התחלת טיפול

[ליה מ]

התחלת טיפול

שלום,

אני מעוניינת להתחיל בטיפול, ויש לי מספר שאלות. אני אמורה להתגייס בעוד ארבעה חודשים (נכון לעכשיו). בצו הראשון ובראיונות שהיו לי עד עכשיו לא הייתי בטיפול ונרשם שאיני בטיפול, ואני תוהה – האם אני צריכה ליידע את הצבא? ואם כן, האם זה אומר שכשאתגייס אצטרך להיפגש עם קב"ן במקום עם המטפלת האזרחית איתה אתחיל לפני הגיוס? מעבר לפרקטיות, הייתי רוצה להתייעץ איתכם. אני לא יכולה לממן בעצמי את הטיפול וצריכה את עזרת ההורים שלי. מה שמטריד אותי הוא הפניה אליהם. אל אבא שלי אני יודעת שאין מה לפנות, הוא הצהיר על עמדותיו כלפי פסיכולוגיה בריש גלי: "פסיכולוגיה זה לדבר עם מטורפים, ובמילא זה לא עושה שום דבר. אם כבר רק פסיכיאטריה יכולה לעשות משהו". לאמא שלי אין עמדה שלילית כל כך כלפי טיפול, ובכל זאת אני חוששת מהתגובה שלה. אני לא רוצה לפנות לטיפול כדי להתמודד עם אירוע חיצוני כלשהו, אלא עם קשיים פנימיים שלי, מעגלי התנהגות שליליים שאני לא מצליחה לשבור בעצמי. אמא שלי אמנם אמפטית כלפי אנשים שקשה להם בגלל אירוע חיצוני, אבל היא לא כל כך מבינה קשיים פנימיים של אנשים ונוטה קצת להאשים אותם. אני לא חוששת שבגלל שהיא לא תבין היא תסרב או תהיה תוקפנית, ואני כן מאמינה שהיא תסכים ובהחלט בהחלט ברור לי שהיא רוצה בטובתי. אני חוששת מאותם דברים שהיא תעלה כנגד טיפול. אמנם אני באמת מאמינה שטיפול יכול להועיל לי עכשיו, אבל יש לי, באופן טבעי, חששות וספקות. הם נובעים בין היתר מהגישה בבית שלי (בעיות זה משהו שתמיד יש וצריך להתרגל אליהן ולא לנסות לפתור אותן, בטח שלא עם עזרה מבחוץ, ודברים כאלו) ולכן אני מאמינה שאותן נקודות יעלו גם אצל אמא שלי. אני לא מרגישה שיש לי מספיק ביטחון לעמוד מול הדברים האלו בלי תשובה ולהתעקש שאני חושבת שזה טוב לי. מעבר לכך, הדברים האלו עוברים בשיחה מתחת לפני השטח ואני צריכה להשקיע מאמצים בשביל להוציא אותם (הרבה פעמים בשיחות רק בפעם השלישית כשאני שואלת אם היא כנה איתי אני מקבלת תשובה אחרת). זה לא אפשרי ממש להשאיר אותם לא גלויים כי הם עולים בטפטופים בהערות/העוויות/אינטונציה והרבה יותר קל להתמודד איתם כשאפשר להתייחס אליהם ישירות, אבל אני לא חושבת שאוכל לעמוד גם בלחץ של השיחה וגם בניסיון לדובב ולדבר על הדברים באמת. אני מאוד חוששת שעד שקיבלתי את ההחלטה שטיפול יועיל לי השיחה עם אמא שלי תניא אותי מזה. יש לכם הצעות כיצד להקל על הלחץ שבשיחה? דברים שכדאי לומר? דברים שעדיף שלא להגיד? תודה לכם!

