התייעצות לא קלילה...

[מושיקודי]

התייעצות לא קלילה...

אני יוצא עם בחור מקסים כבר חודש.. באחד על אחד הוא על הכיפאק.. אבל פתאום ליד השותף שלו הוא מתנהג כמו אוחצ'ה כוסית.... וזה ממש אבל ממש לא הקטע שלי... וזה עוד כלום לעומת מה שהלך בערב עם החברים שלו מהעבודה... הוא היה הרבה יותר מ"הומו סטריאוטיפי"... כל מיני צחקוקים וצווחות כאלה ודיבורים מוחצנים ומוקצנים וקיפוצים כאלה...
בחי... מוזר משהו.. אבל חברים שלו מתים עליו, וגם אני- הוא בחור מקסים, אבל ממש לא נראה לי בקטע של בן זוג..

צ'יק צ'ק הוא כבר אמר שהוא אוהב אותי... אני אמרתי לו שאחכה עוד עבור משפט כ"כ משמעותי... אני לא מסוגל לומר את זה כ"כ מהר...
וגם הוא יצא מהארון בעקבות ההיכרות שלנו, עם כ-ו-ל-ם!!! משפחה, חברים, הורים, ידידים... כל אחד אפשרי... וזה יושב לי על הלב... מה, אני אשאיר אותו לבד אחרי צעדים כ"כ משמעותיים שהוא עשה?! ועוד בעקבותיי במידה מסויימת... (הקשר העניק לו ההמון ביטחון במי הוא ובמיניות שלו {הומו/דו/בכלל}).. ואני ממש לא חווה את זה בסדרי הגודל שהוא חווה.. לא שהוא היה בתול כשהכרנו, ממש לא, רק התחלה ראשונה של זוגיות עבורו בחיים, תמיד היה סטוציונר...

לא יודע... אני כבר כמה זמן עם ההרגשה של לומר לו את זה... אבל אני יודע שממש(!!) יכאב לו אם נפרד... ועוד אחרי צעדים כאלה עבורו.. אבל אני נגעל מהמחשבה של להישאר עם בן אדם רק מרחמים עליו.... לרצות אותו... לאאאא
אני ממש לא מדמיין אותי איתו...!!!

אוףףףףףףף

 

[ItsikH]

חודש זה זמן מספיק לקבל מושג מה כל אחד מכם מחפש. זה הזמן לשיחת "יחסינו לאן", לדעתי אינך צריך לחשוש מלפגוע בו, אי אפשר ולא צריך להמנע מפגיעות בקשר - לא מעבר לנדרש לצורך הזוגיות כמובן, ומתוך ההתחשבות הראויה, במקרה שאתה מתאר המנעות מפגיעה רק תוביל לפגיעה גדולה יותר.

יכול להיות שאתה מושפע ממשהו חיצוני ולא משמעותי? יכול להיות, אבל ראשית עובדה שכן ולא ניתן להמנע מזה, ושנית אתה מתאר משהו משמעותי הרבה יותר:

"ממש לא חווה את זה בסדרי הגודל שהוא חווה"

הוא עובר שינוי חשוב, לא מעט בזכותך, אבל אתה לא מצליח להיות שותף. אם תדע להציג זאת כך בפניו, אולי ייקל עליך להעביר את המסר. לדעתי זה מתאר קושי אמיתי בקשר, הרבה יותר מענין ההתנהגות החיצונית. ובכ"א החשוב הוא שגם אם תפרדו, שייקח את השינוי המשמעותי והחשוב - "התחלה ראשונה של זוגיות עבורו" - ויידע להמשיך איתו הלאה, לאן שיבחר.

 

[ברבוריאן]

