התייעצות...

[Y1N1]

התייעצות...

יורק בן 6. כבר חווה מוות של כלבה ושל סבא (סליחה על ההשוואה, בעיניו זה אותו דבר פחות או יותר). לפני שנה סיפרתי לו על מות אחי שאותו לא הכיר. השנה אני שוקלת לשאול אותו אם הוא רוצה לבוא איתנו לאזכרה. כן או לא?? סוגיה לא פשוטה. הילד רגיש, בהחלט מדבר על זה (המוות) לעיתים.

 

[מיכל בימקה]

מה קורה בזמן האזכרה?

האם עומדים ומדברים? האם צורחים ובוכים מאוד? האם מזילים דמעה ועצובים? האם צוחקים ונזכרים בחוויות ממנו? מוות הוא חלק מהחיים שלנו. אותנו, בעיני, הוא מפחיד הרבה יותר מאשר את הילדים. אנחנו חווינו מוות של אנשים שאנחנו מכירים שלא משיבה טובה, אנחנו חווינו צער גדול בלוויות. להציע תמיד כדאי (אנחנו הולכים לאזכרה של אחי היום. באזכרה אנחנו בדרך כלל עושים XYZ (עומדים ליד המצבה, מדליקים נר, קוראים שיר, מספרים סיפורים, לפעמים אני בוכה כי אני עצובה ומתגעגעת אליו וכו'), אתה יכול לבוא איתי או שאתה יכול להשאר עם הבייביסיטר/השכנה/הסבתא השניה וכו'.

מיכל

 

[אמאגירפה]

 

[Koketka]

תראי מה כתבתי למטה

אני מאוד מאמינה אגב בשדרים ומסרים שלנו אם מאוד עצוב באזכרה ועדיין יש המון אמוציות, לא היתי לוקחת אצלנו זה שונה כי מדובר בסבתות, שנפטרו בגיל 87 ו 84 ולכן אין אווירה של אבל באזכרות. בהחלט סוגיה לא פשוטה

 

[imasarit]

אצלנו

כל הילדים במשפחה המורחבת משתתפים באזכרות של הסבים-סבתות. לדעתי תלוי איך האזכרות מתנהלות אצלכם ואם הן לא "עצובות" מידי, עם הרבה בכי וכד'. במקרה כזה לא הייתי לוקחת.

 

[קסם מעשית]

מצטרפת לתגובות - תלוי מה קורה באזכרה

אצלנו הבנות היו באזכרה של סבתא של הבחור, שתיהן עמדו יפה והחזיקו ידיים עם סבתא שלהן. באזכרה הספציפית של הסבתא אין בכי, יש בד"כ צחוקים וזכרונות ממנה. אם המעמד מאוד עצוב וקשה, ואת חושבת שהילד הרגיש שלך לא יכול לעמוד בזה או שאח"כ יהיה לו קשה, לא הייתי לוקחת אותו.

 

[Y1N1]

אז ככה.

בהחלט מזילים דמעה, אבל אין היסטריה. יש לא מעט אנשים ומעט צפוף. אוףףף לא יודעת מה לעשות. מצד אחד לא רוצה שהוא יחשף לזה רק בגיל מאוחר מדי ומצד שני הוא ילדון.. מצד אחד מרגישה שהגיע הזמן ומצד שני אבא שלי למשל קצת נרתע מזה (כלומר - מה הוא קשור, למה לערב ילד קטן... לא פשוט גם לו)

 

[פרמלה]

עצם העובדה שהוא יודע על אחיך ועל

מותו אומרת שהוא כבר חשוף. לדעתי הוא לא צריך את ההוכחה בדמות קבר ודמעות של בני המשפחה. הוא באמת ילדון. למה לא לקחת אותו רק בגיל 10? זה לא מאוחר מדי. אני משערת שאת מדברת על אחיך ומספרת עליו ומראה ליורק תמונות. במקרה כזה, גם הייתי מתחשבת בדעה של סבא.

 

[פרמלה]

אני לא הייתי לוקחת בן 6

לאזכרה עם פוטנציאל לאבל מוחצן ורגשי. נראה לי תיק כבד מדי להתמודדות. עוד אלמנט, זה סוג בית הקברות. ירקון זה מקום מזעזע. בית קברות קיבוצי לא מזעזע.

 

[פתאומית]

יש עוד אספקט שלא עלה

אקדים ואאמר שבמשפחה של בעלי זה בכלל לא שאלה, והילדים באים לאזכרות של הסבים גם בגיל חמש. אבל כמו שציינה פרמלה, מדובר בבתי קברות קיבוציים נחמדים, ולא משהו כמו חולון או ירקון. האספקט שלא עלה הוא איך הילדים יתנהגו ואיך השאר יקבלו את זה (או לא). כי אצלנו הילדים שיחקו ולא התעניינו במה שקורה (טבעי לגמרי, כמובן) והיה מי שזה הפריע לו. צריך לחשוב גם על זה.

 

[אות ועוד1]

אמא של אמא שלי נפטרה בגיל צעיר, ומגיל 0 אנחנו

עולים לקבר שלה בבית הקברות הקיבוצי והנעים, זה תמיד לווה בטיול ביער, באיסוף פיטריות ובלוטים. אמא שלי נפטרה בגיל צעיר ומגיל 0 הילדים שלי עולים לקבר שלה באותו בית קברות קיבוצי ונעים שבו גם אמא שלה קבורה. השנה הם גם היו שם בלעדיי. הם גם היו בהלוויה של סבתא אחרת שלי באותו בית קברות, וגם בהלוויה של סבתא שלישית בבית הקברות הלא קיבוצי בירושלים. לעומת זאת להלוויה ולאזכרות של סבא שלהם מצד אבא אני לא לוקחת אותם, האוירה שם אחרת, קשה יותר, מקוננת יותר, לי, שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מחיי מגיל 0 היה קשה להיות שם. בקיצור, נורא תלוי באופי האזכרה.

 

[JJ2004]

ראשית משתתפת בצערך. גם אחי נפטר שנים רבות

לפני שבנותיי נולדו, והוא לגמרי "חלק מחיינו" הן יודעות שהיה לי עוד אח, ושהוא מת (אצל אלוהים בשמיים) רק היום סיפרתי להן סיפור עליו ועליי- כשהיינו קטנים, והן שאלו שאלות. אבל לא עולה על דעתי בשלב זה לקחת אותן לבית הקברות. אני לא חושבת שיעשה להן טוב לדעת שהוא נשאר שם 0גם אם איפשהו הן אפילו מבינות טוב ממני שזה רק הגוף).

 

[Y1N1]

תודה על התגובות... נקודות למחשבה.