 

[ראליסט מושבע]

ליה - ראשית.לגבי הגיוס והטיפול.לטובתך האישית

ולעתידך בצבא ובחיים האזרחיים בעתיד,אם תטופלי באופן פרטי - איש לא ידע על כך,והכל זה בינך לבין המטפל/ת,כך שגם הצבא לא יהיה בעניין.לכן,לדעתי מומלץ לך בחום - לא לגשת כלל לקב"ן,כי אז הדבר ירשם בתיקך הצבאי...!! מדברייך הבנתי שהחלטתך ללכת לטיפול (והיא החלטה מבורכת) נובעת מצורך פנימי שהגעת אליו ממודעותך לקשיים אישיים ונפשיים שבולמים ומקשים על חייך,כך שלא מדובר בהפרעה נפשית חריגה,ולכן גם אין מקום לפנות לפסיכיאטר - כדרך הטיפול "היחידה" שאביך מכיר בה...(הוא דוגמטי ומוגבל בראיית העולם ובמגוון הטיפולים הנפשיים היעילים חוץ מהפסיכיאטריה.אני מציין זאת בהקשר לחוסר הצורך לפנות לקב"ן במצבך,כי לא תזיקי לעצמך וגם לא לסובבים אותך (במיקרים כגון אלה יש צורך ומקום לפנות לקב"ן,כי אז התמונה שונה,וצה"ל צריך להיות מודע למצבו של חייל הסובל מהפרעה חריגה. כעת לעניין אימך ועצם החלטתך ללכת לטיפול: החלטתך נכונה ונבונה,ואל תתני לאיש להצליח לשנות את החלטתך,כולל אימך.לעיתים,גם הורים ,לא מבינים נכון ו/או מקצועית את צורך ילדם מבחינה נפשית ואישית,והם משתמשים לעיתים בקלישאות נדושות בהתיחסותם ליעילות והצורך בטיפול נפשי.גם להורים מותר לטעות!! לגבי אימך והצורך לפנות אליה כדי שתסייע לך בעלות הטיפול (זה לא מעט כסף כל מפגש...!) הפרטי - לדעתי עלייך להתכונן נפשית לקראת השיחה עימה,כך שתהיי יותר נחושה וממוקדת בשיחה עימה,כך שלא תיכשלי,ולא תפספסי את ההזדמנות לשכנע אותה לסייע לך.ההכנה העצמית צריכה להתרכז ב - מה וכיצד לומר לה,מתי לעצור,עד כמה למשוך את השיחה,וכיצד לנווטה : את הרי מכירה אותה טוב ממני ואת תגובותיה,לכן עלייך לנווט במסלול חיובי עימה.כלומר,להתחיל את השיחה במשהו חיובי שאת רוצה לספר לה,שאת יודעת שמעניין אותה,או שהיא תגיב אליו בחיוב ובעניין,משם תנצלי את המומנטום ותגידי לה ישירות - אמא,החלטתי שאני רוצה לפנות לטיפול,ואני מבקשת את עזרתך בעניין.אני יודעת שאת רואה את הדברים שונה ממני,אך הפעם אבקשך לא להתווכח איתי,ולומר לי אם את מסכימה לעזור לי,כי אני מרגישה שהטיפול יעזור לי ויעשה לי טוב.במידה והיא תתחיל בתגובותיה הידועות לך מראש,את יכולה לעצרה תוך כדי ולומר לה ישירות - אמא אני כבר מודעת לדעתך בעניין,ולכן אני שוב שואלת,את רוצה לעזור לי,ואם כן,תאמרי לי כיצד,כי עלי לתכנן את העניין. והיה והיא תישאר בשלה למרות ניסיונך לשכנעה ,קיימים טיפולים באמצעות הרשויות -קופ"ח או השירות הפסיכולוגי העירוני,או בקליניקה של אחת האוניברסיטאות - בכל מסגרות אלה ניתן לקבל טיפולים מוזלים או חינם (בשרות הפסיכולוגי העירוני),אך עליך לדעת גם שבכל אופציות אלה מתקיים רישום על הטיפול ופרטייך האישיים אצלם.נוסף לכך,בשל גיוסך הקרוב ,יתכן ואינך זכאית לקבל טיפול כעת מרשויות אלה,כי תהיי כפופה לצבא,ואז יהיה עלייך לדחות את הטיפול למועד תום שרותך הצבאי.בהצלחה.

 

[גרא.]

