התייעצות בקשה
בת 13.7. ADD .
מטופלת אצל פסיכולוגית פעם בשבוע, מורה מתקנת פעמיים בשבוע
וביקורת שוטפת אצל נוירולוג. טופלה כשנה וחצי ריטלין AL, בהתחלה 20 ואח"כ 30.
התחילו כאבי ראש מתמשכים וטיקים בצוואר/ראש.
בהוראת נוירולוג הופסק הטיפול. לאחר הטבה הוחלף לקונצרטה 36.
לקחה 3 ימים אבל לא מוכנה עוד בגלל שלטענתה מחזיר את כאבי הראש ואנו עדים גם לטיקים
מתגברים.
בגלל קשיי שינה קיבלה מלטונין תקופה ארוכה אך לאחרונה לא לוקחת בטענה שהיא תירדם גם בלי.
בפועל היא מושכת את שעת השינה עד 23:30. בבוקר קשה לה מאוד לקום ומאחרת לביה"ס.
עם התרופה בבוקר היא אוכלת עוגיה בקושי, וחצי כוס מים. עד שמגיעה הביתה כמעט ולא שותה וברור שכאבי הראש יכולים לנבוע מזה
אך היא לא משתפת פעולה. היא גם יכולה לא לאכול מהערב עד למחרת אחה"צ. (בהמשך משלימה...אני לא דואגת למשקל או לצמיחה. היא בסדר גמור).
(לגבי האוכל - זה היה כך מאז שהיתה קטנה מאוד. בלי קשר לטיפול התרופתי).
אני חייבת לציין שמאז התחלת הטיפול הפסיכולוגי לפני כשלושה חודשים חל שיפור
מדהים בהתנהגותה, מוטיבציה, פעילה הרבה יותר , חיונית, לא מסתגרת וכו'.
בביה"ס - קשה לה להתרכז, ציונים חלק טובים וחלק לא....
ההתלבטות היא לגבי הטיפול - למעשה בביה"ס כבר כמעט לא לומדים (הכנות להופעת סוף שנה)
ואז נכנסים לחופש הגדול. נראה לי שאין טעם לנסות טיפול תרופתי אחר.
מה גם שהיא השיגה את מטרתה - להתקבל לתיכון מסויים וירדה לה כרגע המוטיבציה הלימודית.
לגבי שנה"ל הבאה - אין לי מושג מה לעשות. היא מתחילה תיכון ואולי המוטיבציה תהייה אחרת.
אולי הטיפול הפסיכולוגי יותר משמעותי עבורה מהטיפול התרופתי? יש למישהו איזו תובנה בנושא?
זה יתכן?
בת 13.7. ADD .
מטופלת אצל פסיכולוגית פעם בשבוע, מורה מתקנת פעמיים בשבוע
וביקורת שוטפת אצל נוירולוג. טופלה כשנה וחצי ריטלין AL, בהתחלה 20 ואח"כ 30.
התחילו כאבי ראש מתמשכים וטיקים בצוואר/ראש.
בהוראת נוירולוג הופסק הטיפול. לאחר הטבה הוחלף לקונצרטה 36.
לקחה 3 ימים אבל לא מוכנה עוד בגלל שלטענתה מחזיר את כאבי הראש ואנו עדים גם לטיקים
מתגברים.
בגלל קשיי שינה קיבלה מלטונין תקופה ארוכה אך לאחרונה לא לוקחת בטענה שהיא תירדם גם בלי.
בפועל היא מושכת את שעת השינה עד 23:30. בבוקר קשה לה מאוד לקום ומאחרת לביה"ס.
עם התרופה בבוקר היא אוכלת עוגיה בקושי, וחצי כוס מים. עד שמגיעה הביתה כמעט ולא שותה וברור שכאבי הראש יכולים לנבוע מזה
אך היא לא משתפת פעולה. היא גם יכולה לא לאכול מהערב עד למחרת אחה"צ. (בהמשך משלימה...אני לא דואגת למשקל או לצמיחה. היא בסדר גמור).
(לגבי האוכל - זה היה כך מאז שהיתה קטנה מאוד. בלי קשר לטיפול התרופתי).
אני חייבת לציין שמאז התחלת הטיפול הפסיכולוגי לפני כשלושה חודשים חל שיפור
מדהים בהתנהגותה, מוטיבציה, פעילה הרבה יותר , חיונית, לא מסתגרת וכו'.
בביה"ס - קשה לה להתרכז, ציונים חלק טובים וחלק לא....
ההתלבטות היא לגבי הטיפול - למעשה בביה"ס כבר כמעט לא לומדים (הכנות להופעת סוף שנה)
ואז נכנסים לחופש הגדול. נראה לי שאין טעם לנסות טיפול תרופתי אחר.
מה גם שהיא השיגה את מטרתה - להתקבל לתיכון מסויים וירדה לה כרגע המוטיבציה הלימודית.
לגבי שנה"ל הבאה - אין לי מושג מה לעשות. היא מתחילה תיכון ואולי המוטיבציה תהייה אחרת.
אולי הטיפול הפסיכולוגי יותר משמעותי עבורה מהטיפול התרופתי? יש למישהו איזו תובנה בנושא?
זה יתכן?