tomeriko t
New member
התייעצות...
היי חברים,
התייעצתי אתכם לפני מס' חודשים בעניין, אשמח לשמוע שוב את דעתכם מאחר והנושא עדיין מציק לי.
אני ובן זוגי קצת יותר משנה ביחד. אני בן 31 והוא חייל לקראת שחרור בן 21. מלבד הפער בגילאים יש בינינו גם פער מאוד גדול בראייה על החיים בגלל הבית ממנו באנו. אני מגיע מבית של הורים עם זוגיות מדהימה, הורים שכל היום אחד בתחת של השני ועושים הכל יחד, הורים דיי שמרנים. הוא מגיע מבית של הורים גרושים, גר עם אמא מאוד מאוד ליברלית ופתוחה.
אני חושב שזה באמת עניין של מאיפה באנו מאחר וגם אני סגור ושמרן לעומתו. אני מעדיף את הבילוי השקט כמו סרט או מסעדה או סתם לשבת בבית והוא יעדיף לצאת למסיבות גייז. הוא עדיין בשלב של להכיר חברים הומואים חדשים ולי יש כבר את החברים הקבועים הסטרייטים שלי.
אני מרגיש שככל שעובר הזמן הפער הזה הולך ובא לידי ביטוי יותר ויותר.
הנושא שוב הוא העניין שהוא רוצה לצאת למסיבות גייז בדגש על בלעדיי. הוא טוען שהוא רוצה לצאת עם ידידות שלו דווקא לשם כי זה המקום שלהם ושם הם מרגישים הכי בנוח לרקוד. אמרתי לו שזה לא מוצא חן בעיניי שהוא יילך למסיבות גייז בלעדיי ושהם יכולים לצאת לעוד מלא מקומות לבד ולהנות או לחילופין שאני אבוא איתו לשם. מאוד מציקה לי המחשבה שעל בסיס קבוע הוא ייצא לשם לבד כשהוא בזוגיות איתי. אני הייתי לא פעם במקומות מהסוג הזה ונכון שיש שם גם אנשים שיוצאים נטו בשביל לרקוד, אבל 80 אחוז לפחות יוצאים לשם כדי להכיר גברים ולעשות שטויות.
יכול להיות שאני שמרן מדי וחסר בטחון בקטע הזה. הוא טוען שאני לא בוטח בו וסומך עליו. וזה לא נכון. אני מאוד סומך עליו, אבל כשכולם שם עם אלכוהול בדם ומוזיקה ומלא גברים, הסיכוי גבוה שמישהו ינסה להתחיל איתו/לגעת בו. למה להתגרות בגורל?
החשיבה שלי אולי פרימיטיבית אבל למקומות כאלה לדעתי אני צריך ללכת איתו שיראו שהוא בזוגיות.
אני מבין את הצורך שלו ביציאות לבד עם חברים קצת, אבל למה דווקא לשם כשהוא יודע שאני לא אוהב את הרעיון?
בלי קשר, אני לא יודע אם זה כבר עניין של גיל או של אופי, אבל כשאני יוצא עם חברים הייתי שמח שהוא יהיה איתי בכל יציאה.. אין לי את הקטע של "ערב עם בן זוג" ו"ערב עם חברים בלי בן זוג" ( אולי בגלל ההורים שלי) . אבל אני כן מבין את זה שלו יש את הקטע הזה אולי כי הוא עדיין ילד בגיל.
הוא רואה את אמא שלו יוצאת ומבלה עם חברות בגיל 53 במסיבות ומועדונים...
אני רואה את ההורים שלי מזדקנים ביחד ועושים הכל יחד גם אם זה לצאת עם חברים שלהם יחד.
מה עושים עם הפער הזה? מניח שאין כאן נכון ולא נכון אבל איך מגשרים עליו?
האם הפשרה שאני אבוא איתו/איתם למסיבות מהסוג הזה היא לא הוגנת? האם זה שהוא יכול לבחור לצאת עם החברים שלו לכל מקום אחר חוץ מהמקומות האלה זה לא הוגן?
הוא לא מוכן לוותר על היציאות עם חברים בלעדיי לשם ואומר שאם יוותר זה יהיה על המצפון שלי - הבאסה שלו והעצב שלו.
