התייעצות

[מנסה ומתנסה]

 

[עפרונית3]

התייעצות

שלום רב ושנה טובה
אני גרושה אם לשני בנים בני 14,10
נמצאת בקשר עם גבר שהוא אב לילדים גדולים,
הקשר בסך הכל טוב וזורם ויש אהבה וכבוד ואכפתיות ודיבורים על לגור יחד.
אנחנו יחד7 חודשים ורוב הזמן היינו רק הוא ואני והיה אחלה.
לאחרונה היתה סיטואציה שבה הגרוש שלי אבי הילדים היה בחו"ל והילדים היו אצלי כשלושה שבועות רצוף,
וכך נוצר מצב שהוא שהה במחיצתם פרק זמן ארוך וממושך,
הבן הקטן שלי ילד לא שקט במיוחד,ולדברי בן זוגי ,לא מחונך ולא יודע לקבל לא
והוא הגיע למסקנה שעדשלא נדבר איתו(עם הילד) אני ואביו ונסביר לו שאפשר גם לקבל "לא" כדבריו,
הוא אינו מוכן להכנס לגור איתנו.

אני נעלבתי ואמרתי שאם הוא אוהב אותי באמת,עליו להיות יותר סובלני כלפי הילדים שלי ועם יותר נכונות לפתור בעיות
ולא ישר לוותר.
הוא טוען שאינו אביו ואין לו תוכניןת לחנך אותו,אלא רק לחיות איתי בהרמוניה.

אז מה לעשות שלי יש ילדים ואין לי תוכניות להעיף אותם תמורת אף גבר שבעולם?
זה בציניות כמובן.........

מה דעתכם?
יש טעם להמשיך?
כי אני גם לא רוצה למצוא את עצמי נחרדת לכל הפרעה הכי קטנה של בני,שמא יפריע לבן הזוג.

שנה טובה וחג שמח

 

[זהב טה ו ר]

7 חודשים זה מהר מדי

לא מבינה למה אנשים רצים לגור ביחד בימיינו.
מילא לא היינו לבד, ואם מגלים שזו טעות אפשר לעשות "אחורה פנה" בלי נזק גדול מדי
אבל בגילנו, במצבנו, עם ילדים...

אז בהחלט זה נכון שילד בן 10 צריך לדעת לקבל "לא", רק שזו ההחלטה שלך ושל אבי הילד.
אבל בכל מקרה בן הזוג שלך צודק, וכנראה שזה עדיין לא הזמן המתאים למגורים משותפים.

בהצלחה!!

 

[רפסודיה]

זו דעתו על הילד (ועלייך כהורה...) ומה דעתך?

החבר שלך חושב שהילד שלך לא מחונך (כלומר יש לו ביקורת על החינוך שלך) ועל הילד. דעתו היא רק הדעה שלו, לא המציאות.
הבעת העמדה הנחרצת שלו ובמיוחד האולטימטום שהוא שם, מלמדת אותך הרבה על החבר שלך, ואלה לא סימנים חיוביים.
אולי מה שהוא תופש כהרמוניה זה אותכם אחד על אחד בלי ה"הפרעה" של נפשות נוספות, גם אם אלה הילדים שלך.
את חוששת למצוא את עצמך נחרדת שהתנהגות של בנך תחשב בעיניו כהפרעה, חשבי על הילד המסכן שיצטרך לחיות כך את חייו, תחת חשש מתמיד ממה יחשוב החבר של אמא.
כתבת שאין לך כוונה להעיף את ילדיך תמורת אף גבר שבעולם ומיד נבהלת ונסוגת בך בכך שציינת שזו אמירה צינית.
אל תבהלי כל כך מהר ממה שאת מרגישה גם אם המשמעות של זה קשה לך. חשוב שתאמרי לעצמך את האמת שלך על הקשר ועל המסוגלויות של החבר שלך, ואם נחמד לך איתו כששניכם לבד, וגם את מצידך יכולה להמשיך בלי לגור יחד, אולי תמשיכי להתראות רק כשאין ילדים באזור.

 

[עפרונית3]

דעתי היא שאין ספק שהילד צריך לדעת לקבל לא

וזה יטופל כמובן,
וזה באמת לא הזמן להתקדם הלאה ולגור יחד

 

[מנסה ומתנסה]

מסכימה... בהחלט הייתי מורידה...

