התייעצות

[poppins mary]

התייעצות

שלום לפורום,
אני שומרת על שני ילדים מקסימים בני שלוש וחמש,אחרי הגן. לפני כשבועיים המתוק הצעיר התחיל לצרוח "לא בא לי", הוא מתיישב על המדרכה (על הדשא ...) משלב ידיים בוכה! לא קם ,פשוט יושב.
היום זה שוב קרה כשאמרתי לו שצריך להיפרד בעוד כחמש דקות מהנדנדות כדי להביא את אחותו הבכורה מהגן...
צעדתי איתו על הידיים אל הגן, הגעתי אחרונה ,עסק לא נעים במיוחד...
ההורים מציעים שהצעיר יפסיק לישון צהריים ,אולי זה יקל עליו.
מה דעתכם? איך כן להתנהג עם התגובות שלו ? אני בסך הכל רוצה להעביר איתם שעות איכותיות בזמן שאנחנו ביחד, בקרוב חופש חנוכה ואני בלחץ...
מישהו?
תודה מראש.
מרי

 

[פלגיה]

שלום לך

למעשה את מתארת התנהגות מאוד רגילה ומתאימה לגיל שלוש. אף הורה שעבר ברחוב בזמן הזה לא היה מופתע לראות דבר כזה

את ההתמודדות הנקודתית, מה לעשות בכל פעם בנפרד, את צריכה להתאים למקום ולסיטואציה. זה מצוין שהכנת אותו מראש לסוף המשחק בנדנדה, אבל יכול להיות שהיית צריכה לתחום את הנדנדה לא בזמן (כי "חמש דקות" לא אומרות לו כלום) אלא בסוג של משחק ("נספור עד עשר ואז נלך מכאן"). יכול להיות שאת צריכה להכין לך מרווח זמן יותר גדול כל שגם אם יהיה התקף סרבנות כזה, תספיקי להגיע בזמן (אם כי ברור לי שגם הגננות הבינו את הסיטואציה). במקרים אחרים, אפשר פשוט לא לעשות את הפעילות המתוכננת, ולהמשיך במעשייך. זה לא רלוונטי לרחוב, אבל אם יש התקף כזה, למשל, בזמן שאת איתם בבית ותכננתם לצאת לשחק בחוץ, אז הפתרון יכול להיות לוותר על המשחק בחוץ ולהישאר בבית, בלי להראות התרגשות ולחץ מהצעקות והבכי עצמם.

 

[poppins mary]

תודה על התשובה

בהחלט אנסה את רעיון הספירה כמשחק ואקח מרווח זמן גדול יותר, השאלה היא מה לעשות אם לדוגמא תמה הספירה והתקף הסרבנות מתחיל.(למיטב זכרוני ניסיתי פעם ובאמצע הספירה התחלנו עם "לא בא לי")
אני מבינה שיש הרבה מאוד מצבים שעליהם אין טעם להתעקש אך ישנם בהחלט מצבים שבהם אין לי ברירה,האם אני אמורה להרים את הפעוט על הידיים?
תודה.

 

[פלגיה]

זה תמיד חישוב של רווח והפסד

אם היית יכולה להשאיר אותו במקום שבו הוא צורח וללכת, זה בוודאי היה עדיף, כי זו תשדורת לילד שהסצנות שלו לא מרגשות אותך. ברוב המקומות ברחוב, בוודאי כשאת בייביסיטר ולא אמא, זה לא אפשרי.
אפשרות אחרת היא לחכות בסבלנות שההתקפה תסתיים. אבל גם זה לא תמיד אפשרי כשיש לך לו"ז לחוץ כמו להגיע לגן בשעת הסגירה.
ולכן האפשרות של להרים אותו על הידיים ולקחת אותו יכולה להיות האופציה הטובה ביותר בסיטואציה שתיארת. לא קל, סוחב מבטים מהסביבה, ברור, אבל מאפשר לך לפתור את הסיטואציה.