זה הקלות והכובד

אתה מסביר מאוד יפה את השוני הגדול בניכם, רק נותר לומר לך ישירות שאתה בסך הכל תחנה בזמן אצלו.
לא כי הוא רע, אלא כי הוא במקום אחר בו הוא "השתמש" בך לאפשר לעצמו להגיע לודאות (כביכול) לגבי עצמו, אתה שחררת אותו מהשדים והוא יצא לחגוג עם כל מי שהוא מכיר והכי מוגזם שהוא יודע, כאילו שלסנדליו יש עכשיו כנפי אלים והשמים הם הגבול מבחינתו.
לעומת קלות הפיעפוע שלו בחיים יש את כובד שיקול הדעת המדוד שלך, אתה מבין שאתה צריך לתת לו ללכת, אתה מבין שהוא לא גבר בשבילך בזמן הזה, אבל אז הילד שבך קופץ ומביא את אי הנעימות שאתה מרגיש ומונע ממך לפעול בהחלטיות הוגנת לכל הדיעות. זה רק מפני שאתה עוד לא בוגר מספיק להעריך את הארומה הגברית מאוד שנודפת מהשקט וצלילות דעתך.
אבל לא תוכל להחזיק את הקשר הפורקני הזה יותר מידי זמן, וכדאי שתיזום שיחת שחרור מרגשת מתוך בטחון עצמי, כך שאם יתרסק עליך אהובך המשוחרר תהיה כצוק שהנחשולים מתנפצים עליו....תכ'לס נראה לי שהוא יודה לך אם תחתוך ביוזמתך כי הוא כל כך עסוק להיות עליז (זה ביטוי לשלב מסויים באבוצוליה של ההומו) שאין לו זמן להעצר.

 

[תרנגול פראי ועליז]

מלים בסלע, כתבתי משהו דומה

 

[white star]

אתה לא אחראי עליו

כמו שאמרת, אתה לא רואה את עצמך איתו.
מה שכן, הוא אולי חושב שהוא אוהב אותך אבל הוא סה"כ דלוק עליך.
אני לא חושב שעכשיו תשאיר אותו "תלוי באוויר", בייחוד אם תצליחו להישאר ידידים. סה"כ אני בספק כמה התפתח רגש משמעותי.

בכל מקרה, אין לך מה להישאר איתו על תקן בן זוג לכאורה.
אתה סתם תסבול ותשלה אותו.
קח אותו לשיחה, תהיה ברור אבל עדין ומי יודע - אולי הרווחת ידיד טוב לחיים?

 

[תרנגול פראי ועליז]

יקירי

ראשית במראה שלך, את זה לא אמרתי לך, אתה מזכיר לי את אחת האהבות הגדולות ביותר של חיי. בחור מהצפון השבע של תל אביב, שהיתה לו יחידת דיור נפרדת בבית הוריו, ובגללו איחרתי בימי ראשון להגיע לבסיס, חטפתי קנסות, משפטים ואזהרות, כלום לא עזר.
מה זה קשור לסיפור שלך, אז גם הוא ב"גללי" יצא מהרבה ארונות שחי בהם. זה מחמיא נורא הקטע הזה, שאני הופך לאדם משמעותי כלכך בחיי אדם אחר, אבל זה גם נורא מפחיד, כי לפתע זה על ה"מצפון" שלי. הייתי אז בן 20, תקוע בתחת של עצמי, מאוהב בו עד טירוף, אבל ללא כוונת אמת לחלוק אתו את חיי. היו לי כיוונים אחרים, רצונות אחרים, ולכן כשעזבתי לא טרחתי להביט אחורה לרגע.
עכשיו
זה לא בגללך שהוא יצא מהארון, ולא בגללך קרה לו מה שקרה לו. זה קרה לו כי היית אולי "טריגר" לתהליך שהתבשל אצלו זמן רב.
לשיטתך, דבר אתו, שוחח אתו-מקסימום תזכה לסצינה סחטנית ומאשימה, אבל לפי דבריך, לא יקח לו זמן רב להתגבר, אז אל תדאג באמת.
בהצלחה

 

[נ ע ל]

לגבי הטריגר

 

[מושיקודי]

תודה יפים שלי

 

[קצת אחר קצת שונה]

אין לי יותר מידי מה לחדש..

רק רציתי לשאול - למה מלכתחילה נתת לו לצאת מהארון בעקבות ההכרות שלו איתך?
למה לא אמרת לו כבר אז שהוא רץ קדימה ומשאיר אותך מאחור?

אתה לא אחראי למעשים שלו, זה הרי ברור..
אבל מצד שני, ההיגיון והרגש הם לא בהכרח שווים ולא תמיד עולים בקנה אחד. אז גם אם הראש אומר שאתה לא אחראי למעשיו - אני ממש בספק אם אתה גם מרגיש כך.
ברור לי שאני הייתי מרגיש אחריות מסויימת..

עוד דבר - איך קבלו אותו?
אם קבלו אותו יפה והוא כ"כ שמח ומאושר.. אז מעולה.. אין אפילו סיבה להרגיש רע..


מה שלא יהיה, מקסים ככל שיהיה.. אם אתה לא רואה את זה קורה - זה לגיטימי..