התייעצות ביקור אצל חברים

התייעצות ביקור אצל חברים

ה- PDD שלי משולב מלא השנה. טפו טפו טפו, נראה שהוא מתחיל לצור קשרים חברתיים. יש לו חבר אחד מאוד טוב בגן ועוד כמה חברים קצת פחות טובים. עד עכשיו הזמנתי חברים שלו אלינו הביתה לשחק. עכשיו מזמינים אותו חזרה לבקר אצל החברים, שזה נפלא מבחינה חברתית אבל אני קצת חוששת לשלוח אותו לבד לחבר. הכל זאת יש קצת פערים בינו ובין רוב הילדים ואני לא מעוניינת לשתף את ההורים באבחנה (עקב דעות קדומות וגם כי הילדון עדיין לא מבין ויודע על האבחון ואני מפחדת שיום אחד יגידו לו משהו לפני שאנחנו נסביר לו על האבחנה). מה הייתם עושים? האם מקובל לבוא עם הילד לחבר? למרות שהחברים באים אליו ללא ליווי הורי?
 

TikvaBonneh

New member
אני אספר לך מהניסיון של

נתחיל מהגדול שלא היה מאובחן עדיין. בעלי היה צריך לאסןף אותו מהחבר. הוא ירד למטה לחכות ואז היה צריך פיפי ועשה במיכנסיים כי הוא לא ידע מה לעשות - הוא פחד שאם יעלה בחזרה למעלה אבא שלו לא ימצא אותו ויחזור בחזרה בלעדיו...
 

AnatShemer

New member
לא כתבת מה גיל הילד

מה שמקובל בגיל 5 לא תמיד מקובל בגיל 15...
 

TikvaBonneh

New member
עוד סיפורים ומסקנה

הקטן התארח אצל חבר, והאמא קראה לי לבוא כי הם רבים.
הגעתי ומצאתי את החדר של החבר מפורק כל הכריות של הספה על הריצפה, החבר מיילל ונדב אמר לי בדמעות: "אני חושב שהוא לא יזמין אותי יותר. הרבצתי לו ואמרתי לו שאני לא רוצה להיות חבר שלו יותר..." , ועל מה רבו? באיזה משחק לשחק.
אחר כך הצלחנו לשקם את היחסים, אבל אני מניחה שאם החבר לא היה פידידון בעצמו אז באמת לא היו מזמינים אותו יותר...
לסיכום, כן, אני חושבת שיש סיכון והכי בטוח להמנע מביקורים אצל חברים ולחכות עד שתצאו מהארון.
 

SMADAR55

New member
אספר לך מהנסיון שלי . בגן חובה הקשרים שלו היו רק עם יל

ילדי PDD . כאן היה לי קל משום שהייתה פתיחות עם ההורים ולא חששתי שיהיה אצל חבר בלעדי.
בכתה א' התחיל ליצור קשרים. הוא מצידו העדיף שיבואו אליו. כשביקש ללכת לחבר, היו לי המון חששות. בפעם הראשונה התיישבתי אצל ההורים והסברתי שאני רוצה לראות שמרגיש בנוח. עשיתי זאת גם עם חבר נוסף כשנפגש איתו. לאחר מכן , במפגש עם ילד שלישי, העזתי לנסות לעזוב ישר. סיכמתי מראש שמדובר במפגש קצר של שעה וחזרתי אחרי 45 דקות .
 

ימימה

New member
אצלנו לא היה מאובחן

הוא אובחן רק בסוף כיתה א', אז לא היתה שאלה של הסתרה, אבל קשיים מן הסתם היו...
אני לא הלכתי איתו, אבל כן הייתי מתריעה קצת להורים למה לשים לב. אני לא יודעת איך הבן שלך, אבל אצלי לפחות ידעתי שאלימות לא תהיה ולא התפרצויות זעם, במקרים של תסכול הוא היה מתכנס לתוך עצמו, לא מרביץ, אז מהבחינה הזו לא הייתי לחוצה.
אבל כן הייתי מסבירה שהוא עלול לא לשתף פעולה במשחק, או לשקוע למשחק לבד במשהו שמעניין אותו ולהתעלם מהמארח, דברים כאלה, ומבקשת שיתווכו קצת בינו לבין החבר, כדי שלא יהיה "פלופ".... לפעמים זה הצליח, לפעמים לא. לא היו "אסונות" כמו שתקווה תיארה.
את מכירה את הבן שלך, תחשבי מה הכי גרוע שיכול לקרות ואם זה שווה את זה. ואם האמא השניה נחמדה, אפשר גם לבוא לזמן יחסית קצר בפעם הראשונה ולשתות איתה קפה, כי "לילד לוקח זמן להתרגל", או כי אתם "ממשיכים משם למקום אחר אחר כך" וכך תוכלי להתרשם איך זה הולך.
 

yuliyuli1

New member
שני דברים

א. זה לגיטימי להגיד שהילד חושש ללכת לבית של מישהו אחר (בתקווה שהילד ישתף פעולה ולא יכחיש את זה...). אצלנו בגן היה ילד לחלוטין לא בספקטרום, שאמא שלו אמרה לי בתחילת השנה שהוא חושש ללכת לבתים של אחרים וזה היה ממש לגיטימי (לי בטח לא היה אומץ להגיד דבר כזה אבל פתאום ראיתי שזה דווקא בסדר).

ב. לנו לא היו אסונות כשהילד אחר לילדים אחרים, הבעיות היחידות היו בגן חובה, כלחברים שלו היו אחים גדולים ששמו לב למוזרות שלו והציקו לו (בשני המקרים לחברים היו הורים שלא כל כך מתפקדים). הבעיות העקריות היו דווקא אצלנו בבית כשהוא לא היה מוכן לשתף לפעמים בצעצועים שלו.
מה שכן - בגן חובה כבר היה קשה יותר להשיג לו פליי-דייט כי אמנם לא היו אסונות אבל גם לילדים בכתה היה פחות כיף איתו מאשר עם ילדים אחרים.
 
למעלה