא יודעת אם זה נכון או לא נכון, אני הגעתי למצב שאני לא מאמינה לאף אחד כשאפילו המורה להוראה מתקנת (שאגב, הן כקצינות ביקור מכירות אותה ואומרות עליה רק דברים טובים) אומרת שהוא לא מתאים לחינוך מיוחד. אני אובדת עצות, מצד אחד אני חושבת לעצמי, אולי באמת טל צריך מסגרת קטנה, את הליטוף הזה, העזרה של חצי שנה שפספס בגלל רוע של ילדים ומערכת רקובה, ואולי באמת זה כל כך יעזור לו ויהיה רק לטובתו, מצד שני אני אומרת את הדברים ההפוכים, הסטיגמה שתדבק בו, הפחד שיסגל לעצמו התנהגויות של ילדים עם בעיות אחרות בכיתה הקטנה שכן הכיתות האלו הן לא הומוגניות, פשוט יש לי כזאת אבן בגרון שאני ממש לא יודעת מה לעשות. בעלי שאל את שתי הנשים האלו מה כדאי לעשות ובעצם השתכנע שכדאי לנסות את הכיתה הקטנה, וקצינת הביקור אמרה שאפשר לקבוע ועדת השמה שעפ"י החוק מתכנסת תוך 16 יום, אבל כדי לקצר את ההליכים אנחנו יכולים לכתוב מכתב שאנחנו מותרים על תקופת ההמתנה כך שהועדה יכולה להתכנס כבר בזמן הקרוב. כתבנו וחתמנו, כמובן שבועדה ישבו צות ביה"ס הנוכחי. אשמח לקבל מכם באמת רק תשובות כנות, משום שאני ממש במערבולת של רגשות. אבל הכי חשוב מכל, תמיד צריך לזכור שאני רוצה את טובתו של בני.
כזכור, הבן שלי כבר כשבוע בבית בגלל שהוצאתו אותו מביה"ס בגלל בעיות האלימות הקשות כלפיו ובמקביל הלכתי למח' החינוך בעיריה לבקש העברה לבי"ס אחר. היום באופן מפתיע הגיעו לבקר אותנו בבית שתי קצינות ביקור סדיר, פתחתי להן בשמחה את הדלת, הן עשו רושם שהן באמת נחמדות, חשבתי שהן ירצו בכלל לראות את טל, למעשה הם אפילו לא רצו שטל ישמע את כל השיחה. אחזור יום אחד אחורה, אתמול בצהריים מתקשרת יועצת ביה"ס, נתתי לה על הראש את כל מה שהיא היתה צריכה לקבל ומה היא אמרה בסוף השיחה? "טוב, אני מצטערת שאנחנו נכשלנו", ושאלה אם אפשר לבוא עם המחנכת לבוא לביקור, אמרתי לה שבגלל שטל נמצא במעבר לבי"ס אחר אני לא מעוניינת בשום פנים ואופן שתבוא עם אף אחד משום שזה רק יבלבל אותו והוספתי "תשמרי את האנרגיות האלו למקרה הבא, משום שלא רחוק היום שיגיע המקרה הבא", בעלי היה בשוק שדיברתי אליה ככה, אבל די, נמאס לי להיות הנחמדה שרק דורכים עליה כל הזמן. אני חייבת לציין שגם המחנכת וגם היועצת שתיהן אומרות ומרגישות את אותו הדבר שהן פשוט נכשלו, שיתבשלו במיץ. הצגנו (בעלי ואני) בפני קצינות הביקור את כל התמונה והן שאלו אותי מה בעצם ביה"ס הנוכחי מציע, אם הוא מציע כיתה קטנה, עניתי שכן, זה מה שביה"ס הציע, אבל ביה"ס לא נתן את כל המענה (או איזשהו מענה בכלל) לפני שהגיע למסקנה הזאת. הן קיבלו את ההסבר שטל בעצם הגיע למצב הזה שהוא לא פנוי ללמידה בגלל מסע ההשפלות וההתעללות הגופנית והרגשית הקשה מתחילת