התייעצות דחופה
שלום לכולם, בני בן ה-6 עם הפרעת קשב וריכוז קלאסית, בנוסף היפראקטיביות (לא קיצונית). מטופל בריטלין 10 מ"ג מזה כשנה. לאחרונה עברנו דירה ליישוב קהילתי ובני לומד בכתה א' ב"חטיבה צעירה". האמת שדיי חששתי מהעניין, כי מצד אחת השיעורים הפרונטליים (מורה מול כיתה) הם עם מס' קטן של תלמידים (כ-16), אולם רוב שעות היום הלימוד נעשה במרחב, ובמרחב קיימות פעילויות בקבוצות , הן של ילדי כתה א' והן של ילדי הגן. הפעילות המרובה מאפשרת "בריחה" מריכוז, כי יש שפע של גירויים מסביב. וכך, הבן שלי, לטענת המורה, אומר כי משעמם לו ולכן לא מבצע כל פעילות במרחב, וכל פעילות חליפית שמוצעת לו הוא עוזב אותה מהר, בטענה שזה "משעמם" לו. אני חייבת לציין, שבני אומנם הגיע קורא לכתה א' (קריאה בסיסית, לא משהו מתקדם מאוד), ולטענת המורה הוא הילד היחידי בכתה שיודע לקרוא. יחד עם זאת, הפעילויות המוצעות לו במרחב, אינן בעיקר בלימוד אותיות . בנוסף לבעיה הזו, יש לי את הבעיה הע-נ-ק-י-ת בבית: בני לא רוצה לעשות שיעורי בית, אני יושבת על שיעורי בית במשך שעה וחצי-שעתיים ביום איתו, כאשר, בנטו זה לוקח לו 5 דקות לעשותם. אני אומנם לא נותנת לו ריטלין בבית, אבל מדובר בכ"כ מעט שיעורים, נראה לי חבל לתת עוד כדור בשביל זמן כ"כ מועט שהוא צריך לצורך ביצוע השיעורים (הוא זקוק לריכוז של 5-10 דקות לכל היותר). האמת היא שהשבוע לא הפסקתי לבכות: הילד שלי מתייחס לכתה א' וללימודים, כמו שילד בגיל 15 מתייחס ללימודים כשהוא כבר מחכה לחופש הגדול... מה עושים כדי לגרום לילד לאהוב ללמוד, לרצות לדעת יותר. עוד בעיה שיש לילד שלי היא שהוא לא מוכן לקבל שהוא פחות טוב מאחרים במשהו, קשה לו מאוד להפסיד במשחקים, ולעיתים קרובות נמנע מהתמודדות מחשש שלא יצליח/יפסיד. אודה לעצתכם. זיוית
שלום לכולם, בני בן ה-6 עם הפרעת קשב וריכוז קלאסית, בנוסף היפראקטיביות (לא קיצונית). מטופל בריטלין 10 מ"ג מזה כשנה. לאחרונה עברנו דירה ליישוב קהילתי ובני לומד בכתה א' ב"חטיבה צעירה". האמת שדיי חששתי מהעניין, כי מצד אחת השיעורים הפרונטליים (מורה מול כיתה) הם עם מס' קטן של תלמידים (כ-16), אולם רוב שעות היום הלימוד נעשה במרחב, ובמרחב קיימות פעילויות בקבוצות , הן של ילדי כתה א' והן של ילדי הגן. הפעילות המרובה מאפשרת "בריחה" מריכוז, כי יש שפע של גירויים מסביב. וכך, הבן שלי, לטענת המורה, אומר כי משעמם לו ולכן לא מבצע כל פעילות במרחב, וכל פעילות חליפית שמוצעת לו הוא עוזב אותה מהר, בטענה שזה "משעמם" לו. אני חייבת לציין, שבני אומנם הגיע קורא לכתה א' (קריאה בסיסית, לא משהו מתקדם מאוד), ולטענת המורה הוא הילד היחידי בכתה שיודע לקרוא. יחד עם זאת, הפעילויות המוצעות לו במרחב, אינן בעיקר בלימוד אותיות . בנוסף לבעיה הזו, יש לי את הבעיה הע-נ-ק-י-ת בבית: בני לא רוצה לעשות שיעורי בית, אני יושבת על שיעורי בית במשך שעה וחצי-שעתיים ביום איתו, כאשר, בנטו זה לוקח לו 5 דקות לעשותם. אני אומנם לא נותנת לו ריטלין בבית, אבל מדובר בכ"כ מעט שיעורים, נראה לי חבל לתת עוד כדור בשביל זמן כ"כ מועט שהוא צריך לצורך ביצוע השיעורים (הוא זקוק לריכוז של 5-10 דקות לכל היותר). האמת היא שהשבוע לא הפסקתי לבכות: הילד שלי מתייחס לכתה א' וללימודים, כמו שילד בגיל 15 מתייחס ללימודים כשהוא כבר מחכה לחופש הגדול... מה עושים כדי לגרום לילד לאהוב ללמוד, לרצות לדעת יותר. עוד בעיה שיש לילד שלי היא שהוא לא מוכן לקבל שהוא פחות טוב מאחרים במשהו, קשה לו מאוד להפסיד במשחקים, ולעיתים קרובות נמנע מהתמודדות מחשש שלא יצליח/יפסיד. אודה לעצתכם. זיוית