ליה מ,אני,בניגוד להמלצה שקבלת,מעריך,לא רק

שכדאי לידע את שלטונות הצבא שאת מתכוונת לקבל טיפול,אלא שאת חייבת לעשות את זה.שכמה טעמים. אמנם לא פרטת,מהם הקשיים שלך,אבל תקופת הטירונות,המעבר מחייך כאזרחית עצמאית ובוגרת,למסגרת צבאית,לוחצת,לא תמיד מתחשבת,ורצופה קשיי הסתגלות,גם למסגרת,גם לחיים המשותפים עם בנות רבות אחרות,הסיטואציה הזו עלולה להכביד מאד עלייך,ויתכן שתהיי מאד זקוקה לתמיכה.שנית,אינך יכולה לקבל טיפול אזרחי כחיילת,ללא הסכמת הצבא.מהמון טעמים בלא לפרט.ביניהם,הסתרה,לא תועיל לקידומך בצבא, נהפוך הוא,עלולה לסבך אותך.לגבי המפגש עם אימך,והצורך שלך לדבר איתה,ראי את זה כמבחן בגרות של ממש,לא כאותן בחינות בגרות שזה עתה סיימת.אי אפשר לומר לך מה ואיך לדבר איתה,שכן שיחה כזו אינך יודעת אף פעם כיצד היא תתפתח,ולבוא עם טקסט מוכן,לכאורה לקרוא מהנייר,זה לא ממש רציני.את יכולה כן חהכין את עצמך לשיחה בדרך של משחק תפקידים (נוסח פסיכודרמה).כלומר עם חברה טובה,שתשחק תחילה את תפקיד אימך,ואחר כך ההפך,את תשחקי את תפקיד האם,והיא אותך..במפגש משחקי כזה,עולות ומתבררות הבעיות שמפריעות שלך,וזו ההכנה הכי טובה.בכל מקרה,אל תהססי לפנות לקב"ן/ית,אם וכאשר תרגישי צורך בכך.ושלא יפחידו אותך עם התיק האישי,עם הרישום,זה לא מה שחשוב באמת,אלא הצורך שלך להתמודד עם הקשיים הפנימיים שלך,ולקבל את היכולת להתמודד בצורה טובה עם המציאות הפנימית שלך, בתוך המסגרת הצבאית שאינה קלה.

 

[fighter21]

העניין הוא בצבא שקב"ן

שמזהה קושי של החייל/ת, הוא ממליץ על שחרור מצה"ל, במקום לנסות לעזור לו לאבד את הקשיים. לכן נוצרה הסטיגמה שחיילים הולכים לקב"ן רק כדי להשתחרר מהצבא. הצבא אינו מעוניין לטפל בחיילים מבחינה נפשית, למרות שלעיתים הפגיעה הנפשית היא מעצם השירות הצבאי, ולכן מעדיף לשחרר אותם. הקב"ן לעיתים קרובות לא מתפקד כפסיכולוג שמטרתו לעזור, אלא רק כקצין משחרר מהשירות הצבאי, ושולח את החייל לאזרחות כאשר הוא מבולבל וחסר כיוון.

 

[גרא.]

fighter21,לא ברור אם אתה ממתייחס לקב"ן ע"ס

נסיונך האישי,אבל אינך יכול לדבר על תפקוד הקב"ן בצבא,בהכלל גורפת.וודאי יש כאלה שפועלים כפי שאתה מתאר,אבל רבים אחרים מתפקדים אחרת,מתיחסים,ועוזרים לחיילים במצוקה,ומסייעים ב א מ ת למי שזקוק לכך.עקרונית,הקב"ן אינו משחרר את החיילים,אלא ממליץ אם וכאשר הוא מעריך שהחייל אינו מתאים למסגרת הצבאית,ולצערינו,יש לא מעט חיילים כאלה.תרצה? אישית,אני עצמי תפקדתי זמן די ממושך כקב"ן,ונסיוני אינו יכול לאשר את דבריך.מעבר לכך,אני בהחלט רואה בהם פגיעה,והוצאת לשון הרע.

 

[fighter21]

שים לדקויות של דבריי

שחייל נכנס לקב"ן, אין המטרה שהוא ייכנס לסשיין של פגישות בדומה לטיפול דינמי או טיפול קוגנטיבי, המטרה העיקרית, כמו שכתבת, לבדוק את התאמתו הנפשית של החייל למסגרת הצבאית- ואם צריך, להמליץ על שחרורו מהצבא- מדובר על קצין בריאות הנפש, אבל הוא לא מתפקד כפסיכולוג שעורך טיפולים פסיכולוגים לחיילים לאורך זמן רב בדומה לפסיכולוג באזרחות. לכן אני ממליץ לעשות את ההבדל בין ללכת לקב"ן- שזה הפתרון הצבאי לבעיות נפשיות של חיילים, לבין ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר מחוץ למסגרת האזרחית. הדברים לא נאמרו ע"ס ניסיוני האישי, ולא היתה שום כוונה לפגוע בחשיבותו של תפקיד הקב"ן, המטרה היתה להעמיד דברים על דיוקם. מכאן ועד להוצאת לשון הרע המרחק רב, אני רואה בדברייך האחרונים הגזמה רבה.

