התייחסות למוות
טאירה שיגסוקה לוחם מלומד ביפן של המאה ה-17 :הדבר החשוב ביותר לאדם הרוצה להיות לוחם הינו לזכור את המוות בכל עת...כך אופיו ישתפר ומידותיו המוסריות תתחזקנה.החיים האנושיים שברירים והיוליים אולם חייו של הלוחם תלויים במיוחד על חוט השערה.אנשים המתנחמים בהנחה כי הם יחיו חיים ארוכים חושבים כי יחיו לנצח בעצם.והנצח יכול לגמד כל התנהגות ללא חשובה וברת תיקון.אם יבין הלוחם כי החיים הקיימים היום עשויים שלא להתקיים מחר תתעורר התחושה כי פעולותחו עשויות להיות אחרונות כך שתתעורר לגביהן תשומת לב אמיתית.כאשר לא זוכרים את המוות מפסיקים לנהוג בזהירות כלפי דברים שונים.הלוחם עשוי להעליב מישהו ולהכנס לויכוחים על משהו שבאותה מידה יכל להתעלם ממנו.כאשר זוכרים את המוות אזי בעת שמדברים או משיבים לאחרים מבינים את המשקל והמשמעות של כל מילה.כאשר מניחים כי השהות בעולם הזה נצחית אזי רוצים מה שיש לאחרים ונצמדים לרכוש והון ומתפתחת מנטליות של סוחר.כאשר זוכרים את המוות החמדנות נחלשת באופן טבעי.אולם נשאלת השאלה כיצד לזכור את המוות.סתם לשבת כל הזמן ולהמתין למוות כמו הנזיר שינקאי שעליו כתב יושידה נו קנקו ביצירתו "טסורוזורגוסה",לא מתאימה ללוחם שעליו יש חובות חברתיות ומקצועיות.הרעיון הוא לחשוב על המוות בזמן הפנוי להקדיש לו תשומת לב ולזכור אותו.ובנימה אופטימית שבוע טוב לכולם.
טאירה שיגסוקה לוחם מלומד ביפן של המאה ה-17 :הדבר החשוב ביותר לאדם הרוצה להיות לוחם הינו לזכור את המוות בכל עת...כך אופיו ישתפר ומידותיו המוסריות תתחזקנה.החיים האנושיים שברירים והיוליים אולם חייו של הלוחם תלויים במיוחד על חוט השערה.אנשים המתנחמים בהנחה כי הם יחיו חיים ארוכים חושבים כי יחיו לנצח בעצם.והנצח יכול לגמד כל התנהגות ללא חשובה וברת תיקון.אם יבין הלוחם כי החיים הקיימים היום עשויים שלא להתקיים מחר תתעורר התחושה כי פעולותחו עשויות להיות אחרונות כך שתתעורר לגביהן תשומת לב אמיתית.כאשר לא זוכרים את המוות מפסיקים לנהוג בזהירות כלפי דברים שונים.הלוחם עשוי להעליב מישהו ולהכנס לויכוחים על משהו שבאותה מידה יכל להתעלם ממנו.כאשר זוכרים את המוות אזי בעת שמדברים או משיבים לאחרים מבינים את המשקל והמשמעות של כל מילה.כאשר מניחים כי השהות בעולם הזה נצחית אזי רוצים מה שיש לאחרים ונצמדים לרכוש והון ומתפתחת מנטליות של סוחר.כאשר זוכרים את המוות החמדנות נחלשת באופן טבעי.אולם נשאלת השאלה כיצד לזכור את המוות.סתם לשבת כל הזמן ולהמתין למוות כמו הנזיר שינקאי שעליו כתב יושידה נו קנקו ביצירתו "טסורוזורגוסה",לא מתאימה ללוחם שעליו יש חובות חברתיות ומקצועיות.הרעיון הוא לחשוב על המוות בזמן הפנוי להקדיש לו תשומת לב ולזכור אותו.ובנימה אופטימית שבוע טוב לכולם.
