עצה מבת...
קודם כל, התנסחת בצורה נהדרת. אני אומנם קצת יותר מבוגרת, אבל לגבי עניין ה"לימודים" שמאוד מדאיג את ההורים שלך (ובעיקר את אבא) לימודים, אפשר להשלים, מכון, זה קשה, אבל את לא נשמעת כמו מישהי שמפחדת מעבודה קשה. ואת מודעת לתוצאות. (כמובן שלפי דעתי הפנימייה המשולבת שדיברת עליה, תמצא חן בעיניו יותר.) את מוזמנת להזכיר בשיחה שהחיים זה גם עניין של להיות מאושר. ולעשות מה שאתה אוהב. אז נכון, בחרתי בדרך שלי, מדריכה לרכיבה על סוסים, וזה מקצוע שלא דרש לימודים אקדמאיים (התחילה למורת רוחם של הוריי), ואני מרוויחה סביר, אבל לא יותר מדי... אבל אני מאושרת. זו עבודה קשה, אבל מספקת בטרוף, ואני מוקפת כל הזמן בסוסים ובילדים (שאלו דברים שאני מאוד אוהבת ונהנית לעבוד איתם). ואחרי שעבר המשבר של "הבת שלי לא תמשיך בלימודיה האקדמאיים, (הייתי, ניסיתי, ממש לא התחברתי) - הגיע שלב ה"הבת שלי חוזרת כל יום מהעבודה כל כך קורנת, שזה שווה את זה". זה נכון שהשכלה בחיים, תתן לך מפתח לעבודה טובה, ולכסף טוב בעתיד - אבל אם את לא מאושרת במה שאת עושה, אין לזה טעם. תמיד צריך לדעת לשלב. ותמיד גם אפשר לשנות. זה לא שיש לך 3 ילדים ומשכנתה שאם תעזבי הכל כדי לרדוף אחרי החלום שלך תצטיירי כלא אחראית... אם להורים שלך יש את היכולת הכלכלית לעזור לך כעת - אז בהצלחה. ולגבי השיחה עם הורייך. תהיי פתוחה, אל תלכי במעגלים, התבטאת מאוד יפה פה, תעשי את זה גם איתם. אצלנו הקטע של הפתיחות היה מאז ומעולם, וכל אחד יכל להגיד מה שהוא חושב. וזה מאוד מוערך על ידי.
שבת שלום
