התייעצות

[אמא של הפיצון]

התייעצות

ביום שלישי הייתי אצל שרון הדיאטנית שלי. בגלל שאנחנו חברות הפגישות הן באוירה מאוד נעימה וחברית. לפעמים אני ממש מרגישה שהיא הפסיכולוגית הפרטית שלי. דיברנו כבר לא פעם על המוטיבציה שלי ועל זה שאני צריכה לחשוב לפני שאני מכניסה לפה דברים. תוך כדי שיחה אמרתי לה שבד"כ אין לי שום חרטה כשאני חורגת ואוכלת דברים אסורים. אני אפילו מרוצה כי היה לי טעים ונהנתי. הזמן היחיד שאני כועסת על עצמי זה כשאני נשקלת ואני רואה שלא ירדתי או שאפילו ר"ל עליתי

. היא אמרה לי שוב שאני צריכה לעשות הסכם עם עצמי. היא אמרה לי שאם הייתי עושה איתה הסכם על כל דבר, נגיד שניפגש סתם כך עם הילדים ואני הייתי מבטלת שוב ושוב הייתי פוגעת בה ובסוף אני הייתי מרגישה לא נעים. לדעתה זה אמור להיות אותו הדבר בהסכם עצמי. אני גם אמורה להרגיש לא נעים כשאני מפרה את ההסכם עם עצמי בקשר לדיאטה. ואז באתי אני עם המשפט שלטענתה הסביר לה הכל - זה לא מזיז לי שאני שוברת את ההסכם עצמי כי אני כבר רגילה לזה שנים וזה כבר לא מזיז לי שאני כביכול מאכזבת את עצמי. אני פשוט לא מתאכזבת מעצמי עד לרגע השקילה (וגם ההרגשה הזאת נעלמת די מהר אחרי). בשלב הזה נפרדנו לשלום (כבר היה 22:30 ושתינו היינו הרוגות מעייפות). אז אני שואלת אתכן, איך זה אצלכן? מה עושים כדי שיזיז לי יותר ושאפסיק לחרוג? ד"א כמובן שכל נושא המוטיבציה עלה לא פעם. גם היא כמו כולם יודעת שאני עושה את הדיאטה הזאת אך ורק כדי להיכנס להריון בצורה הבריאה ביותר ולנסות על ידי כך למנוע את הבעיות שהיו לי בהריון הקודם. בגדול יש לי מטרה טובה - הריון בריא עם תננוק בריא. אבל למה אני לא מצליחה לחשוב על זה שניה לפני שאי מכניסה לפה משהו שאסור לי.

 

[יעל י]

הלוואי והיה לי הפתרון...

ואת,אם תמצאי הגידי לי. אני יודעת שצרת רבים נחמת טפשים אבל אני כן באותה הקלחת והנה למרות ההתחלה החדשה (ראי פינת ההתחייבות השבועית) אני ממש מזלזלת וכאילו עושה לעצמי דווקא ולא מפסיקה לזלול. רוצה להמליץ לך לחפש תמיכה ואוזן קשבת,נראה שזה יכול לעזור.