את הכותרת ציניות - הילדים איתך ושלך ואת איתם ושלהם,
מצד שני נכון להיום להעיף את בן הזוג נראה לי לא ממש רעיון רע...
במקומך הייתי הולכת כמה וכמה (וכמה) צעדים אחורה, ונותנת
לבן הזוג להרוויח את מקומו כשהוא מקבל את הילדים שלך...
זה תנאי הכרחי לכך שיכנס לחייך...
אם לא - מקומו בחוץ...

כמובן שזה לא קשור להתנהגות הילד שלך,
כמובן שהילד לא מהווה חלק מהמשפחה "על תנאי"...
כמובן שבמקום ראשון הוא לבדוק איך את מכניסה בן זוג למשפחה,
וכמובן שקרוב לודאי שהבעיה של הילד היא לא כן או לא, אלא
קשיים ריגשיים שצריך לעבוד עליהם, עם או בלי קשר לגירושין / בן זוג חדש וכו'...

 

[mother cat]

שמחה לשמוע שאין לך כוונות להעיף את הילדים...

בציניות או שלא בציניות. לאחרונה נחשפנו לכמה הורים ששקלו "לוותר" על ילדיהם תמורת זוגיות - ואין לי מילים להגיד כמה זו טעות...

אני חושבת שגישתך נכונה ובריאה - הילדים אתך ושלך ובלי תנאים ובלי פשרות. אם יש בעיה עם התנהגותו של הילד את צריכה לטפל בה - אבל כחלק מההורות שלך וממה שאת משקיעה ומעניקה לילד, ולא כתנאי בזוגיות. אם בן זוגך אינו מוכן לקבל אותך ואת ילדיך, אז כנראה שאין לו מקום בחייך. הייתי פשוט מעטה את הקצב ובודקת לאן דברים הולכים. 7 חודשים זה לא המון זמן, ואולי פשוט אינכם מוכנים למגורים משותפים כרגע. אגב אולי דווקא הקפיצה מלהיות רב הזמן לבד איתך למגורים משותפים אינה נכונה - אולי צריך לאט לאט לבלות יותר זמן יחד עם הילדים כדי שבן זוגך יוכל לבנות אתם מערכת יחסים לפני שקופצים לבית משותף?

שיהיה שמון בהצלחה, ושנה טובה!

 

[עפרונית3]

זאת היתה התוכנית

לבלות זמן עם הילדים ולראות איך זה הולך.
וזה נתקע כי מטריד אותו שהילד לא יודע לקבל לא ולי אין כוונות להיות משכינת השלום בינהם.
זה צריך לזרום וכולם צריכים להרגיש טוב,אחרת אין טעם בכל הסיפור,לדעתי בכל אופן.
יכול להיות שזה בכלל היה מוקדם מדי להעלות את העניין.

 

[mother cat]

אני חושבת שענית לעצמך....

ניסית משהו, וזה לא הצליח. את לא מתכוונת להיות משכינת שלום, ולא רוצה לחיות בחרדות של "מה אם הילד לא יתנהג יפה והבן-זוג יכעס...".

יכול להיות שזה פשוט מוקדם מדי ואת יכולה לתת לזה עוד זמן ולראות איך היחסים מתפתחים. אבל יכול להיות שלא - שהוא פשוט לא מתאים להיות בן-זוג של אשה עם ילדים בגילאים האלה.... (אגב עדיין לא הבנתי אם יש *באמת* בעיה עם התנהגותו של הילד או שהוא ילד טיפוסי של ימינו.... לא שזה משנה בעיני, סתם אני סקרנית). את התשובה לשאלה הזו אני חושבת שאת יודעת ומרגישה בצורה אינטואיטיבית יותר ממה שכל אחד מאתנו יכול ליעץ לך...

 

[סולמותוחבלים]

מבוגרים אטומים !!!!