השנה, אבל הרבה רושם זה לא עשה עליהן והן המליצו בכל זאת לנסות ולהעביר את טל לכיתה קטנה בביה"ס שאליו ביקשתי את המעבר, הן אמרו שזאת זכות לקבל כיתה כזאת ושלא בטוח בכלל שועדת השמה יחליטו שזה מה שצריך, אבל אם יש גם המלצה של פסיכולוגית ביה"ס הנוכחי והצוות של ביה"ס הנוכחי גם אומר את זה אז אולי כן יסכימו לשלב את טל בכיתה קטנה. לי אישית, קשה עם זה, ומאז הפגישה יש לי לחצים בחזה, הילד שלי סבל מהתעללות כל כך קשה ולא מספיק שהוא נענש בכך שאף אחד לא עזר לו הוא גם צריך להשלח לכיתה קטנה, כיתה שיש בה מגוון של בעיות, סטיגמה ועוד ועוד... אז אמנם ההסבר של שתי הנשים הנ"ל נשמע מאד משכנע, והן אמרו שהן בעצם לטובת הילד ובעלי שאל אותן אם ועדת ההשמה תחליט להעבירו באמת לכיתה קטנה האם אפשר לעשות זאת כבר אחרי פסח הן ענו בחיוב, הן הוסיפו שהיום כל עוד הילד קטן הכי קל לטפל בבעיות כאלו ובמסגרת זו הוא מקבל עוד כל מיני הטבות שבכיתות רגילות לא מקבלים, ושאנחנו בעצם צריכים להבין שלמערכת זה עולה הרבה כסף להעביר ילד לכיתה כזאת ואין להם אינטרס להעביר בכזאת קלות ילדים לכיתות קטנות, ושכדאי לשקול ברצינות להעבירו לכיתה קטנה, משום שאם נחכה ונצטרך בגיל חטיבה להכניסו לכיתה קטנה, אז זה יהיה קשה יותר לטפל בבעיות מאשר היום כשהוא עדיין קטן, אמרתי ששמעתי מהמון שאם מכניסים לחינוך מיוחד קשה להוציא משם, הן אמרו שאני צריכה לזכור שזו זכות ולא חובה, ושבכל שלב אני יכולה להוציא אותו משם, לא יודעת אם זה נכון או לא נכון, אני הגעתי למצב שאני לא מאמינה לאף אחד כשאפילו המורה להוראה מתקנת (שאגב, הן כקצינות ביקור מכירות אותה ואומרות עליה רק דברים טובים) אומרת שהוא לא מתאים לחינוך מיוחד. אני אובדת עצות, מצד אחד אני חושבת לעצמי, אולי באמת טל צריך מסגרת קטנה, את הליטוף הזה, העזרה של חצי שנה שפספס בגלל רוע של ילדים ומערכת רקובה, ואולי באמת זה כל כך יעזור לו ויהיה רק לטובתו, מצד שני אני אומרת את הדברים ההפוכים, הסטיגמה שתדבק בו, הפחד שיסגל לעצמו התנהגויות של ילדים עם בעיות אחרות בכיתה הקטנה שכן הכיתות האלו הן לא הומוגניות, פשוט יש לי כזאת אבן בגרון שאני ממש לא יודעת מה לעשות. בעלי שאל את שתי הנשים האלו מה כדאי לעשות ובעצם השתכנע שכדאי לנסות את הכיתה הקטנה, וקצינת הביקור אמרה שאפשר לקבוע ועדת השמה שעפ"י החוק מתכנסת תוך 16 יום, אבל כדי לקצר את ההליכים אנחנו יכולים לכתוב מכתב שאנחנו מותרים על תקופת ההמתנה כך שהועדה יכולה להתכנס כבר בזמן הקרוב. כתבנו וחתמנו, כמובן שבועדה ישבו צות ביה"ס הנוכחי. אשמח לקבל מכם באמת רק תשובות כנות, משום שאני ממש במערבולת של רגשות. אבל הכי חשוב מכל, תמיד צריך לזכור שאני רוצה את טובתו של בני.