 

[גרא.]

fighter21,ע"ס מה אתה מבסס את הקביעות הללו?

האם נפגשת עם כל הקבנ"ים" האם בידך יש איזה שהוא סקר שמאשר את דבריך בצורה מובהקת? עבור מעט על הפניות לכאן במשל חודשים ושנים ותמצא לא מעט דיווחים על טיפול שחיילים קבלו מקבנ"ים בשרותם הצבאי.נכון לא כולם מרוצים,אבל רבים כן.בכל מקרה,אני שתפקדתי כקב"ן בצבא, ראיתי ורואה בדבריך כל עוד אין לך בסוס,לא יותר מאשר טפשות במקרה הטוב,ואילו במקרה הרע זו הוצאת לשון הרע.

 

[איילית אלמונית]

גרא, מצטערת אבל לקחת קצת יותר אישי

את ההערה על הקב"ן. נכון זו הערה כוללנית מאוד, לא מבוססת, אבל מכאן ועד לכתוב לכותב בפורום שנקודת מבטו מטופשת, הרחקת לכת. מאוד צורם לקרוא את דבריך בעניין זה, מפתיע לרעה. גם אני נעזרתי בקב"ן, בזמנו, כך נאמר לי, הייתי הראשונה בצה"ל שנשלחה על חשבון הצבא לאיבחון קשב וריכוז. אז היה מעט ידע בנושא, נישלחתי ל"ניצן". בקיצור יש לי רק מילים טובות לאותו קב"ן. דרך אגב זו היתה הפתעה להפגש איתו כי הוא היה הבחור (הבחור השני היה יאיר לפיד) ששיחק בסרט "שירת הסירנה". זה לא אתה במקרה, נכון (-:

 

[fighter21]

אני מרגיש שנגעתי בעצב כואב

אני מצטער על דבריי אם הם פגעו בך אבל הם היו חייבים להאמר, צר לי על הדרך בה בחרת להתגונן. הביקורת שלי אגב אינה רק כלפי הקב"נים, אלא לכל המע' הרפואית הצה"לית וצורת הטיפול שלה בחיילים ועל כך יש לי ניסיון אישי בהחלט, בתור לוחם קרבי. לגבי הקב"נים, יש ויש, כמו שכתבתי תמיד יש יוצאים מן הכלל, אבל אין הם תמיד מעידים על הכלל.

 

[ליה מ]

תודה לכם! ../images/Emo140.gif

טוב ומעודד לשמוע תגובות שתומכות ברעיון לקבל טיפול. בקשר לקב"ן – הדבר שהטריד אותי הוא לא הרישום בתיק האישי (ואולי בעיקר כי אני לא יודעת מהן ההשלכות שלו ומי רואה אותו) אלא הקונספט של טיפול דרך הצבא. בתור התחלה מטרידה אותי העובדה שאין לי כל כך חופש בחירה. באזרחות אני יכולה להחליף מטפלת במידה ואני מרגישה שהגישות שלנו לא מתאימות, ובצבא אין לי את הפריוילגיה הזו (לפי הבנתי). מעבר לכך, אמנם קב"ן עצמו יכול להיות פסיכולוג מצוין שמתאים לי, אך הוא עדיין במסגרת הצבאית שכפי שנאמר יכולה להיות אטומה ובלתי מתחשבת, תכונות שלא הייתי רוצה שיהיו באדם המטפל בי או במסגרת בה הוא עובד. בקשר לתקופת הטירונות – אני מאמינה כי אוכל לעבור אותה על אף הקשיים שכרוכים בה, בעיקר מתוך הבנה של מה מגיע, והעובדה שאני חושבת שהקשיים שלי לא יבואו לידי ביטוי בצורה חמורה במסגרת הזאת. מה גם שאם אתחיל טיפול לפני כן, יהיה לי למי לפנות... אם כך השאלה שלי היא האם מבחינה חוקית יש לצבא בעיה עם כך שלא איידע אותו? כשכמו ש"ריאליסט מושבע" אמר אין סכנה שאזיק לאחרים או לי במהלך השירות, ואין סיבה שיהיו תפקידים אותם לא אוכל לבצע. (ברור לי שהפנייה לטיפול תהיה באופן פרטי וללא ביטוח הצבא)