הדבר הכי בולט בכל הפוסט הזה הוא המבוגרים שדנים מעל ראשו של ילד בן עשר מבלי שקולו של הילד נשמע !!!
תתעוררו !!! בלי להבין מה קורה עם הילד לא תבינו לעולם כיצד להתמודד וכיצד לפעול !!!!
מה זה "לילד יש בעיה לקבל לא" ? אולי הילד נרעש (כלומר כל נימי הנפש שלו מורעשים) מהקצב הפראי של המבוגרים סביבו (עולמו נחרב ומקץ 7 חודשים להופעת אדם חדש ברקע הוא כבר יעבור לגור איתם....)? ואל תגידו שטרם סיפרו לילד ולכן הוא לא יודע מה התוכנית - ילדים יודעים הכל לפני בחושים הבריאים שלהם...
אז יש לנו סדרת מבוגרים שכבר יוצאים בהצהרות, כבר מקבלים החלטות קיצוניות מבלי שברור מה הבעיה.
לא שמעתי ולא קראתי על ניסיון לקבל הדרכה הורית מאיש מקצוע, גם על מצבו של הילד וגם על המתחולל בנימי נפשו (כי כשהולכים לאיש מקצוע רציני הוא לא יתן לכם לפעול על בסיס "הילד לא יודע לקבל לא" אלא יחקור מה הילד אומר, כיצד הוא אומר, מה הוא מספר ועוד ).
לא קראתי ולא שמעתי על כך שהזוג הטרי מוכן לעשות מאמץ כזה ביחד שאולי יגרום לגבר החביב להבין שלעצום עיניים ולחכות שהעולם יסתדר לנוחותו אינה שיטה באף מקום
לא קראתי ולא שמעתי שלאם הזריזה יש תהליך של פתרונות ביניים (כגון ייעוץ שמבין בילדים ונוער) לבד או אם בן הזוג לפני שמעמידים את הילדים מול הזוגיות ובוחרים ביניהם.
למה, למה כ"כ הרבה מבוגרים בפוסט הזה נסחפו לדיון באופציות הקיצוניות שבהן תמיד אפשר לנקוט גם אחרי שנוסו דברים אחרים ?????

 

[זהב טה ו ר]

יש מצב שאתה מקבל תמלוגים מאיזה יועץ

משפחתי זה או אחר?
איכשהו זה הפתרון שלך להכל

 

[סולמותוחבלים]

לא, אבל

אני לא מקבל תמלוגים מיועץ אבל בדרכי בחיים (בעיקר בתהליך הגירושין ובתהליך ההרכבה המורכבת) פגשתי יועצים רבים, חלקם מטעם המדינה, חלקם פרטיים, חלקם מעוטרים בנוצות טווס של ארגון כזה או אחר, חלקם אנשי עבודה אמיתיים.
כמו בכל מקצוע, יש עקום פילוג גם במקצועות הללו, וגם שרשרת מזון סמויה. מכיוון שרוב מערכות הגירושין וההכבה (יעני פרק ב') משלבות מבוגרים וילדים ונוער המסקנה האישית שלי היא שאנשי מקצוע שמבינים בכל ההיבטים הללו עדיפים. אצלי זה עבד ועובד יפה בסיוע ל- 3 ילדים בגילאים שונים להמשיך קדימה אחרי חשיפה לאלימות הורה ביולוגי ועוד "חוויות" למיניהן.....
זה על רגל אחת. מתי שהוא אפתח כאן פוסט מסודר בנושא ....

 

[mother cat]

אבל זה לא מה שהיא שאלה...

היא בפרוש שאלה אם יש טעם להמשיך בזוגיות הזו. היא נעלבה מבן-זוגה ומגשתו, מרגישה שהוא לא מקבל את ילדיה, ותוהה האם להמשיך בזוגיות. היא לא שאלה איך לפתור את הבעיה, או לאיזה יעוץ לפנות... גם לא נשמע שלבן-הזוג יש עניין כלשהו בתהליך פתרון הבעיה, אלא רק שיודיעו לו כשהילד נהיה בדרך קסם ילד שקט וממושמע...

בהתחשב באופי השאלה, אני חושבת שהיא קבלה תשובות ענייניות, ולאו דווקא קיצוניות.