 

[poppins mary]

שוב תודה

מבחינה פיזית אני לא אוכל להרים אותו כשהוא משתולל..בכל זאת, מדובר בבן שלוש מקסים אך בהחלט מתוסכל ואני באמת יכולה להבין את התסכול שלו אך מצד שני נוגעת באמצע שנות החמישים שלי.
קראתי לא מעט על הנושא,הבנתי שאני חייבת להיות חד משמעית ועקבית וזה בהחלט מה שעשיתי עד היום.(וחזרתי הביתה עם גב תפוס )
מה שההורים עושים במצבים כאלה לא ידוע לי. כן עדכנתי אותם בנוגע להתקפי הסירוב ,הם חושבים שאולי מכיוון שהוא מתעורר ממנוחת הצהריים מאוד כעוס אולי כדאי להפסיק את המנוחה.
ההתקפים האלה נראים לי כמו כעס מאוד גדול וכן.למרות שאני מבלה איתם "רק" שלוש וחצי שעות ביום, חשוב לי שהשעות יהיו איכותיות עבורם ומהנות עד כמה שאפשר עבורי.
למדתי לא לקחת אותם יותר לגן השעשועים בעקבות הסצינה שקרתה שם בפעם האחרונה ,ואולי לא כדאי לי להתרחק איתם מהבית שלהם.
אני מודה שזה חדש לי, לא זכורות לי כאלה סצנות עם הילדים שלי (היו להם אחרות.) אני שוב מודה לך על תשובתך, ומקווה שאצליח ולא אאלץ להיפרד מהם..

 

[iameden]

נשמע שתפקדת טוב בסה"כ

אני לא לגמרי מבינה למה ההורים חושבים שההתנהגות שלו קשורה לשנת הצהרים כי מה שאת מתארת זו התנהכות מאוד אופיינית לגיל.
זהו גיל שבו עצמאות ושליטה הם הדברים שהילד מנסה להשיג בכל דרך אפשרית.
מציעה לך להכין אותו מראש.. להראות לו מתי הולכים (אפילו לשים סטופר ובסיומו צריך ללכת) ולתת לו לבחור: אתה רוצה ללכת לאחותך בדילוגים או בהליכה רגילה?
למעשה כל דבר שאפשר לתת לו לבחור ממנחו יתן לו תחושת שליטה ועצמאות ויקל את המאבק.
כמובן שזה לא תמיד יעבוד ואז תצטרכי לשים גבול מכיל ואמפטי אבל ברור: אני מבחנה שאתה לא רוצה ללכת אבל אנחנו צריכים x. מחר תוכל להמשיך לשחק או אחר כך תוכל להמשיך לשחק...
אם הוא לא מעוניין ויש לך זמן, את יכולה לשבת לידו ולומר לו שאת מבינה אבל.... ולחכות שירגע ולעיתים להציע לעזור לו להרגע (חיבוק לדוגמא). אם אין לך זמן את יכולה לומר לו שאם הוא בוחר לא לבוא תמטרעי להרים אותו ופשוט קחי אותו איתך גם אם בוכה וצורח.זכותו לכעוס וזה באמת מכעיס כשאי אפשר לעשות מה שרוצים אבל לא תמיד אפשר.
בהצלחה בחנוכה וחג שמח

 

[poppins mary]

תודה

הילד בדרך כלל הולך לישון בשעה 14.00 ואני מעירה אותו מאוד מאוד בעדינות כבר בסביבות 15.15 .
מאוד קשה לו לקום , הוא ישן עמוק מאוד, אין לי אפשרות לתת לו לישון מפני שאנחנו צריכים להגיע לגן השני בשעה 16.00.
ב 80% מהמקרים הוא קם כעוס.
הרעיון של דילוגים או הליכה ינוסה ובאופן כללי אתן שתי אפשרויות,אולי זה ישנה דברים.
הוריו דיווחו שיש לו בקרים שבהם הוא לא רוצה ללכת לגן וגם הגננות קצת משתפות כשאני אוספת אותו.
אני מודה שהופתעתי מאוד בפעם הראשונה מפני שלא ציפיתי לזה, לו הייתה שקיפות מצד ההורים הייתי בודקת את הנושא ואף מתייעצת.
וידע כאמור נותן כוח.
אני מאוד מודה לך על התשובה .