 

[ראליסט מושבע]

ליה - זכותו של כל אדם ביקום להחליט מה הוא

רוצה לעשות עם עצמו.לכן,גם בעניינך - השיקול הוא שלך ורק שלך.טיפול פסיכולוגי הוא עניין אישי ופרטי של מי שעושה אותו ואין כל מחויבות שאחרים ידעו שהוא נמצא / היה / יהיה בטיפול.זה לא עסק של הצבא (למרות דברי גרא) ,לא של קרובי משפחה ,וגם לא של ידידים וחברים. כשתהיי בטיפול,אז תחליטי למי את רוצה לספר על כך וכיצד.מטרת הטיפול היא לקדם אותך עם עצמך ועם עולמך הפנימי והחיצוני,ולכן יש לך זכות מלאה לשמור על דיסקרטיות בעניין.שוב ,מכיוון שכנראה (איני מכירך וגם לא את סיבותייך לטיפול מעבר למה שכתבת) אינך סוחבת בעיות חריגות של התנהגות היכולות או עלולות לפגוע בך או באלה שמסביב לך,אז לכן את חופשיה לחלוטין להחליט מה טוב בשבילך בעניין הטיפול."יש מצב" שרבים וטובים עוברים טיפול פסיכולוגי וממשיכים בחייהם בהצלחה רבה ללא ידיעת איש אודות כך,כי זה ה"סוד" האישי הקרוב ביותר לאדם שעבר טיפול,והרי סודות,אנחנו מחליטים בלעדית למי לספר ...

!! בהצלחה.

 

[גרא.]

ליה מ,שלטונות הצבא,לא לוקחים אחריות על נזק

העלול להגרם לך בשל טיפול מחוץ למסגרת הצבאית,כלומר הטיפול החוץ צבאי,שחייב לדעתי לקבל לפחות אישור והוא על אחריותך המלאה.לגבי השאלה אם יש סכנה שתזיקי לאחרים או לך במהלך השירות,והאם ישנם תפקידים שלא תוכלי לבצע.התשובה תלוייה הן בסוג הבעיות ו/או הקשיים שלך,והן בסוג התפקיד שתתבקשי למלא.כאן יש לצבא מן הסתם,יותר יכולת לתת תשובה על כך מראש,במידה ותהיי מטופלת דרך הצבא.בעוד שמטפל אזרחי,לא בהכרח יודע את הנתונים הנדרשים בכדי להתמודד בתפקיד כזה או אחר.יש תפקידים,כמו תפקידי פקוד,המחייבים יציבות נפשית,ויכולת עמידה במצבי לחץ,ויש לא מעט תפקידים שגרתיים,חסרי עניין ומוטיבציה שיש למלא אותם כי כך הצבא דורש (פקידות למשל,ועוד).

 

[fighter21]

אני מביע רק את דעתי

אבל אם הייתי במקומך, בחיים לא הייתי הולך לקב"ן לשם קבלת טיפול פסיכולוגי, בכל מקרה תמיד האופציה העדיפה תהיה קבלת טיפול מגורם חיצוני, כמו שאמרת, בלתי תלוי במסגרת הצבאית. אם הגעת למסקנה שמצבך הנפשי אינו מאפשר ביצוע תפקידים מסוימים, או אף הגעת למסקנה כי אין את יכולה לשרת בצבא, אז תוכלי להעזר בקב"ן. אדם עם קשיים נפשיים לא צריך ליידע את סביבתו על כך שהוא בטיפול, כשם שעובד בחברה בטחונית (או לא בטחונית) לא מחוייב בכך. הדיסקרטיות שבטיפול היא אחת המפתחות להצלחת הטיפול וזה חשוב מאוד ליצור סביבה תומכת ו"מבודדת" בינך לבין המטפל, כאשר אין איזשהי מסגרת גדולה מעליכם. העניין היחידי הוא שבמסגרת הצבאית השיחות עם הקב"ן יהיו בחינם, וטיפול מחוץ לצבא יהיה כרוך בתשלום, מה עוד שבצבא אינך משתכרת משכורת גבוהה במיוחד, בלשון המעטה.