 

[סולמותוחבלים]

יפה אמרת, אבל

השאלה היא לאיזה טווח זמן מתייחסים לשאלות. תמיד אפשר להיות תכליתיים ומקומיים, אבל סביר (ממה שקראתי) שקודם כל לילד, אח"כ לה וגם למערכות הזוגיות שלה (בין אם זו תשרוד ובין אם אחרות אח"כ), בירור קצת יותר מסודר עם אוריינטציה לילד ייטיב עם כולם.
לא אהבתי, וגם הספקות שלך אינן מזיזות אותי מדעתי, שהתנהל דיון בין מבוגרים, שירד גם לעלבונות (והיו גם מילים כגון אולטימטום וכדומה), מעל ראש הילד כאילו הוא מובן מאליו. אחד הקולות החשובים ביותר במערכות גירושין ומורכבות הוא קול הקטינים ולרוב נדמה למבוגרים שהם שומעים אותו ואין זה כך.
לא אישרתי את דרכו של הגבר וגם איני מקבל אותה, כי לטווח הארוך היא ילדותית, אבל הצעתי אפשרות (ויש גם נוספות) לשואלת לברר את הדברים עם ילדה, עם עצמה וגם עם בן הזוג לפני שהיא מקבלת החלטות .....

 

[mother cat]

הייתי מסכימה איתך לו...

היה נשמע שבן זוגה בכלל פתוח לנהל איזה דיון או שיח ביחד עם הילד. הוא אמר מפורשות שהוא לא מעוניין להיות אבא, מחנך, או מעורב בדרך כלשהיא בחיי הילד או ב"פתרון הבעיה". ולכן אני לא רואה טעם לנסות לנהל דיון שלהם ביחד עם הילד.

אם הוא היה פתוח ושותף בכלל, אז הייתי מסכימה איתך ב-100% שהדיון צריך להיות ביחד עם הילד ולא "מעל ראשו", וגם הייתי מסכימה איתך שאנשי המקצוע הרלוונטיים פה הם אנשי מקצוע עם הבנה של ילדים ונוער. אני פשוט לא רואה תהליך כזה קורה עם בן-זוג שאינו מעוניין בכלל במה שקורה לילד. ולכן בעיני השאלה של השואלת מאד לגיטימית - האם יש טעם להמשיך. יש מי שאמר לה שבעצם האולטימטום צריך להיות שלה - ויש בזה הרבה...

 

[עפרונית3]

קודם כל תודה לכולכם

קראתי הכל
אני רוצה בראש ובראשונה להרגיע,שום החלטה לא נעשית מעל ראש הילד
שוחחנו עם הילד ונאמר לו שיש אפשרות שבן הזוג יכנס לגור איתנו,
הוא די התלהב,אבל אני לא מייחסת לעניין יותר מדי חשיבות,לא נראה לי שהוא ממש מבין את כל המשמעויות שכרוכות בזה.
אבל כל זה היה לפני התקרית שבה בן הזוג לא אהב את העובדה שהילד לא יודע לקבל לא.
אני מודעת לבעיה,יש בזה משהו.
אבל זה הבן שלי והוא עם כל הכבוד הרבה יותר חשוב לי מכל זוגיות או גבר.
כרגע כל העסק של המגורים המשותפים זז הצידה עד להודעה חדשה
בלי אולטימטומים ובלי נעליים,גם אני לא אהבתי את זה.
היחסים ימשיכו כפי שהיו,אף אחד לא ממהר לשום מקום.

 

[סולמותוחבלים]

למרות שעפרונית כבר סגרה את הנושא...

לצערי, לא ירדת למהות כוונתי. יש הבדל בין הדברים.
להתנהל מעל ראש ולא מעל ראש הילד אין משמעותו לנהל את הדיון עם הילד או בלי הילד. הילדים באירועים כאלה חשופים לעולם שלם של רגשות שלנו כמבוגרים אין מודעות או נגישות אליהם ברוב המקרים.
לנהל את הדיון שלא מעל ראש הילד משמעותו ללמוד קודם כל !!! מספיק על עולם הילדים, עולם הרגשות, השמחות והפחדים שלהם ורק לאחר מכן לפעול ולשוחח. לדוגמא כאן, כבר דיברו עם הילד, הוא התלהב וכעת זה לא קורה ....
רק לדוגמא - ילדים עשויים לקחת אחריות על אושרם של מבוגרים (כבר עלה כאן בפורום) ולדבר בהתאם מבלי שהדבר מתאים להם.
אחרון - הילד אינו "בעיה" !!! הגדרת הילד כבעיה היא הבעיה ולכן גם הפתרונות ששמענו עליהם.