רעיון ענק לשירשור!
זה מה שהייתי כותב אם הרעיון הזה היה כולל גם מוזיקה.
בכל אופן- אני אאלץ לקשור את הקטע שלי עם הדבר הקטן החמקמק הזה (סורי מראש) , אז זה קליפ ההתחלה החדשה שלי :
יש מעט מאוד קליפים שאפשר להגיד עליהם בבטחון- הנה, פה נולד ז'אנר חדש. הקליפ (למעשה סוג של סרטון דוקומנטרי) שאני אקשר אליו למטה של הבאד בריינס בהחלט גורם לך להרגיש את זה. הוא תופס את הלהקה בהופעה ב CBGB's ב 1979, ואת הרחובות העניים והמוזנחים של ניו-יורק באותו זמן, ואת המוזיקה שפותחה כדי להציל את הנשמות האבודות של הילדים האלה בקליפ: הארדקור פאנק. בחיי, שזה הקליפ הכי טוב שראיתי ב.. לא יודע, 5 שנים האחרונות?.
הלהקה מתפוצצת עם סט מוטרף של הארדקור-פאנק אסלי. שזה מוזר, כי הוא עדיין לא ממש הומצא בשלב זה!. כך שזאת עדות יותר טובה מכל סקירה שאני אכתוב לגדולה הבלתי נתפסת של הלהקה הזאת, ששנתיים לפני זה עוד הייתה להקת פיוז'ן-ג'אז, ורק כמה חודשים לפני זה נאסרו לשימוש בעיר מולדתם וושינגטון. אני רק יכול לקוות שספין יעשו בשלב כלשהו גם רשימה של "להקות הכי טובות בהיסטוריה של הרוקנרול" במגזין שלהם, כדי לתת כבוד וחשיפה לא רק לגיטריסט של הלהקה Dr Know (תכל'ס הם רק היו צריכים לקשר לקליפ הזה ברשימה שלהם, כדי להסביר למה הם בחרו אותו), אלא גם לשאר החברים.
15 דקות של הסט הזה כל כך לוהטות ומסחררות, שזה מרגיש כמו 15 שירים במכה (רובם ככולם יופיעו בשני האלבומים הראשונים שלהם). שימו לב לסולן, שימו לב לסלטה בסוף, שימו לב לקטע הרגאיי עם הרול קרדיטס, שימו לב איך גם הז'אנר הכי לבן בהיסטוריה של הרוקנרול חייב חוב ענק למוזיקאים שחורים. ובעיקר- שימו לב איך מגדירים מחדש את המושג 15 דקות תהילה. שוט!
http://www.youtube.com/watch?v=NZ0C-gdOGJ4