מה עושים.......?
היי חברים,
התייעצתי אתכם לפני מס' חודשים בעניין, אשמח לשמוע שוב את דעתכם מאחר והנושא עדיין מציק לי.
אני ובן זוגי קצת יותר משנה ביחד. אני בן 31 והוא חייל לקראת שחרור בן 21. מלבד הפער בגילאים יש בינינו גם פער מאוד גדול בראייה על החיים בגלל הבית ממנו באנו. אני מגיע מבית של הורים עם זוגיות מדהימה, הורים שכל היום אחד בתחת של השני ועושים הכל יחד, הורים דיי שמרנים. הוא מגיע מבית של הורים גרושים, גר עם אמא מאוד מאוד ליברלית ופתוחה.
אני חושב שזה באמת עניין של מאיפה באנו מאחר וגם אני סגור ושמרן לעומתו. אני מעדיף את הבילוי השקט כמו סרט או מסעדה או סתם לשבת בבית והוא יעדיף לצאת למסיבות גייז. הוא עדיין בשלב של להכיר חברים הומואים חדשים ולי יש כבר את החברים הקבועים הסטרייטים שלי.
אני מרגיש שככל שעובר הזמן הפער הזה הולך ובא לידי ביטוי יותר ויותר.
הנושא שוב הוא העניין שהוא רוצה לצאת למסיבות גייז בדגש על בלעדיי. הוא טוען שהוא רוצה לצאת עם ידידות שלו דווקא לשם כי זה המקום שלהם ושם הם מרגישים הכי בנוח לרקוד. אמרתי לו שזה לא מוצא חן בעיניי שהוא יילך למסיבות גייז בלעדיי ושהם יכולים לצאת לעוד מלא מקומות לבד ולהנות או לחילופין שאני אבוא איתו לשם. מאוד מציקה לי המחשבה שעל בסיס קבוע הוא ייצא לשם לבד כשהוא בזוגיות איתי. אני הייתי לא פעם במקומות מהסוג הזה ונכון שיש שם גם אנשים שיוצאים נטו בשביל לרקוד, אבל 80 אחוז לפחות יוצאים לשם כדי להכיר גברים ולעשות שטויות.
יכול להיות שאני שמרן מדי וחסר בטחון בקטע הזה. הוא טוען שאני לא בוטח בו וסומך עליו. וזה לא נכון. אני מאוד סומך עליו, אבל כשכולם שם עם אלכוהול בדם ומוזיקה ומלא גברים, הסיכוי גבוה שמישהו ינסה להתחיל איתו/לגעת בו. למה להתגרות בגורל?
החשיבה שלי אולי פרימיטיבית אבל למקומות כאלה לדעתי אני צריך ללכת איתו שיראו שהוא בזוגיות.
אני מבין את הצורך שלו ביציאות לבד עם חברים קצת, אבל למה דווקא לשם כשהוא יודע שאני לא אוהב את הרעיון?
בלי קשר, אני לא יודע אם זה כבר עניין של גיל או של אופי, אבל כשאני יוצא עם חברים הייתי שמח שהוא יהיה איתי בכל יציאה.. אין לי את הקטע של "ערב עם בן זוג" ו"ערב עם חברים בלי בן זוג" ( אולי בגלל ההורים שלי) . אבל אני כן מבין את זה שלו יש את הקטע הזה אולי כי הוא עדיין ילד בגיל.
הוא רואה את אמא שלו יוצאת ומבלה עם חברות בגיל 53 במסיבות ומועדונים...
אני רואה את ההורים שלי מזדקנים ביחד ועושים הכל יחד גם אם זה לצאת עם חברים שלהם יחד.
מה עושים עם הפער הזה? מניח שאין כאן נכון ולא נכון אבל איך מגשרים עליו?
האם הפשרה שאני אבוא איתו/איתם למסיבות מהסוג הזה היא לא הוגנת? האם זה שהוא יכול לבחור לצאת עם החברים שלו לכל מקום אחר חוץ מהמקומות האלה זה לא הוגן?
הוא לא מוכן לוותר על היציאות עם חברים בלעדיי לשם ואומר שאם יוותר זה יהיה על המצפון שלי - הבאסה שלו והעצב שלו.
מה עושים.......?