התחפושת שניצחה
אז עכשיו אני באמת רגוע. ותשאלו למה?? ובכן, מעשה שהיה כך היה... והכל אמת לאמיתה. את זה שאנחנו משפחה די ספורטיבית, אתם בוודאי כבר יודעים. ולכן לא התפלאתי שבני הקטן (בן התשע וחצי) ביקש השנה להתחפש לאוהד של קבוצת הכדורגל האהודה עלינו (להלן: הפועל ת"א). למען האמת גם לא הקשינו עליו במיוחד, בעיקר בשל אופן ההכנה הקל
. המצרכים קיימים: תלבושת אדום/לבן (זהה לתלבושת שהוא משחק בקט-סל), צעיף שקניתי לו כשהלכנו פעם למשחק, גלימה שקיבל מחבר. כך שנשאר רק לאפר את הפנים בצורת "צלב אדום/לבן". אלא מה? אליה וקוץ בה. בין הילד לתחפושתו הפרידו 90 דקות. ואם מילותי סתומות משהו, אסביר מיד. אמש נערך "משחק העונה" בכדורגל. משחק שיש לו משמעות גדולה לאליפות שבדרך. והקבוצות המשחקות, לא פחות ולא יותר, מכבי חיפה והפועל ת"א. ואם נפסיד חלילה וחס?... איך יראה הילד את פרצופו בביה"ס? איזו צורה תהייה אז לתחפושת המפסידה? מיד בפתיחת המשחק הבנו שהמצב "על הפנים". הכדור החיפאי ריחף באוויר ובדקה השלושים ומשהו, אף חדר פנימה. שוד ושבר!! ניסיתי להרגיע את בני במה שגם אני כבר לא האמנתי. שאלתי אותו: כמה דקות משחקים כדורגל? והוא ענה בידענות: 90. וכמה נשאר עד לסיום? (השחלתי כבדרך אגב שאלה במתמטיקה
). חיש קל עשה הגאון את החשבון. הסברתי לו כמו כל הפרשנים, שעד שזה לא נגמר, זה לא נגמר. אבל המצב המשיך להיות קריטי, אך לא נואש. ואז.... בדקה ה-88 הגיע הכדור לראשו של קלצ'נקו. ותבינו... קלצ'נקו זה הוא השחקן הכי קטן בקבוצה וגם הכי קטן ב.... מחצית. אפילו הדשא באצטדיון מסתיר אותו.
. אז איפה הייתי?? אהה.... כן... הכדור הגיע לראשו של זה וניתז בעצמה רבה לרשת. גווווווווווול. את צווחות השמחה של בני הקטן שמעו בכל העיר. בבוקר הוא אץ רץ בחדווה לביה"ס. וכך ניצלה לה התחפושת ולמעשה כל הפורים הזה. אז מי אמר שפסו ניסים מהעולם?
מאתמול התחלתי להאמין בניסים ועוד יותר, שכדורגל משחקים 90 דקות, לא כולל תוספת זמן.
אז עכשיו אני באמת רגוע. ותשאלו למה?? ובכן, מעשה שהיה כך היה... והכל אמת לאמיתה. את זה שאנחנו משפחה די ספורטיבית, אתם בוודאי כבר יודעים. ולכן לא התפלאתי שבני הקטן (בן התשע וחצי) ביקש השנה להתחפש לאוהד של קבוצת הכדורגל האהודה עלינו (להלן: הפועל ת"א). למען האמת גם לא הקשינו עליו במיוחד, בעיקר בשל אופן ההכנה הקל